באחד מהמערכונים הקלאסיים של הגשש החיוור, נותן פולי לשייקה שקל "כי המקרה מעניין", אך מבקש ממנו שניים "כי המקרה מסובך"... גמר גביע המדינה בכדורסל היה תעודת בגרות לקהל: אם יש עוד שתי קבוצות בישראל המסוגלות למלא את היכל נוקיה – אשרינו. אבל אחרי הכול, עסקינן בכדורסל ומי ששמח לראות את מכבי ת"א והפועל ירושלים מחוץ למעמד הגמר, ראוי שיהרהר בכך שוב.
קסמו של מפעל הגביע הוא בבלוף שלו ובכדורסל יותר מבכדורגל: הפערים בין עשרת קבוצות ליגת העל לליגות שמתחת, קובעים מציאות אבסורדית בה בצעד וחצי אתה מגיע לחצי-הגמר ואם מכבי ת"א מעדה בדרך – אתה לוקח תואר.
הגמר בין מחזיקת הגביע הטרייה הפועל חולון למכבי חיפה, היה מסקרן ומרגש מבחינת האווירה והמתח שייצר – אך היה עלוב עד מביך מבחינת כדורסל.
תרשו לי לגחך מפסטיבל היחצ"נות שעשו לדני פרנקו ואבי אשכנזי. אם אלו בחלון הראווה של המאמנים, אז מה הפלא שזה הכדורסל שאנחנו רואים?
נתחיל באשכנזי, שהלוזריות למזלו הביש, מושרשת בו עד היסוד. ולא בכדי. מעולם לא התלהבתי ממנו וגם אם יש לו בסיס להיות מאמן כדורסל עם מוסר עבודה גבוה, לא הוא האיש להוביל קבוצות גדולות למעמדים גדולים. בקדנציה הקודמת שלו בכדורסל החיפאי – לא הותיר רושם מיוחד. בכל שנותיו בנהרייה עשה הרבה מאוד רעש עם תקציבים אדירים, אך בפועל כשל ברגעי האמת. במכבי חיפה המתחדשת, היה לו גביע עמוק בכיס – עד כדי שנדרש לעשות באמת משהו מיוחד כדי לאבד אותו.
היכן ההיגיון של ג'ף רוזן ואנשיו שמשקיעים מיליונים כדי לבנות אימפריה ובעמדה החשובה ביותר הם מרשים לעצמם לשמור את היד בכיס? מי שהסכים לאכול את האלמנט שכל מיני יועצי אחיתופל דחפו לפיו, מגיע לו כנראה לאבד בשלומיאליות את התואר ההיסטורי אותו יכול היה לקחת בשניות האחרונות.
איך קבוצה מושקעת כמו חיפה יכולה לשחק כדורסל כה שלילי? שום בשורה אין בה בחיפה, שום יצירתיות או חוכמה. רק אוסף שחקנים יקר שמשיג ניצחונות מכוח האנרציה ואינו מסוגל להתעלות בשום צורה שהיא.
גם בגמר, הציגה חיפה כדורסל אפור שרחוק ממיצוי הפוטנציאל האפשרי שלה. בנוסף, "זכתה" לניהול משחק גרוע במיוחד של אשכנזי שלא הפסיק לטעות ולשיאו הגיע בשניות האחרונות עם יתרון של 3 נקודות בכיס וההוראה האומללה לחניכיו שלא לעשות עבירה כי הוא סומך על ההגנה שהביאה אותו עד הלום... אתם מבינים? גמר גביע המדינה, מעמד שיא חסר רציונאליות בו הכול יכול לקרות ואשכנזי מתעקש להישאר בבונקר ולהעניק במו ידיו את הגביע לחולון.
אבל פרנקו לפחות מעיז והמעז מנצח. ברירות הרבה לא היו לו כי חולון נחותה מחיפה כמעט בכל עמדה וגם הרוטציה קצרה. למזלו של פרנקו – ובלי עין הרע יש לו כזה בשפע – היה לו את טולברט, ווינר אמיתי שבגיל 35 זוכה לתהילת העולם שלו.
בעוד זמן לא רב כל הדיבורים והניתוחים יתאיידו וניוותר עם שורה סטטיסטית בהיסטוריה שאומרת: גביע מדינה ראשון לחולון, הקבוצה שבכלל פתחה את העונה הזו על תנאי.