לאורך כל הקמפיין הזה, תחושתי הייתה ברורה: בצורה בה נבחרת ישראל משחקת, היא לא תהיה במונדיאל. לא בהגרלה הנוכחית ולא בהגרלה טובה יותר, אם ישנה כזו בכלל.
בטור האחרון שלי ביקשתי שקודם כל ננצח את הלטבים לפני שאנחנו מתעסקים בשוויץ ויוון. המשימה, התברר, הייתה קשה יותר מכפי שחשבנו. מילא שלא נעלה מבית הקיט אליו שובצנו, אבל שנסיים במקום הנמוך ביותר במוקדמות המונדיאל מזה 16 שנה?
אינני מתכוון להעלות את דרור קשטן על הגיליוטינה, ודאי לא כשדווקא מול הלטבים הוא הציג את המערך והשיטה הנכונים ביותר. חבל שזה קרה באיחור של שני משחקים, כי אם כך היינו משחקים גם מול יוון ושוויץ הנבחרת הייתה נמצאת היום במקום אחר.
לעיני אצטדיון חצי ריק, באווירה משוללת אנרגיות ועם נבחרת נחושה שהשיגה את אחד הניצחונות הגדולים בתולדותיה, אם לא הגדול שבהם, המאמן הלטבי סטרקובס יצא גדול. אחרי הכל, הנבחרת המוגבלת שלו נמצאת קרוב יותר מאי פעם לדרום אפריקה. ביום רביעי מול שוויץ הוא ישחק על כל הקופה.
גם לנו יהיה משחק מאוד חשוב השבוע: לוקסמבורג מגיעה לכאן למשחק מפתח על המקום ה-4. אחרי הביזיון מול לטביה איש כבר לא יקל ראש בלוקסמבורגים ולקשטן תהיה הזדמנות להחזיר מעט כבוד ויציבות לקמפיין עצוב מאוד.
ומילה אחרונה ליוסי בניון: גם הוא וודאי קיבל מכולם חבטות על ימין ועל שמאל. אם ייקח מנהיגות, יגלה גדלות נפש ויתנצל בפומבי על התנהגותו – תרד פרשת החילוף שלו מסדר היום ותחזיר מעט מכבודו ומכבוד מאמנו שנפגע.