"הנוסחה להצלחה היא מאמנים טובים יותר = שחקנים טובים יותר". משפט המפתח הזה, של סר טרבור ברוקינג מההתאחדות האנגלית, מסמל את הבאות. מצד אחד, זה עושה טוב על הנשמה לשמוע בכנס דירקטורים שאמונים על פיתוח מיומנות המאמן וחיזוק מעמדו ולהקשיב לדבריו של ברוקינג, ראש התחום הזה בהתאחדות הכדורגל האנגלית והאיש שאחראי על כל נושא הסמכת המאמנים בהתאחדות האנגלית. מצד שני, זה מעניק לנו ב"לבנט" תחושה רעה מאוד.
לנו אין סר, או אחד כמו טרבור ברוקינג שיכול להגיד את דבריו בכנס רב לאומי מבלי לחשוש שאחר כך חבורה כזו של אנשי מקצוע או מתחרים ינסו להרע לו באופן אישי. או יתרה מזאת שמישהו מאנשי המקצוע הרבים (או כאלה שחושבים עצמם לכאלה) יפסלו את דבריו במחי יד. משהו שאנחנו רואים הרבה פעמים בין מאמנינו: "מי הוא בכלל?", "מה הוא כבר יכול ללמד אותי?" ועוד כל מיני ביטויי יוקרה שאינם עושים טוב לאיש. כי הרי אמרו חכמינו כבר מזמן "הפוסל – במומו פוסל".
באנגליה הכדורגל הוא השואו ביזנס הפופולרי ביותר. עסק שמביא איתו את הכל – כסף, כוכבים וכוכבות מכל תחום אפשרי, ראשי מדינה בחליפות במשחקי הכדורגל ושידורי טלויזיה מכל פינה ופינה. אני דווקא רוצה להתחבר לקשר הנפלא שבין חינוך לספורט. לקשר שבין האקדמיות למצויינות לבין הכדורגל. הקשר בין ההצלחה בחיים – בדרך הספורט.
איך לוקחים אלפי צעירים וצעירות ומקדמים אותם בדרך המיוחדת של לימוד. חינוך. ערכים ומצויינות – הכל במגע קסם עם הספורט. איך מביאים מצטיינים לקבל מלגות לימודים בעבור הצטיינות בספורט.
איך פתאום שחקן כדורגל מפורסם שתרומתו לקהילה הופכת לכה משמעותית וכהוקרה לכך הוא מקבל את התואר הכל כך אבירי באי הבריטי – סר טרבור ברוקינג.
מה היה קורה אילו מישהוא כמו מוטלה שפיגלר לדוגמה היה מקבל תואר סר בארץ ומפעיל לידו חבורה של אנשי מקצוע טובים שיכולים גם להכין תוכניות עבודה וגם לבקר תוכניות קיימות ואולי מתווה לעתיד הכדורגל שלנו. ברוקינג וצוות המומחים שלו בראשות ג'ון פיקוק לא ניסו להציג תמונה ורודה מידי אלא שיטחו בפני הנוכחים תמונת אמת של הכדורגל האנגלי בפרט.
האם ידעתם שבליגה האנגלית הבכירה רק כ38% משחקני ההרכב הראשון של כל מועדוני הפרמיירליג הם אנגלים? זוהי פצצת מידע. זוהי ירידה של כ9% לעומת שנה קודמת ונמוך בהרבה מליגות אחרות כמו בספרד. עוד נתון מפחיד על פי ברוקינג ופיקוק הוא הירידה הדרמטית במספר שחקנים צעירים מתחת לגיל 21 שתפשו את מקומם בהרכב הראשון של המועדונים.
נתונים דרמתיים אלו לא משאירים ספקות בצורך לטפח שחקני מועדון צעירים שיהוו חומר גלם לקבוצות הבוגרות. השאלה היא כמובן בדרך לטיפוח הצעירים. באנגליה הדרך הזו נעשית דרך האקדמיות לכדורגל ולמצויינות – ואני מתכוון לאקדמיות אמיתיות ולא לכל אחד שבא לו לקרוא למועדון עם בית ספר קטן לכדורגל – אקדמיה. מקום שחינוך ותרבות, משמעת ולויאליות, תזונה וכושר גופני, הם חלק בלתי נדלה מעבודה יום יומית של הצעירים והצעירות
הרעיון האנגלי להצלחה עם הצעירים מכל רחבי העולם הוא גילוי הכשרון בעודו צעיר ורענן תוסס ואינו בשל דיו ולקחת אותו ואותה כחומר ביד היוצר. לעבוד ולקדם אותם בהשגחה ומעקב תמידי על ההתפתחות בתחומים הרבים השונים הן הפיסי. האינטלקטואלי והמנטלי של השחקנים. ברוקינג מוסיף וטוען וכך גם עוזריו שהבאת הזרים הצעירים לאקדמיה רק על פי יכולתם האתלטית ויכולת משחק טובה וגבוהה – לא הוכיחה את עצמה בגדול אלא רק השילוב של כל הגורמים שנאמרו – ביחד עם יכולת על טובה של השחקן או השחקנית. מייקל אואן, סטיבן ג'רארר וריסה הם בוגרי האקדמיה של ליברפול רק לצורך ההמחשה.
עקרון ראשון, אנשי הליגה האנגלית רואים בבחירת המאמן הנכון והטוב למקום ולגיל הנכון כמפתח העיקרי להצלחת המשימה. וההחלטה הראשונה של ברוקינג היא – שיפור מעמד המאמן ויכולתו בכדי לקדמו ולהתאימו למשימה. מחויבות למקצוע ולשיפור יכולות המאמן הוא המפתח הראשון להצלחה. ובדרך כלל זה צריך לבא מהמאמן ויחד עם זאת מהגוף המכשיר את המאמנים.
העקרון השני להצלחה הוא לאפשר למאמנים להגיע למרכז ההדרכה ולקבל מיידע והיזון חוזר ממאמנים באקדמיות או מועדונים שונים – לחלק את היידע והנסיון ועל ידי כך להעשיר את המאמן.
העקרון השלישי להצלחה הוא חלוקת קבוצות הגיל וקבוצות מיומנות המאמן לגילאים הצעירים – 5-11 קבוצת גיל אחת – ובה יוכשרו מאמנים בעלי דגשים מתאימים להתפתחות השחקנים בגיל הזה. 12-16 קבוצת גיל שנייה ו17-21 קבוצת גיל שלישית.
אני מייד מתרגם זאת להדרכת המאמנים בארץ על פי דרישות חוק הספורט ואכן מסתבר שמרבית העבודה תעשה בקורסי המדריכים הראשוניים שבו יש לשים דגשים על יצירתיות וטיפוח יכלות השחקן וקידומו. בחירת המאמנים המתאימים לעבודה זו היא המפתח להצלחה.
בבית היוצר של האנגלים אנחנו יכולים לראות שהאקדמיות בנויות ממנהלים מקצועיים. מנהלים טכנים ומאמנים מקצועיים בשטחים מגוונים כולל מאמני שוערים ומאמני כושר בנוסף לכל התחום המנטלי והתזונה. אנחנו כה נוטים לא לשים לב לדברים האלו, אבל כפי שאומר המשפט הידוע "הצבא צועד על קיבתו", הרי שהספורטאי יתפתח עם מאגרי התזונה וההזנה יהיו בהתאם לנדרש ועל פי הגוף ותכונותיו הספציפיות של כל שחקן ושחקן.
כלומר המפתח היסודי לכל הנאמר הוא המאמן; יסודי, מוכן ללמוד וללמד, יצירתי ובעל יכולות להנהיג קבוצה של צעירים. מאמן בעל כריזמה ואישיות שיכולה לסחוף איתו קבוצות של צעירים לעבודה קשה והצלחה. תכונה נוספת שמדגישים ברוקינג והצוות, היא סבלנות לעלות בסולם דרגות האימון – לדעת לעבוד כמה שנים בכל קבוצת גיל הרבה לפני שקופצים לרמה בגבוהה של אימון בוגרים מקצוענים.
במבחן התוצאה אצלנו כאן בכדורגל היו לברוקינג בוודאי מתנגדים רבים. הדוגמה הטובה ביותר היא נבחרת הנערים שלנו עד גיל 17 ומאמנה שחקן העבר המצויין אבל המאמן חסר הנסיון וההסמכה עדיין. כלומר, מחוייבות יש אבל גם קיצורי דרך. כאן למעשה מביאים האנשים את המשפט הכה ידוע – no short fixes.
אז עם מה אני הולך הביתה, עם איזה רשמים? אני הולך עם זאת שמאמנים הלומדים בקורס מדריכים הם המאמנים שצריכים לקבל הכי הרבה חומר למידה ותרגולות והכי הרבה תשומת לב. ולמאמנים האלה תהיה הכי הרבה השפעה על עיצובו של הדור הצעיר במשחק ולכן רצוי להשקיע הכי הרבה בללמד אותם.
ואיזה כיף לסיים סקירה זו בזאת ששישה שחקני הפועל ירושלים אכן לומדים בקורס מדריכים בשלוחת מרכז ברלין ומקדישים כל מאמץ אפשרי יחד עם שאר חבריהם ללמידה והעשרת יידע.