ראש השנה הוא החג שלנו, אבל אולי הוא גם החג של הקפריסאים. לפי חדוות המשחק של אנורתוסיס מהאי השכן, ובמיוחד כשהם מביסים את אחיהם מפאנאתינייקוס, נראה היה שזה גם החג שלהם ואכן מגיע להם לחגוג.
למרות שער עצמי מוקדם של פאנה שעזר לקפריסאים, הם המשיכו בקצב, ייצרו מצבים ליד השער היווני ואף כבשו. ללא ספק אחת מגיבורות המחזור הזה, שהביא איתו אור ושערים וגם תקווה להמשך מעניין בצ'מפיונסליג.
ליגת האלופות מספקת עניין צבע וגם שערים. כל הספקנים וכל אלה שמשווים את ימי צ'לסי של גרנט להיום עושים טעות גדולה. צ'לסי של היום עדיין לא זוהרת בליגת האלופות, אך בליגה שלה בודאי נראית טוב עד כה וכובשת שערים. כך שצפוי לנו זמן ארוך של הנאה וככל שיתקדמו מחוגי שעון גביע האלופות לשלבים היותר מתקדמים, בודאי גם נראה יותר חדות ומחץ בצ'לסי של אירופה.
מה שעלול להעיב על העוצמה והחדות הזו היא פצעיתו של דרוגבה המצוין. קשה היה לי לראות עוצמה כזו נישאת על אלונקה. נקווה שהוא יתגבר גם הפעם ויחזור להוביל את החבורה בכחול (לפעמים צהוב) להצלחות.
גם ברצלונה אינה זוהרת בליגת האלופות אבל מצליחה להביא את המזל שלה ואת המסי שלה לביצוע של הדקות האחרונות. כמו שנאמר - המזל הולך עם הטובים. מסי החמקמק והפעלולן הצליח בזריזות האופיינית רק לו להטות את הכף ולהביא לברצלונה את ההישג הנדרש, ניצחון חוץ באוקראינה.
ומה יגידו חכמי המשחק? איזה חילוף גדול עשה המאמן שהכניס את מסי במקום הנרי. אז כן, בשורה התחתונה אכן היה זה מסי שהביא את הנצחון והשינוי, אבל הנרי ומסי הרי לא משחקים על אותה משבצת ויכולתם וכישוריהם אינן נמדדים כאחד מול השני. לי ברור שרק רצון של המאמן לאזן את העומס, לא אפשר לשני אלה לשחק ביחד. כי שניהם ביחד זה כבר הרכב אחר של ברצלונה שיגרום לכל קבוצה לכאבי ראש רבים, את מי לשמור קודם.
המרשימה ביותר בסיבוב זה היתה כמובן ארסנל. ארסן ונגר אומר כל הזמן"השחקנים צריכים להנות מהמשחק ואז נראה משחק טוב", והוא אכן מיישם זאת הלכה למעשה. השנה עזבו את ארסנל כמה שחקנים משמעותיים כמו אלכסנדר חלב שעבר לברצלונה ופלמיני המצוין שהלך לשחק באיטליה.
אבל ארסנל ו-ונגר באו עם כמה חידושים מרעננים כמו ווילקוט ונאסרי. שניהם מביאים את המשחק המהיר עם התחכום ועם יכולת סיום מהירה מאד. כמובן גם ואן פרסי המתחדש. אין ספק בכשרון הנדיר שיש בשחקן זה בעל רגל שמאל אימתנית ויכולת בעיטה ומסירה נהדרת. יורו 08 עשה לבחור הזה משהו דווקא בתחום הנחישות והעוצמה האישית. ואן פרסי של היום הרבה יותר אגרסיבי במשחקו ונלחם על כדורים שמאבד ועובד יותר על החלק ההגנתי שבמשחקו. ואן פרסי אנרגטי ותוסס ולא רק מוכשר. הוא הבין שאם לא ישפר את התנועה ללא כדור ויתחיל לרדוף אחרי היריב, הוא עשוי להישאר עוד תקווה שלא הגשימה את עצמה. את האלמנטים האלה הוא שיפר.
אי אפשר שלא להזכיר את החוויה שנקראת אדבאיור. הענק הנפלא הזה, שבאמת נכנס לנעליו הענקיות של תיירי הנרי, עושה נפלאות במגרש. גם כובש וגם מכין לחבריו. כפי הנראה שארסן ואנגר הוא מומחה גדול בתחום האגו. ארסנל נראים כחבורה שכל אחד מהם שם את האגו בצד ומנסה לשחק עבור הקבוצה.יש חדוות משחק תוססת בארסנל, המשחק מול פורטו היה יכול להסתיים בתוצאה כפולה ורק החמצות של שחקנים וכן נסיון לתת לשני לכבוש מנע מתוצאה כזו. קדימה תותחנים.
עוד חבורה אנגלית שחוזרת להפגין יכולת טובה היא ליברפול. כבר אמרנו יוסי בניון וישי לנו עניין אישי שקבוצתו תצליח, אבל גם בלי יוסי בהרכב הפותח (ואני משוכנע שהוא עוד יכריע משחקים עבורם) לליברפול יש חבורה של שחקנים מצוינת. קויט וטורס מוציאים אל הפועל את העבודה הקבוצתית הטובה שעושים כל השאר.
כולם יודעים לנתח ולבקר את שיטת הרוטציה של המאמן רפא בניטס וכשחקן עבר בוודאי שהרוטציה הזו יכולה להרגיז שחקנים ולהוציאם מהשלווה. משחק אחד להיות המצטיין ומשחק לאחר מכן לא להתלבש אפילו. בחונטות הישראליות המאמן בניטס לא היה מחזיק מעמד אפילו מחזור אחד שלם. אבל כפי הנראה שבארץ הכדורגל, אנגליה, יודעים לתת את הזמן הראוי למאמן הספרדי עם האישיות המיוחד לטפל בקבוצתו כחומר ביד היוצר. גם השנה ליברפול תהיה גבוה בתחרות.
אינטר הייתה במרכז העניינים כי כולנו רצינו לראות איך תגיב האלופה האיטלקית לאחר הפסד כה דרמטי רב צהובים ופגיעות בדרבי שלה מול מילאן. אבל שוב פעם ראינו את הגאוניות. עוצמה ויצירתיות של המאמן שלה ז'וזה מוריניו שעשה חמישה שינויים בהרכב של אינטר לעומת זה שהפסיד למילאן. המגמה של אינטר היתה ברורה מהתחלה, לחץ בהתקפה וכיבוש מהיר של שערים.
אדריאנו ואיברהימוביץ' עוד ידברו רבות ביחד כצמד קטלני בחוד ההתקפה. ה-4:4:2 המסורתי של האיטלקים צריך להיות מאד קטלני. איברהימוביץ יכול לשמש כשחקן מטרה, חלוץ שעולה גבוה מאד במשחק הראש שלו, אבל לא רק. כבר ראינו ממנו גם יכולת מסירה ובעיטה נהדרים. אדריאנו חוזר לימיו הגדולים ואם ימשיך כך הוא יכבוש השנה הרבה שערים. התנועה שלו ללא כדור היא נפלאה ויכולת הסיום שלו וכן החוסן הגופני ומשחק ראש טוב עושים את הצמד הזה אימתני.
מאחור יש לאינטר את מייקון, אחד השחקנים המסוכנים ביותר למרות תפקידו האחורי כמגן. איזה יכולת התקפית יש לבחור הזה, איזה יכולת בעיטה, כושר גופני נפלא, הבנת משחק מצוינת, ממש חלוץ לכל דבר. אבל, כפי שראינו, כשהוא בא מאחור עם הפנים ליריב הוא הרבה יותר יעיל מאשר לשחק עם גבו אל היריב. והנה קוריוז - אחותו היא המגנה השמאלית של נבחרת ברזיל וסגנון משחקה בדיוק זהה – כושר נפלא, עוצמות בעיטה נהדרות. איזו משפחה גאה.
לא מתעלמים מרומא, מנצ'סטר יונייטד, ממרסיי וורדר ברמן, פ.ס.וו איינדהובן וכמובן לא שוכחים שבמשחק הזה לא סופרים השיגים באמצע הדרך. את החשבונות עושים בסוף. למנצ'סטר יונייטד יהיה קשה להגן על התואר אלא אם כן תחזור לזהור וללהטט, כי יש לה את הכלים. מצד שני, אני עדיין טוען שזו השנה של האיטלקיות. בהחלט אינטר מול מנצ'סטר בגמר, יהיה מעניין ביותר. ומוריניו מול פרגוסון בגמר – אין יותר קלאסי מזה.
