חצי עונה מאחורינו ואפשר להתחיל לבחור את המצטיינים עד כה. עד כה השחקן הבולט ביותר הוא דוד רביבו. הבשורה מגיעה אי שם מאשדוד, לא בגלל השם רביבו אלא בזכות היכולת. 11 בישולים מתוך 28 שכבשה אשדוד הם שלו ועוד 6 שערים שכבש בעצמו מעמידים את "הילד" בן ה-31 בעמדה של 61% מהתפוקה ההתקפית של קבוצתו.
מצד שני, איפה האיזון של אשדוד ויוסי מזרחי? אשדוד היא גם הסופגת הגדולה ביותר של הסיבוב עם 26 שערי חובה וגם אלופת המהפכים, כאשר בלא פחות מחמישה משחקים הצליחה לחזור מפיגור שני שערים או יותר לתיקו ואף לנצחונות. יש לה את זה בהתקפה ואין לה את זה בהגנה. מה שבעיקר חסר לאשדוד של יוסי מזרחי הוא... שוער כמו יוסי מזרחי. חבל. אשדוד מביאה לליגה רעננות ויצירתיות ואם תצרף שוער ברמה של אניימה, קאלה או יבריץ' – היא תרוץ חזק בצמרת, שם מקומה.
כל ילד יודע שבית"ר ירושלים היא אכזבת הסיבוב, הפועל ת"א היא המתקמבקת ומכבי חיפה היא האלופה שבדרך. ומכבי נתניה של לותר מתיאוס? היא במקומה הטבעי, מקום שני. אבל בואו ננסה להסתכל פנימה, על הדברים שרוב הפרשנים לא מתייחסים אליהם.
חיפה מתחדשת, הפועל ת"א הטקטית
מכבי חיפה הצליחה לפתוח פער בזכות העובדה שאף אחד לא ספר אותה בתחילת העונה. כעת, כולם רואים את חדוות המשחק של חיפה המתחדשת, עם יניב קטן, שחוזר להיות דומיננטי וסוחב אחריו את כל הקבוצה. היכולת המצויינת של קטן מסדרת לפאנטיני ורפאלוב להיות בין טובי המבקיעים בליגה, סוללת את הדרך של גולסה וכיאל למרכז הכדורגל שלנו עם עתיד מבטיח ונותנת לקרופניק האוקראיני/אמריקני את השקט בהגנה.
בנוסף, אי אפשר להתעלם מהעובדה שחיפה משחקת עם שוער שני שעושה התקדמות עצומה תוך כדי תנועה. לצד טעויות של יסודות השוער כמו יציאות לא נכונות והשמטות כדורים הוא מבצע הצלות נהדרות שמשאירות את חיפה במקום הראשון. היכולת הטובה של אמיר אדרי תעזור לניר דוידוביץ' להחלים ולחזור כשיר לחלוטין לשער.
גם בנושא שילוב הצעירים חיפה עושה עבודה מצויינת עם שילובם של אדרי, כיאל, רפאלוב, מסיללה, גולסה וגאדיר כאשר אלישע לוי מוותר על שחקן זר ומשתף רק ארבעה זרים בסגל של הירוקים.
בית"ר ירושלים ומכבי ת"א מתחרות על התואר המפוקפק של "מאכזבת הסיבוב". בואו נחזור רגע לפתיחת הליגה, אז כולם דיברו על הקבוצות הנפלאות שמעמידות שתי נותנות הטון בתקציבים בליגה וכולנו ציפינו לראות את הכוכבים שיגיעו לשחק במגרשי הכדורגל שלנו. אך, כמו שאומר הפתגם – כגודל הציפייה כך גודל האכזבה.
מאמן מצליח אמר פעם שההתקפה הכי טובה זו ההגנה. הפועל ת"א מוכיחה את זה עם ממוצע מצויין של פחות משער חובה אחד למשחק (ספגה 10 שערים ב-15 משחקים). אז נכון, אומרים על גוטמן שהוא מאמן הגנתי ועל הקבוצה שלו שהיא טקטית מדי וללא יצירתיות. מצד שני, אי אפשר לקחת ממנה את העובדה שאת טבלת כובשי השערים של הליגה מוביל החלוץ סמואל יבואה שכבש "רק" עשרה שערים עד כה, אבל החמיץ עוד 10 מצבים בטוחים לפחות.
אחד מהניצוצות של האדומים הוא גילי ורמוט, שלצד כמה בעיות טעונות שיפור מציג כדורגל מלבב לעין, עם טיפול מצויין בכדור. לצידו מככב צעיר נוסף, ביברס נאתכו, שלאט לאט עושה לעצמו שם של שחקן מוביל. ועוד הפתעה טובה שהגיעה משום מקום, מהראן לאלה - עוד פנים לעתיד של המועדון האדום.
זרים מיותרים
הדבר השונה ביותר בין הכדורגל של היום לזה של השנים הקודמות נמצא בעמדת השוער. בין הקורות של היום נמצאים שוערים טכניים, ששולטים בכדור בדיוק כמו בלם אחורי נוסף. גדולי השוערים בעבר כמו איציק ויסוקר, לופא קדוש או בוני גינזבורג ניחנו באומץ לב, יכולת זינוק מרשימה וידיים טובות – אבל לא היה להם את הטיפול בכדור ברגל. אף אחד לא דרש מהם את זה. היום, מאמן השוערים של הפועל ת"א, גבריאל בורשטיין, עובד עם וינסנט אניימה על היכולת הפיזית ברחבה והוא מחזיר לו בשליטה מוחלטת בכדור.
ומהשוער המצויין של הפועל ת"א נעבור לנושא הכאוב – הזרים בליגת העל. חייבים להגביל את מספר הזרים לפי רמת השכר כפי שעושים בהולנד, שם רק שחקנים שמשכורתם מעל 300 אלף יורו בשנה (!!!) מקבלים אישור עבודה. כך נדאג שרק תותחים יגיעו לליגה ולא כל שחקן שהסוכן המוכשר שלו משנע את חברו המאמן להביא עוד זר בינוני ומטה. יש האומרים שכל אלה שגוזרים קופונים – לא בדיוק רואים את טובת הכדורגל לנגד עיניהם.
ואי אפשר לסכם חצי עונה מבלי להתייחס לעמד המאמן הכה נזילה. התקשורת קשרה כתרים לגיא עזורי, והנה באה המציאות האכזרית והוא עזב את תפקידו במכבי פ"ת. מי שמכיר את עזורי יודע שלא היה לו רגע של עדנה. כאשר קבוצתו הובילה אז רצו כל יועצי לוזון להתריע על שאננות וכשהקבוצה הייתה בפיגור אז כולם התחילו לקבל בראש, עוד לפני שהמאמן נכנס לחדר ההלבשה. ככה אי אפשר לעבודה – ושרוני לוי לא יהיה גיבור כזה גדול, נראה איך הוא יחיה עם ההנהלה הזאת על הראש.
אלי כהן הגיע לקרית שמונה חרף התנגדות השחקנים, שלא בדיוק קיבלו בזרועות פתוחות את המאמן שישב בבית אחרי עונה מאוד קשה של נפילות עם מכבי ת"א ובני יהודה. גם ראובן עטר היה מסתבך לו היה בבית"ר בעל בית אמיתי. שלא לדבר על מכבי הרצליה, שם אריאל שיימן עושה כרצונו. אחרי כל זה, אנחנו מאמינים שאפשר לראות שדרוג של הרמה?
לפגרה ייצאו כולם וחלון ההזדמנות לשיפור הולך ומתקצר. אני רוצה להאמין שהעובדות לאחר 15 מחזורים ייעשו את שלהן בדרך חזרה לחצי השני והקובע של הליגה.