ארה"ב של אמריקה – הנבחרת של מולדת הכדורסל' הבייסבול וכמובן הפוטבול היא הנבחרת שמביאה לנו פתאום את החגיגה לעיניים דווקא בכדורגל. בגביע הקונפדרציות, אשר מאכלס את הנבחרות האלופות מכל היבשות, אנחנו מגלים סוף סוף את היאנקיס בשיא ההתעלות שלהם.
שחקני נבחרת ארה"ב הביאו לטורניר הקצר הזה משהו שאולי לכולנו חסר בשנים האחרונות - האהבה והמשחק למען הסמל. לא ראינו את הנחישות הזו אצל האיטלקים – אלופי העולם הגאים מ-2006 וגם לא אצל הספרדים, אלופי אירופה הנפלאים, שלא הפסידו במשחק רשמי במשך שלושים וחמישה משחקים עד למשחק מול האמריקאים.
ורבותי, לנצח את נבחרת ספרד, שמשחקת את הכדורגל הכי אטרקטיבי בשנתיים האחרונות, זו שמספקת לנו שערים וחוויות ושמככבים בה שחקנים צעירים ונפלאים כפרננדו טורז, דויד וייה, ססק פבריגאס ואינייאסטה (כשהוא בריא), נבחרת שבמשך 35 משחקים לא נוצחה ונבחרת שבשערה עומד אחד הגדולים ביותר קאסיאס. זה לעשות את הבלתי ייאמן. וארה"ב עשתה זאת.
אם ננתח את המשחק של האמריקאים הרי שקשה להגיד שיש שם איזה כוכב ברמה עולמית שהוא דומיננטי – כמו למשל קאקה בברזיל או טוני ורוסי באיטליה - אבל מה שבודאי נוכל להצביע עליו זהו תלכיד של שחקנים ממושמעים טקטית בצורה בלתי רגילה. לאחד כמוני, שחווה את הספורט האמריקני כל כך הרבה שניםברור מהיכן זה בא. השחקן האמריקני הוא אחד שאינו שואל הרבה שאלות וגם לא מחפש תירוצים – קיבל הנחייה ממאמנו והוא יוצא לבצע אותה.
ארה"ב? קטן עלינו
חובבי הכדורגל בכלל, ומאמני כדורגל רבים בארץ בפרט, נוטים לזלזל ביכולת ובכדורגל האמריקאי וחבל שכך. חבל, משום שאין לנו זכות לזלזל בנבחרת שמגיעה כבר פעם שישית ברציפות למשחקי גביע עולם. חבל, משום שאילו מאמני ישראל היו מבינים שהשחקן האמריקאי הוא הדבר הבא שאולי כדאי לחפש עבור הליגה שלנו היינו רואים כאן זרים איכותיים יותר.
וזאת למה? קודם כל כי השחקן האמריקאי הוא בדרך כלל צעיר, אתלטי, ממושמע, בעל יכולת אישית מאד גבוהה והוא בדרך כלל מהיר וחסון יותר מעמיתו הישראלי. גם מחירם של השחקנים האמריקאים עדיין זול בהרבה משחקנים שבאים מגאנה למשל או מברזיל ובנוסף, לשחקן האמריקאי קל להתחבר לתרבות הישראלית – שפה שהיא קצת פחות בעיה מאשר לאחרים.
בואו ואספר לכם מדוע אני טוען שהמאמנים שלנו בארץ פשוט לא קוראים את המפה נכון ולא מכיון שאינם מבינים אלא מתוך האבחנה הקדומה שלהם – כדורגל? אמריקה??? ובכן, כן. כדורגל ואמריקה. בשנת 2005 הגעתי בצוות המאמנים של נבחרת ארה"ב למכביה ה17 – בשורות הנבחרת האמריקאית שיחקו כמה שחקנים בולטים – והפניתי את תשומת ליבם של כמה מאמנים ומבלי לפגוע בכבודם – לא רצו להתייחס.
בני פילהאבר. יונתן בורנשטיין. ליאוניד קרופניק. ג'ררד גולדברג הם היו השמות החמים מנבחרת זו. השניים הראשונים הם שחקנים בולטים בנבחרת ארה"ב וכנראה יגיעו איתם למונדיאל ב2010.
פילהאבר משחק כמושאל בדנמרק ולמעשה ויתר על חוזהו בגרמניה אבל משחק תפקיד מרכזי בחבורה של ברדלי. בורנשטיין משחק בצ'יבס בלוס אנג'לס ונחשב לאחד השחקנים הבולטים בליגה המקצוענית האמריקאית.
קרופניק היה הפחות בולט מבין הארבעה והצליח להתברג יפה בכדורגל שלנו - בנתניה סחנין ומכבי חיפה. וגולדברג חזר לארה"ב גם הוא ומשחק בקבוצה מקצוענית בפלורידה. ארבעה יהודים נחמדים להפליא. שחקנים מצויינים שיכלו להביא לכל מועדון שהיה לוקח אותם הרבה נחת ויכולת טובה. אבל הדעות הקדומות של מאמנים שלנו. הקיבעון התפיסתי של חלק מהם ובעקבות זאת העדפת שחקנים שאין להם כוון ועתיד מכל רחבי העולם – הביאו לכך שאין שחקן יהודי בולט מארה"ב בישראל. וגם לא יהודי.
ועכשיו מה, מה עכשיו?
בנבחרת ארה"ב של הטורניר הנוכחי משחקים שחקנים רבים שפזורים במדינות שונות בעולם. הבלם הקשוח אוניהו – ממוצא ניגרי משחק בסטנדרד ליאז הבלגית. 192 של עוצמה חוסן אתלטיות ובטחון – זה מה שמעניק הבלם הנפלא הזה לברדלי ונבחרת ארה"ב. לידו משחק הקפטן בוקנגרה – הבלתי ניתן למעבר. ממוצא מקסיקני אבל נחשב כיליד קליפורניה. צמד חמד זה ממש מביא לשוער הנפלא טים הווארד לשעבר מנצ'סטר והיום אברטון את השקט והחוסן. לא אעייף אתכם אבל הרשימה כוללת את השחקנים הבאים: ברדלי במינשנגלדבך. דמפסי בפולהאם. ביזלי ברינג'רס הסקוטית. ספקטור בווסטהאם והרשימה ארוכה. כשישה עשר שחקנים מהסגל משחקים מחוץ לארה"ב ועוד ישנם צעירים רבים שהולכים בכוון הזה.
כלומר ארה"ב של 2009 היא מודל של שחקנים שרצים ללא הפסקה על המגרש. מקריכים את עצמם ברחבה ללא חת, מהירים מאד בהתקפה ויודעים לגנוב שערים. הקבוצה היא תלכיד של עבודת צוות שמביא כבוד והנאה לקהל האמריקאי שכה לויאלי ונאמן לנבחרתו.
ותמיד אני חושב מה אני למד מכל העניין? – ובכן העצה הטובה שיש לי למאמני ליגות העל שלנו וליגה לאומית היא שימו לב חברים - בעוד שבועיים תפתח המכביה ה-18 בארץ. נבחרת ארה"ב תגיע גם הפעם עם מטען של שחקנים טובים ומוכשרים שכדאי לכם לבא ולראות. כחבר בצוות המאמנים של ארה"ב למכביה אני אף מציע לכם לבא, לשאול ולהתעניין בחבורה הזו. הגיע הזמן שנפסיק לחפש מציאות דרך סוכן זה או אחר שעושה זאת לפרנסתו. למען הכדורגל כדאי לבא ולבחון את הטובים מבין אלו שיופיעו כאן.
גמר גביע הקונפדרציות – ארה"ב גוברת על ברזיל 1:2 – זה לא נשמע דמיוני. זה נשמע הרפתקני משהו – כן אבל זה בהחלט יכול לקורת כי לנבחרת ארה"ב אין רגשי נחיתות מול ברזיל מה גם שברזיל תבוא אחרי שבשלב מוקדם ניצחה את ארה"ב ובודאי תחשוב שזה טרף קל. אני הולך עם האנדרדוג. עם המשחק הקבוצתי והמשמעת הטקטית.