כל בר דעת ששואף לראות את הקבוצות הטובות ביותר בשלבים הגבוהים של ליגת האלופות, בוודאי משפשף את ידיו בהנאה ואומר "יש!". קבוצות כמו באיירן מינכן, ליברפול, ברצלונה, יובנטוס, פורטו, ריאל מדריד, מנצ'סטר יונייטד וארסנל יהיו שם וידאגו להמשך טוב של התחרות האיכותית בעולם ולחורף חם תרתי משמע, שיוביל לפריחה באביב.
צ'לסי אמנם לא היתה זוהרת, אבל עלתה לשמינית הגמר. אינטר חוזרת אט אט לימיה הגדולים, על אף המהפכות שעשה שם מוריניו ורומא, למרות עונה פושרת באיטליה, עשתה אף היא את העבודה.
גם פנאתיניאקוס שמצילה את כבוד היוונים מאז הזכיה באליפות יורו 2004, ספורטינג ליסבון, אתלטיקו מדריד, ויאריאל, וליון יהיו שם.
המאכזבות:
פנרבחצ'ה התורכית היא האכזבה הגדולה ביותר שלי משלב הבתים. התורכים שכה הצליחו בטורנירי הגביע העולמי ב-2002 ויורו 2008 וגילו כדורגל אטרקטיבי עם מאמן מאד יצירתי ואמיץ, הציגו בטורניר הבתים המוקדמים יכולת דלה ביותר; אפס ניצחונות ורק ארבעה שערי זכות בשישה משחקים. האם המשבר הכלכלי משפיע על הרעב לשערים? יש ואומרים שהם הפסידו בונוסים שמנים ביותר.
המאכזבת השנייה היא איינדהובן ההולנדית. כולנו אוהבים את הכדורגל ההולנדי, הטוטאל פוטבול עם שלושה חלוצים ויכולת אישיות מצוינות, אבל לכבוש חמישה שערי זכות בשישה משחקים מצביע על יכולת דלה ביותר לאלופת הולנד. אולי הבריחה הגדולה של כל הכוכבים הגדולים לספרד ואנגליה השפיעה על הקבוצה.
אני כבר לא מדבר על סלטיק וסטיאווה בוקרשט שכאמור ההבדלים בין הרמות בליגות הבכירות והקבוצות הבכירות לעומת הליגה הסקוטית והרומנית נראו בברור בהתמודדויות של קבוצות אלו בבתים המוקדמים.
ארסנל היא אולי הפער הגדול ביותר בין ציפייה לאכזבה. למרות שעלתה מהבתים, ארסנל דווקא נראתה חדה מאד ומבטיחה מאוד בפתיחה ומבטיחה מאד עם כל הצעירים החדשים שלה סמיר נאסרי ותיאו וולקוט שנפצע, אבל כפי הנראה שעזיבתם של אלכסנדר חלב, מתיאו פלאמיני וג'ילברטו סילבה, הביאו את ואנגר לחפש צעירים נוספים ולנסות אותם בהרכב. ארסנל גם בליגה לא כל כך יציבה – והנה לנו מתכון לדאגה ספורטיבית כמובן.
כיף לראות:
באיירן מינכן היא הקאמבק הגדול של הטורניר עד כה. זה כמובן התחיל בבונדסליגה. למי שעוקב מקרוב אחר החבורה ההתקפית של יורגן קלינסמן, רואה איזה שילוב נפלא יש לשלישיה פרנק ריברי הצרפתי, מירוסלאב קלוסה הגרמני ולוקה טוני האיטלקי. פיליפ להאם עם הבעיטות הנהדרות, טים בורובסקי, לוקאס פודולסקי וזה רוברטו ומוסיפים עומק ועוצמה. כך שעבור הגרמנים לכבוש 14 שערים בשישה משחקים (2.3 שערים למשחק), זה מאזן לא רע בכלל. רק ליידע אתכם שביורו 2008 נכבשו 77 שערים ב32 משחקים וזה ממוצע של 2.5 שערים למשחק.
אם בכדורגל התקפי ושערים עסקינן הרי שברצלונה מרקדת ומלהטטת בכל מסגרת אפשרית.
בטורניר עד כה כבשה 18 שערים והיא מבשרת את הבאות. אין תחליף למשחק התקפי ויצירתי, אין תחליף לכיבוש שערים – אחד לפחות יותר ממה שאתה סופג. הכלים של ברצלונה: ליאו מסי הקטן ואולי הגדול בעולם בשלב זה, סמואל אטו, תיירי הנרי, קארלוס פויול, אנדראס אינייסטה, חלב ודני אלבס, הם בהחלט חבורה נפלאה שתמשיך ותספק לנו כדורגל התקפי ויצירתי.
כמעט הפתיעה
ההפתעה יכלה להיות הקבוצה מקפריסין מפאמאגוסטה, אבל בזמן אמת כאשר היה נדרש עוד מאמץ ועוד יכולת הם לא הצליחו לעמוד בגודל המשימה מול השכנים מיוון והפסידו שם את ההזדמנות לעלות. לא רק לשמינית גמר הצ'מפיונס ליג, אלא גם לגביע אופ"א, טורניר איכותי כשלעצמו אבל הרבה פחות נחשב. בכל מקרה אם אחת הקבוצות שלנו היתה מגיעה לשלב הזה במשחקים בודאי שהיו עושים חגיגות אין סוף ומהללים את השחקנים, אבל זה לא קרה לצערי, אז למה לדבר על כך?
מה יהיה הלאה?
התפאורה היא מושלמת. אף אחד מהמאמנים של הקבוצות שהעפילו לטופ 16 לא יצטרך לדבר על חשיבות המעמד. זו גם הבמה הטובה לכל השחקנים שנמצאים לפני חידוש חוזה להוכיח את עצמם ולהראות שאולי הם אף ראויים לקבל צ'אנס במועדון גדול יותר.
אולי פודולסקי יזרח בבאיירן כפי שהוא זורח בנבחרת, טוני קרוס הצעיר והמבטיח יקבל הזדמנות להראות מה שהוא יודע ואולי בכלל נראה את דני אלבאס מוביל את ברצלונה לעונה זוהרת וסוחף איתו את הגאון מסי להמשך הצגות מרהיבות באירופה.
כדאי מאוד לראות איך תיראה ריאל מדריד, עכשיו כשחואנדה ראמוס החליף את ברנד שוסטר והביא איתו רוח חדשה. מה יהיה עם ראול, רפאל ואן דר וארט ואריין רובן? אני ממליץ לכם לזכור את השם קלאס יאן הונטלאר. החלוץ ההולנדי שהגיע באיאקס מזכיר שילב של ואן באסטן וואן ניסטלרוי. שילוב בין עוצמה, חכמת משחק וכיבוש שערים. אני בכל אופן מהמר עליו כחלוץ המצטיין בחלק השני של הליגה הזו.
גם ארסן ונגר במבחן. האם הוא ראה בדנילסון הברזילאי הצעיר דברים שאחרים לא ראו? אולי סמיר נאסרי הוא באמת הזינאדין זידאן הבא? ארסנל שילמה הרבה מאוד כסף על הכישרונות האלה ועכשיו כל אירופה תראה למה.
כריסטיאנו רונאלדו עדיין לא חימם מנועים ועדיין רחוק מהיכולת הפנטסטית שלו משנה שעברה. אחרי שהתגבר על הפציעות והתמודד עם החשיפה על אישיותו השנויה במחלוקת, אני מהמר שנחזור לראות את הריקודים והביצועים של הפנומן הפורטוגלי.
המאמנים:
הצ'מפיונס מספק לנו את המוחות הטובים ביותר בכדורגל העולמי, אשר מתמודדים בינם לבין עצמם בכל מיני זויות של המשחק. לא רק במהלך 90 הדקות, אלא גם בתכנון של עונה שלמה. לדוגמא, המאמנים נדרשים לגלות יצירתיות ותחכום ולנסות הרכבים חדשים, כדי שלא יהיה עומס רב על השחקנים הבכירים, המשחקים גם בליגות הסדירות.
לדעתי השניים היחידים שהם אולי בלתי ברורים עדיין הם פפ גארדיולה בברצלונה וקלאודיו ראניירי, גווארדיולה עושה רושם שהוא מוביל את כוכבי הקבוצה ליכולת שיא חדשה. המפתח שלו זה הנאה מהמשחק ויצירת מצבים ושערים. ראניירי לעומת זאת בלתי צפוי. לצד מקטרגים רבים, הוא ממשיך את סיום העונה הקודמת ואני חושב שלא קוראים אותו נכון והוא עוד יפתיע. ימים יגידו.
רפא בניטז, פליפה סקולארי, ארסן ונגר, אלכס פרגוסון, ז'וזה מוריניו, יורגן קלינסמן, קלאדיו פויול מליון, פרירה מפורטו ופאולו בנטו מספורטינג ליסבון – כל אלו בודאי ינסו ללמוד אחד את השני ולהכין את הקבוצות בהתאם למשימות.
אני נשאר עם ההימור שלי קבוצה איטלקית שתלך ותפתיע את הספרדיות והאנגליות. אולי בגלל השפעתם של מוריניו ורנייארי או בגלל חוסר הניסיון הבינלאומי של גארדיולה וקלינסמן במעמדים כאלה. אם כי בינתיים, בלי ספק, ברצלונה הקבוצה האטרקטיבית ביותר.