אומרים שסכנין היא קבוצה של כסחנים, ולמה? כי נדמה שכך אייל לחמן, מאמנה לשעבר הכתיב לשחקניו. זה עניין של קצב ושל החדרת טירוף ואגרסיביות חסרת מחשבה. האם זה נכון? על פי מצבת מקבלי הצהובים והאדומים שלה והפציעות של שחקני יריבותיה לא מדובר בתדמית בלבד.
כל שופט כדורגל נורמאלי ושפוי בדעתו, אשר מגיע לשפוט את משחקי הקבוצה כבר מראש מכין את עצמו לתקיפות והנמרצות הנדרשות לטיפול בקבוצה ולמען יראו וייראו. הנקודה הזו משפיעה גם היא על תדמיתה של קבוצה.
אומרים שהפועל תל אביב השנה היא קבוצה ממושמעת שמשחקת "לפי הספר" - שכל שחקן בחבורה יודע היכן הוא אמור להיות במגרש ומהי מהות תפקידו. שוב, בדומה לאייל לחמן בסכנין, לאלי גוטמן מאמנה של הפועל יש תדמית של מאמן "גרמני", מסודר וחסר פשרות, וגם מתודי - אחד כזה שמכתיב הנחיות מראש ודורש ששחקניו יבצעו אותן.
גוטמן בישראל, הידינק באנגליה
צ'לסי הגדולה משחקת בתקופה האחרונה בסדר מופתי, ועם משמעת טקטית של כל מערכי הקבוצה. תדמיתו של חוס הידינק, מאמנה החדש היא של אחד שדוגל במשחק מסודר עם יצירתיות מוגבלת שמשולבת בו. אבל כמו אצל גוטמן, גם אצלו כל שחקן יודע מה תפקידו הבסיסי במגרש. שחקן הגנה קודם כל יעשה הגנה, והיה ויוכל גם לתקוף אז מותר לו גם זה. אך שוב, רק בתנאי שהשחקן יודע שמייד עליו לחזור לעמדת ההגנה שלו במידה והכדור עובר שוב לרגלי היריבה.
ארסן ואנגר תמיד חוזר על המשפט ש"תדמית הקבוצה היא המראה של המאמן". הצרפתי הנפלא הזה הביא לארסנל בשנותיו הרבות בקבוצה, רוח צעירה, רעננות, ובעיקר הרבה יצירתיות התקפית. שחקנים כמו תיירי הנרי שהביא לשיאים התקפיים את המועדון ומחליפיו אדבאיור וסמיר נאסרי מראים ניצוצות של המשכיות לאותה תקופה יצירתית – למרות פציעות רבות וקשות של תיאו וולקוט וססק פאבריגס, ארסנל היא קבוצה אטרקטיבית שכמות הצעירים בנעלי הותיקים שבה הלכה וגדלה משנה לשנה. גם אם לא תיקח אליפות השנה או גביע, ארסנל היא קבוצה רעננה שנעה במגרש כמו כספית. ושימו לב ששמו של רובי ואן פרסי עדיין לא הוזכר. ההולנדי מתבשל להיות אחד מהשמות הגדולים בכדורגל העולמי.
רפאל בניטס מאמן ליברפול יודע גם כן את המלאכה, ומפיק משחקניו הרבה מאד יצירתיות. כשליברפול משחקת התקפי בניטס יודע להוציא מבאבל, קאוט, טורס, בניון ואלונסו הרבה מאד שערים. סטיבן ג'רארד הוא אולי השחקן המסוכן ביותר מעמדתו בקישור מאחור, ויוצר שערים ובישולים לחבריו. כלומר ליברפול נראית התקפית ותוססת כתוצאה ממה שבניטס דורש ממכלול כוכביו.
מהזירה הלאומית לבינלאומית
מאמן נבחרת הולנד, מרקו ואן באסטן היה בעברו הלא רחוק ידוע בכדורגל ההתקפי שלו, ולכן תמיד העדיף לראות בשחקני הקישור שלו אך גם במגנים שחקני התקפה לכל דבר. בשונה משיטת המשחק של הידינק, ואן באסטן לא כל כך הקפיד על שובם של השחקנים למקומם בתבנית המשחק. צמד ההולנדים של ריאל מדריד ווסלי סניידר ורפאל ואן דר וארט הם בהחלט שחקני התקפה ברמות הגבוהות ביותר אבל כקשרים בנבחרת הם לא ממש עשו הגנה.
מאמן באיירן מינכן כיום ונבחרת גרמניה בעבר, יורגן קלינסמן, הוא חלוץ עבר ענק שהחליט לשנות את תדמיתה של הנבחרת הגרמנית מכזו של אחת בה יש שחקנים בעלי משמעת טקטית מצוינת ויכולות הגנתיות לכזו שמאופיינת בעיקר בתחכום. הקשרים לוקאס פודולסקי וטים בורובסקי ופיליפ לאם המגן הימני הם שחקני הגנה במקור, אך יכולת ההתקפה שלהם עולה על יכולתם ההגנתית בהרבה. כלומר קלינסמן הביא שינוי תדמיתי לנבחרת כמו בבאיירן – אליה הביא את פראנק ריברי הצרפתי המבריק וגם את לוקה טוני האיטלקי שיחד עם מירוסלב קלוזה מהווה חוד אימתני. בשילוב עם הברק הברזילאי של זה רוברטו לבאיירן נוצרה התדמית של קבוצה דורסנית שגם יודעת לעשות הגנה כשצריך. אחרי שנים בהן שוער הקבוצה אוליבר קאן היה הסמל המסחרי שלה, כיום בעידן קלינסמן ההרפתקני הפכה עמדת השוער לנקודת התורפה של באיירן.
ונשוב לפרובינציה שלנו
הכח רמת גן הייתה פעם אלופת המדינה ובשנת האליפות שלה היא נודעה ביכולתה לבזבז זמן משחק. ממוצע דקות המשחק נטו שלה אז עמד על 56 דקות. שלא כמו בזמננו בו הזמן נלקח בחשבון ומתווסף, אז השעון המשיך לתקתק ואם היית בפיגור מולה אז הלך לך המשחק. כל מאמן ידע אז שלא יעזור דבר – נגד הכח משחקים פחות זמן נטו.
בני יהודה המיתולוגית של ימי גרונדמן ז"ל, הקבוצה ששיחקו בה מהלל, משה עוזרי, אהוד בן טובים ושלט בה "שבט הסולמים" – אז היא הייתה ידועה ביציאה המשובחת שלה למלכודת נבדל. חלוצים למדו להיות זהירים כבר בקו מחצית המגרש בכדי שלא יתפשו בעמדת נבדל. הקו האחורי של הזהובים, כך ידעו כולם, מחכה כבר במרכז. זה לא עזר להם, כולם נפלו במלכודת ההיא.
דרור קשטן המאמן הלאומי ידוע כמאמן קשוח וקפדן שההגנה היא ההתקפה הטובה ביותר אצלו. קודם כל אל תספוג ואחר כך נמצא את הדרך לכבוש איזה שער או שניים. מה שעבד עם קבוצות ליגת העל ובמיוחד עם הפועל ת"א בתקופת המסע ההיסטורי שלה באירופה, לא כל כך עובד בנבחרת שלנו. אוי לנו אם נצטרך לעמוד במבחן הזה מול יוון. צריכים לכבוש מולם ומהר.
תדמית הנבחרת כרגע היא של קבוצה שמשחקת עם מערך הגנתי מעובה שבה מעט מידי שחקנים התקפיים. קשה לנצח קבוצות ונבחרות מעולות בדרך הזו, אפשר אולי לגנוב תוצאות טובות ולא להפסיד, אבל קשה לראות את הנבחרת הזו מתפוצצת על היריבה. מה נעשה שלמאמן אין את התדמית הזו של "התפוצצות". "שמרן", "קפדן", "זהיר"? אולי מתאים לו קצת יותר. ולא כל יום יש יוסי בניון במבצע "הכה בראש". לכן גם הקהל בארץ שמבחין בכך החל כבר לזעוק ולהביע את אי שביעות רצונו. כולנו רוצים יותר התקפיות מאשר הגנה.