בעידן שלנו כל אחד חושב שהוא מאמן וכל אחד מרשה לעצמו להגיד את אשר על ליבו למאמן. בעידן שכל פרשן מרשה לעצמו להאדיר או למחוק מאמן מעל גלי המדיה ללא הכשרה מוקדמת ללא אחריות לשום דבר, אני מוצא לנכון להביא בפניכם מידע חשוב מאד מפיהם של אלה שיודעים, נחשבים ומוכיחים את עצמם יום יום על המגרש. מאלה שעומדים בלחצי התקשורת. בעלי הממון והציבור וכמו כן גם לחצים מהשחקנים – שחקני עבר מקורבים ושחקני הווה.
בחרתי להביא בפניכם רשמים מכנס מאמני העילית באירופה, בו השתתפו המאמנים הבכירים באירופה ביניהם ארסן ונגר, אלכס פרגוסון, ז'וזה מוריניו, זיקו וז'ראר הוייה הצרפתי, שאימן בכל קטגורית על אפשרית – ליגה אנגלית, אירופה ונבחרות.
רוב המועדונים הפכו להיות גלובאליים, עם שחקנים מכל קצוות תבל, תרבויות שונות, שפות שונות וכתוצאה מכך נוצרו דרישות חדשות מהמאנים – דרישות שלא היו בעבר. על פי הוויה הצרפתי ומוריניו הפורטוגלי "המאמן של היום ברמות הללו חייב להיות יותר יצירתי. אחד שמסוגל לפתח תקשורת טובה ומוטיבציה גבוהה יותר עם השחקנים שלו". על פיהם עברו ימי ההנחתות "do it my way or the highway". ימים של "עשה מה שאני אומר לך או לך הביתה". דור זה של מאמנים כבר לא יכול היום לתפקד כך. באו ימים חדשים לספורט ולכדורגל בפרט. ימים שבהם יש לשתף את השחקן ברעיונות ליצירת אוירה טובה בקבוצה וחוויה והנאה באימון.
מוריניו הוגדר על פי הויה כאחד שדוגל בהיזון חוזר מהשחקנים שלו וכדי שיהיה לכולם כיף ומחויבות אחד לשני. כל זאת בכפוף לעבודה קשה במגרש. לכל שחקן יש את התקופה הטובה והפחות טובה. יחסו של המאמן לשחקן ושיתוף השחקן בדרך בה ניתן לשפר את יכולתו, תורמת המון ליצירה טובה יותר – וברמה של מה שראינו בצ'לסי של מוריניו או היום בקבוצתו האיטלקית – יש חדוות משחק חדשה שם. במהדורה הישראלית אני יכול להביא את מכבי חיפה של השבועות הראשונים בליגה. השינוי הבולט הראשון במעלה זה שרואים שחדוות משחק הכדורגל חזרה לפניהם של כל הסובבים את הקבוצה. וכמובן שיכולתם של יחידים במכלול הזה בודאי שעולה. כמו למשל יניב קטן.
הקו המנחה שנלמד בכנס זה שכל מאמן מחפש היום את האימון האידיאלי – ברמה של יחידת אימון אחת ושבוע אימונים רצוף. המאמן חייב לבא עם החלק היצירתי שלו. האיש האמון על הטקטיקה והמשחק הקבוצתי חייב למצוא את הנוסחה המתאימה לאימונים שדומים מאד לסיטואציה של המשחק. הוא צריך להתייחס לחשיבות המשחק, תנאי המשחק, השלב בעונה, מצב בריאות השחקנים ועומק הסגל העומד לרשותו. מוריניו דיבר על הגדרת מטרות ויעדים לקבוצה ולאחר שהבהיר את המטרות לשחקנים יוצא המאמן בתכנון ויצירת האימון כהכנה להשגת המטרות שהוגדרו והוסברו. חשוב לו מאד ההיזון החוזר מהשחקנים שלו – משהו כמו ניהול יעדים על פי הנהוג בחברות היי טאק הגדולות בעולם כמו אינטל וסיסקו. חברות שם העובד הינו שותף פעיל ליצירה והגדרת המטרות של מנהליו. כך גם במגרש, מאמן ושחקנים שותפים להצלחת היעוד והשגת מטרות.
מוריניו דוגל באימון בן 95 דקות, אבל בקצב מסחרר ואחיד לאורך זמן האימון ובכל ימות השבוע. משהו שיכין את החבורה שלו לקראת המשחק. הוא אינו מתמקד בפיתוח ידע אישי ויכולת אישית של שחקן אלא יותר במשימה ובכלים שיאפשרו לו ולמועדון להדיג את המטרה. הוא דואג להכין את החומר שלו – השחקנים שיכולתם כזו שתעזור לו ולמועדון להשיג את היעד.
לעומת מוריניו, זיקו, מאמן פנרבחצ'ה לשעבר ואחד השחקנים הגדולים של נבחרת ברזיל, טוען שהוא מקפיד לעבוד באימונים שלו גם על נושא פיתוח השחקן והיכולות שלו בנוסף להשגת מטרות הקבוצה. כמובן שזה קשה בהרבה יותר להראות תוצאות כך – במיוחד בטווח הקצר. האם זה קשה יותר או מוצלח יותר למועדון, רק ימים יגידו. ברור שצריך למצוא את הקו המחבר בין שני הסגנונות
קלאודיו פיול, מאמן ליל הצרפתית רואה בברכה את השתלבות קבוצתו בליגת האלופות. למרות הרמה הנוכחית של נבחרת צרפת, אסור לזלזל בליגה המקומית המצוינת ומלאת הכשרונות. ליל משלבת שחקנים צעירים רבים ופיול רואה בזאת ברכה לטווח הארוך. קבוצתו ושחקניו יתחשלו ויהיהו טובים לאורך זמן לדעתו.
כנס המאמנים היוקרתי הזה סקר בפני המאמנים הבכירים (מאמני העילית, כפי שהוגדר הכנס), כמה עובדות מפתח. המאמן של היום חייב להיות יצירתי, בעל יכולת ניהול צוות, הוא חייב לדעת להפעיל מאמן כושר אשר יגרום לשחקניו לעבוד קשה להנות ולשמור על קצב משחק גבוה. הוא גם חייב להפעיל מאמן שוערים מומחה שיידע לקחת את מערכי הקבוצה ולעבוד עם השוער ברמת התקשורת הרצוייה במגרש. לא עוד רק לבעוט לשוער מכל זווית ומכל מצב, אלא גם לטפח את יכולתו של השוער כשחקן וכמנהיג מאחור.
המאמן של היום מתרכז יותר בטקטיקה ובהכנה ספיציפית למשימה ולמשחק זה או אחר ועל כן עליו לשדר מנהיגות ואמון הצוות. תוכניות האימון של המאמן ממאמני העילית חייב להיות פרטני ועל פי שבוע משימה כנגד תוכנית אב, מושג נוסף הלקוח מעולם ההייטק. למאמן יכולת ניהול במדיניות שינוי, על פי כל הגורמים המשתנים – חשיבות המשחק וכל המשתמע ממעמד התחרות. המאמן חייב להביא את יצר ההתלהבות והתשוקה להשיגים אצל שחקניו, כי הרי כסף זה לא הכל ולשחקנים ברמות הללו יש כסף רב.
ונגר, פרגוסון וחבריהם בכנס עילית, מסכימים עם הנחות היסוד שבעידן של היום המאמן אינו מקבל יותר מידי זמן להכין את הקבוצה ספיציפית למשחק זה או אחר. לכן ראיית המשחק של המאמן, יכולתו ליצור אימונים שמדמים קרוב ככל שניתן את המשחק או המשימה הקרובה וכן יכולת לערה את השחקנים בהגדרת מטרות ודרכי השגתן, זה מה שמבדיל מאמן בליגה לעומת מאמני הצ'מפיונסליג.
בהקבלה לליגת העל שלנו ולמה שקורה עם המאמן, מעמדו והמועדון, הרי שכבר למדנו שאליפות וגביע זו אינה ערובה להמשך עבודה כשבמועדון אין שמחת משחק וחדוות הביחד. ראה ערך ביתר ירושלים. למי שקצר זיכרון, הרי גם המאמן הלאומי זכה עם מכבי תל אביב בדאבל ולא זכה להמשיך עם הקבוצה ועוד יותר אחורנית בשנת 81 הוא זכה עם כפר סבא באליפות ובתום עונה ירד איתה ליגה. אנחנו רואים שעונה.
אפשר לקחת כדוגמא את רוני לוי, שאחרי שלוש אליפויות רצופות הוביל את חיפה לעונה לא טובה ועכשיו אין לו קבוצה. השאלה היא האם השחקנים הם חלק מכל התהליך הזה? התשובה שלי היא חד משמעית – בואו נלמד ממאמני העילית ונשתף את השחקנים שלנו בהגדרת המטרות ודרכי השגתן. ספסל עמוק בכשרונות ללא שמחת יצירה ומשחק לא מביא תוצאות. המאמן הוא המנצח על התזמורת הזאת כולה