כנס מאמני העילית היוקרתי של אופ"א, הכולל בין היתר את מיטב המאמנים מליגת האלופות, נפתח בסוגיית חשיבות שערי החוץ במפעלים האירופאים. איך העבודה ששער שכבשה קבוצה במשחק חוץ שווה יותר משער שכבשה הקבוצה הביתית משפיע על המשחק.
איך מושפעת טקטיקת משחקי הבית או משחקי הגומלין מעצם כיבוש שער חוץ? האם באמת שער חוץ הביא קבוצות לשחק התקפי יותר אטרקטיבי יותר ומהנה? האם הקהל נהנה מיותר שערים? כפי הנראה שכשנכתב החוק הזה התכוונו לטוב, אבל דעת רוב המאמנים והמומחים בכנס זה היא שהמטרה לא הושגה ויש לחשוב פעם נוספת ולראות האם אכן המשחק השתפר ונעשה יותר התקפי. מי אמר שארגון אופ"א הינו שמרני ומיושן או שאינו יצירתי?
ז'וזה מוריניו, פליפה סקולארי, סר אלכס פרגוסון, ארסן ונגר, רפא בניטז, קלאודיו ראניירי וכל החבורה הנהדרת הזו של אנשי מקצוע מעולים הגיעו בכדי לחלק ידע וללמוד. מוריניו התחיל והציג את העובדה שפחות שערים נכבשים ממצבים נייחים וכתוצאה מכך צריך לתרגל פחות את האלמנט הזה במשחק ובאימונים. אכן מספרי השערים ממצבים כאלה הלכו ופחתו במשחק הצ'מפיונס ליג ועל כן הוא ממליץ – מאמנים, בואו נהיה פרקטיים.
ונגר טען שהחומה שמוצבת מול השוערים עושה עבודת הכנה טובה יותר ושומרת על השערים הן מהסיבה של יותר מיומנות ביכולת השוערים וכן, גם מכיוון שהחומה לא עומדת תשעה מטרים מהכדור וזה מקשה על הבועטים. אם בשוערים עסקנו, אז סקולארי ובניטז הביעו את דעתם הנחרצת: נעשית עבודה יותר מקצועית של מאמני השוערים ברחבי העולם ולכן רואים שוערים מוגנים ומגנים טוב יותר מבעבר. גם משטח האימונים טוב יותר משנים קודמות, דבר שתורם גם הוא ליכולת השוערים והשחקנים. כלומר, הם גם לא חוסכים במחמאות כשצריך. זה רק עושה אותם טובים יותר.
נושא מקצועי נוסף שעלה לדיון היה כיצד השתתפות במפעל יוקרתי ולוחץ כליגת האלופות משפיע על הקבוצות. פרגוסון טען חד משמעית שמפעל זה משביח את יכולתו של המאמן לבחון את שחקניו בתנאי לחץ לבצע רוטציה ולשתף יותר שחקנים במשחקים רשמיים וקובעים. עומק שחקנים מאפשר לו לבחון שחקנים יותר זמן ולטפל בכל מיני פציעות של שחקנים, שאינם לוקחים צ'אנסים. ונגר הסכים עם הגישה והוסיף שזה מאפשר לו לעשות סדר בקבוצה וכל אלה שאינם מסכימים עם השיטה – לומדים בדרך הספסל. על פי סקולארי, ההשתתפות משביחה את היכולת הקבוצה כיחידה אחת וממקדת את הקבוצה בהשגת מטרות – גיבוש חברתי למען שיפור ביכולת.
נושא המנהיגות הוא הנושא המרכזי בחייו של המאמן הנוכחי. יכולתו המקצועית של המאמן היא חשובה מאד אבל כבר לא החשובה ביותר. יכולת הניהול והתמרון בין לחצי הסביבה: הבעלים, האוהדים. השחקנים הותיקים שפרשו זה מכבר והתקשורת. המאמן חייב להיות חזק נפשית מקצוען בדעותיו ואחד שמביא תוצאות. ועל כל אלה יש האומרים שצריך גם קצת מזל.
סקולארי ובמיוחד פרגוסון הגדירו עוד כמה תכונות: יכולת אבחנה בנעשה מסביב, קבלת החלטות ושליטה הן שלושת התכונות המרכיבות את חייו של המאמן היום. אולי זה מסביר איך מצליח פרגוסון לאמן במנצ'סטר 23 שנה ואיך ונגר שורד כבר שנה 13 בארסנל.
אחת הדרכים היא לזכור שהיריב שלך אינו האויב שלך והדרך לשפר היא בהחלפת דעות וידע. החלום שלי זה שגם אצלנו יהיה כנס מאמנים כזה מידי חודשיים, או פעמיים בעונה, כשעוד ניתן להשפיע ולעזור וכאשר המשחקים בעיצומם. תארו לעצמכם את אותו כנס מאמנים בארץ שמנוהל על ידי אנשי מקצוע אמיתיים ולא עסקנים; ראובן עטר מקבל עצות מאלי גוטמן, רוני לוי מעשיר את גיא לוזון בחוויותיו במועדון שדורש אליפות כל שנה, אלישע לוי ואבי נמני מחלקים ניסיון איך לשמור על פשטות ולהוביל קבוצה להצלחה, דודו דהאן, מישל דיין, פרדי דוד ויוסי מזרחי מדברים על הקשיים וחוסר יציבות ואיך יוצאים מזה ומאמני הנבחרות יושבים כולם ביחד באותו כנס ומדברים על הבדלי הכושר הגופני בין שחקנים ואיך משפרים זאת ביחד. ומה יביא לותר מתיאוס לאותה פגישה?
כמובן שאם החמצתי איזה שם זה רק מתוך המחשבה על כנס של כולם. אם האגו של זה או אחר נפגע, בטח הוא לא יגיע לאותה פגישה. איך אומר המשפט: אם לא ננסה, לא נדע אם זה טוב או רע. חומר למחשבה.