ציטוטים מביכים ומיוחדים תמיד מושכים, פאדיחה גדולה או נפילה מצחיקה תגרום לעניין רב, שער גדול ייזכר לדורי דורות ושחקן מוכשר וטוב מכולם תמיד יהיה דמות להערצה.
ברצלונה, ריאל מדריד, אינטר, מנצ'סטר יונייטד, צ'לסי, נבחרת ספרד, נבחרת גרמניה, לוס אנג'לס לייקרס, בוסטון סלטיקס ועוד רבות הן הקבוצות שכולנו אוהדים, אך ללא מישהו אחד ספציפי, אף קבוצה לא היתה מצליחה.
כל קבוצה, טובה ככל שתהיה, חייבת את האיש שיעמוד על הקווים ויהיה ניתן לסמוך עליו. כל קבוצה וכל מועדון חייבים מאמן שיביא איתו משהו מיוחד, משהו שישדרג את הקבוצה ויעזור להוציא מהשחקנים יותר מ-100 אחוז בדרך לתואר כזה או אחר.
ז'וזה מוריניו, לואיס ואן חאל, קרלו אנצ'לוטי, ויסנטה דל בוסקה, יואכים לאב ופיל ג'קסון, למי מהם מגיע להיות האיש שייבחר למאמן השנה בעולם?
מי המאמן שהותיר את החותם הגדול ביותר על קבוצתו? מי הביא לשחקניו את הערך המוסף והפך אותם לטובים יותר? האם יש מאמן אחד שבאמת ראוי להחזיק בתואר "הטוב מכולם"? אתם תבחרו.
ז'וזה מוריניו - כל מילה מיותרת, אבל בכל זאת נשפוך מספר מילים על הפורטוגלי מעורר המחלוקת. מוריניו זכה בשנה החולפת בטראבל בלתי נתפס עם אינטר האפורה, כאשר אם הזכיה באליפות איטליה ובגביע יכולה להתקבל כמובנת מאליה, הזכיה בליגת האלופות נחשבה להפתעה של ממש.
בשמינית הגמר העיף המאמן עם הטמפרמנט הגבוה את האקסית מצ'לסי ובחצי הגמר פגש לקרב ראש בראש את ברצלונה שנחשבה לפייבוריטית ברורה לזכיה. "המיוחד" ניצח עם שחקניו 1:3 בסן סירו, ובגומלין יצר מערך מבוקר ומבונקר בדרך להפסד מינימלי ולהשגת הכרטיס לגמר בו הוביל את שחקניו ל-0:2 על באיירן מינכן.
בסיום השנה עבר המאמן מצליח לריאל מדריד, כאות הוקרה על הדחתה של בארסה, אך במפגש הראשון בין השתים בליגה, הובס 5:0 ויצא עם הזנב בין הרגליים.
קרלו אנצ'לוטי - השנה של המאמן האיטלקי מתחלקת לשתיים. בסיום העונה שעברה היה קרלו אנצ'לוטי על גג העולם. דאבל עם צ'לסי, הכדורגל הכי מרתק ביבשת, מרכז מגרש חזק בצורה מרשימה, והגנה בלתי חדירה.
צ'לסי של סיום 09/10 היתה קבוצה מהפנטת, ששיחקה כדורגל מהספרים, אך העונה נגמרה, עונה חדשה יצאה לדרך, ומשהו במועדון הפאר נכבה. צ'לסי פתחה טוב אמנם את העונה, אך לאט לאט הפסיקה לייצר משחקים טובים והפסידה עוד ועוד נקודות. עכשיו מתחיל המבחן האמיתי של המאמן.
לואיס ואן חאל - כבר מספר שנים שבאיירן מינכן לא היתה חלק מהטופ האירופי, אך ההולנדי הוותיק הצליח לשנות זאת.
ואן חאן הוביל את באיירן לתצוגות כדורגל מלהיבות תוך שילוב שחקני בית (פיליפ להאם, הולגר באדסטובר, תומס מולר ואחרים), כל הדרך לזכיה בדאבל בגרמניה ולהגעה לגמר ליגת האלופות.
בגמר הצ'מפיונס נכנע ואן חאל לאינטר ומוריניו, אם בגלל ניהול משחק לקוי לעומת "המיוחד" ואם בגלל סגל שחקנים פחות טוב. את העונה הנוכחית פתחה באיירן בצורה חלשה, אך לאט לאט היא חוזרת לעצמה.
ויסנטה דל בוסקה - שנים רבות חיכו בספרד לרגע הזה, ו-ויסנטה דל בוסקה הוא המאמן שהצליח להביא למדינה את התואר המיוחל, זכיה במונדיאל.
דל בוסקה נהנה מסגל שחקנים מהטובים שיש, כאשר קסיאס, פויול, פיקה, ראמוס, צ'אבי, אינייסטה, וייה וטורס עמדו לרשותו, אך ידע להוציא משחקניו את המיטב, ויותר מכך, להרים את ראשם לאחר ה-1:0 לשווייץ במחזור הראשון.
הספרדים הציגו לאורך המונדיאל הגנת ברזל, אך למרות זאת הצליחו לשלב גם כדורגל מהנה שלרוע מזלם (ממש רוע מזל.. זכו במונדיאל!) לא התבטא בשערים רבים.
יואכים לאב - איזה עוד מאמן יכול לספר שהוא ניצח במונדיאל 1:4 את אנגליה ו-0:4 את ארגנטינה?
'יוגי' הוביל נבחרת גרמנית צעירה ומוכשרת עד חצי גמר המונדיאל, שם הפסידו חניכיו 1:0 לאלופה מספרד. הכדורגל המלהיב ששיחקו תומאס מולר, מסוט אוזיל, סמי חדירה, לוקאס פודולסקי וחבריהם שבה את עיני הצופים והפך את הנבחרת הגרמנית לאחת האהודות ביותר.
אחד הדברים המיוחדים ביותר בנבחרת גרמניה, ועל כך זכאי יואכים לב למלוא הקרדיט, הוא השילוב הנדיר בין ה'גרמנים' לבין ה'מהגרים', מה שחיזק את התמיכה והאהדה בנבחרת.
פיל ג'קסון - מאמן שהוא גם מחנך. פיל ג'קסון הפך ב-2010 שחקן בעייתי כמו רון ארטסט, לשחקן שממצה את הפוטנציאל שלו כמעט בצורה מלאה. מעבר לכך, ג'קסון הצליח להוביל את הלייקרס לאליפות נוספת, בעונה שבה בראיינט וחבריו לא נחשבו לפייבוריטיים ברורים.
הזן מאסטר הוכיח בשנת 2010 שהנסיון הרב שלו, בגיל 65, הוא מצרך נדיר, ובגמר עשה בית ספר לדוק ריברס מבוסטון בדרך ל-3:4 ולזכיה באליפות ה-11 שלו.
