בדומה לחייו של כל אחד ואחד מאיתנו, גם בחייהם של הספורטאים יש רגעים קריטיים בהגיעם לצומת של קבלת החלטות. בחודש הקרוב נציג בפניכם סדרה של כתבות העוסקות ברגעים משמעותיים בקריירה של ספורטאים, כאשר הכתבה הפעם תעסוק בהחלטה האם לעבור לכסף הגדול, קרי - האם עדיף להיות ראש לשועלים או זנב לאריות האם הספורטאים בכתבה קיבלו החלטה טובה או לא טובה? האם זה היה תלוי בהם? אתם מוזמנים להמשיך לקרוא.
זנב לאריות או ראש לשועלים? הכוכב הגדול של מועדון קטן או עוד בורג במערכת הענקית של מועדון פאר? הכסף הגדול או אהבת האוהדים הבלתי פוסקת? מה עדיף, חוזה עתק וישיבה על הספסל של מועדון פאר או דקות משחק רבות ותפקיד מרכזי בקבוצה קטנה? בפני השאלות הקשות הללו עמדו, עומדים ויעמדו בעתיד ספורטאים רבים.
יש שהחליטו ללכת על הכסף הגדול, הגיעו לקבוצה בה תמיד חלמו לשחק ואף הצליחו, אך מנגד עומדים אלו שהקריירה שלהם נעצרה בעקבות מעבר שכזה. מהצד השני היו את אלו שהחליטו להישאר נאמנים למועדון בו גדלו ולמרות ההצעות המפתות, נשארו והובילו את קבוצתם הצנועה.
טל בן חיים – בלם העתיד של ישראל שהגיע לקבוצת המיליונרים של צ'לסי
ההתחלה היתה כמו בסרטים - בגיל שש בלבד החל טל בן חיים לשחק כדורגל בקבוצת הילדים של מכבי תל אביב, בה גם נשאר עד שיצא לאירופה בגיל 22 וחתם בבולטון וונדרס מהפריימר ליג. בשלוש עונות בהם שיחק בבולטון שותף בן חיים ב-88 משחקים, כבש שער אחד והיה שחקן הרכב קבוע.
ביוני 2007 הלך בן חיים אחרי הכסף והתהילה וחתם בקבוצת המליונרים של צ'לסי.
עד ההגעה למערב לונדון הייתה הקריירה של בן חיים בנסיקה מהירה, הוא הוכיח את עצמו פעם אחר פעם במדי בולטון, קיבע את מעמדו כאחד הבלמים המובילים של נבחרת ישראל ושמו הוזכר לא פעם בזמן חלון העברות. המעבר לכחולים עצר את השיפור המתמיד והשחקן שנראה בדרך לטופ העולמי מצא את עצמו בקצה הספסל בסטמפורד ברידג'.
לאחר עונה מאכזבת מאוד במדי צ'לסי, בה שותף ב-13 משחקים בלבד, מצא את עצמו בן חיים נודד אל הספסל של מנצ'סטר סיטי, משם לווסטהאם וסנדרלנד מתחתית הטבלה וכיום הוא משחק בפורטסמות', אשר בליגת המשנה באנגליה.
מבחינה כלכלית, ההחלטה לעבור לצ'לסי הייתה מוצדקת, נכונה ומשתלמת ביותר. כיום בן חיים הוא אחד השחקנים בעלי המשכורת הגבוהה ביותר בליגה השניה באנגליה, זכר לצ'ק השמן שקיבל מרומן אברמוביץ' בצ'לסי. בפן המקצועי לעומת זאת התגלתה ההחלטה כטעות מרה, הקריירה של "הדבר הגדול הבא", כפי שכונה לא פעם בעיתונות הישראלית, מדשדשת ובגיל 29 נראה שבן חיים כבר לא ישלים את יעדו להיות בלם מוביל בקבוצת צמרת של אחד ממועדוני הפאר של אירופה.
מת'יו לה טיסייה – האלוהים של אוהדי סאות'המפטון נשאר נאמן לאורך כל הקריירה
מת'יו לה טיסייה הוא הכל חוץ מדמות כוכב הכדורגל המקובלת. כרס קטנה, תספורת של מיסטר בין וקצב משחק שנראה כמו בהילוך איטי, הם לא בדיוק מה שהייתם מצפים מקשר הנרדף ע"י כל אריות אירופה. אך מה שלא רואים במבט הראשון הוא את יכולת הכדרור הפנומנלית, את הבעיטה המדהימה בשתי הרגליים ואת ראיית המשחק המופלאה בה ניחן "אלוהים" של יושבי הסיינט מרי.
הקריירה המקצועית של לה טיסייה החלה בשנת 1986 והסתיימה כעבור 16 שנים, את כולן עשה במדי הפסים של סאות'המפטון. פעם אחר פעם הוצעו לקשר המחונן סכומי עתק על מנת לעבור לשחק בקבוצות הפאר באנגליה, אך בכל פעם סירב לה טיסייה בנימוס והחליט להישאר נאמן לקבוצה הקטנה מדרום מזרח אנגליה.
את הפירות שהניבה החלטתו ניתן לראות ברשימת התארים האישיים בה מתהדר לה טיסייה. השחקן הצעיר הטוב ביותר לשנת 1990, הקשר הראשון בפריימר ליג שכובש מעל 100 שערים, מלך הפנדלים של הליגה עם החטאה בודדה מ-49 נסיונות וסגן מלך השערים של סאות'המפטון.
אינדיקציה טובה אף יותר לכך שעשה את הבחירה הנכונה קיבל לה טיסייה מאוהדי הקבוצה שהדביקו לו את הכינוי המחייב, "לה גוד". כנשאלו מדוע קיבל מספר 7 האגדי את הכינוי, לא התקשו אוהדי הסיינטס לענות ואמרו: "בדיוק כמו האל, שגם ברגעי השפל לא נוטש את בניו, כך גם הוא (לה טיסייה) לא נוטש אותנו".
אלישי כדיר – שחקן העונה שהגשים חלום שבסוף נמוג לו
בסוף עונת 2009/10, עם צלחת אליפות ביד אחת ותואר שחקן העונה ביד השניה החליט אלישי כדיר להגשים את חלומו של כל שחקן כדורסל ישראלי ובקול תרועה רמה, חתם בשורותיה של מכבי תל אביב הגדולה.
כדיר הגיע למכבי ת"א אחרי עונה מצויינת תחת הדרכתו של עודד קטש במדי גליל/גלבוע והיה נראה שהוא בדרך הנכונה להפוך לאחד השחקנים הישראלים הבכירים של "הקבוצה של המדינה". הסגל הארוך ובמיוחד הגעתו של ליאור אליהו המשחק בדיוק על המשבצת של כדיר, דחקו את האחרון לספסל וניפצו את החלום לריסיסים.
"אפשר להגיד שהחתימה במכבי היתה סוג של טעות בקריירה", אמר כדיר ובכך ציין את מה שכולם כבר ידעו, המעבר למכבי ת"א היה כישלון. כדיר כמעט ולא ראה פרקט במדים הצהובים, יכולתו הדרדרה ושמחת החיים שכל כך אפיינה אותו נעלמה. כדי להדגיש את כישלונו נבחר הפורוורד בידי רבים כשחקן המאכזב של 2010/11 וזאת שנה בלבד לאחר שזכה בתואר שחקן העונה.
בעונה הבאה יחזור כדיר לזרועותיו המחבקות של עודד קטש וישחק במדי הפועל ירושלים, בתקווה לחזור ולהציג את היכולת הנפלאה שהראה בעונת האליפות של הגליל.
חוסבה אצ'ברייה – הנאמנות לבילבאו שהייתה עדיפה על כל תואר
"קריירה שלמה בבילבאו, עדיפה על כל תואר" אמר חוסבה אצ'ברייה וירד מהדשא בפעם האחרונה. בדומה למת'יו לה טיסייה, גם אצ'ברייה לבש במשך כל הקריירה את מדיה של קבוצה אחת בלבד, אתלטיק בילבאו.
האמת היא שאצ'ה החל את הקריירה דווקא במועדון השני של חבל הבאסקים, ריאל סוסיאדד. בתחילת 1995 וכשהוא בן 16.5 בלבד, הוחתם שחקן הכנף המוכשר בסוסיאדד והיה לשחקן הצעיר ביותר בספרד (עד אז) המחזיק בחוזה מקצועי. שבעה משחקים בלבד הספיקו כדי לגרום לראשי אתלטיק בילבאו לרכוש את השדון הבאסקי בסכום עתק של הימים ההם, שלושה מליון יורו.
על פי חוקי אתלטיק בילבאו, רק שחקנים באסקים בדמם, או נצרים למשפחות באסקיות, רשאים לשחק עם סמל המועדון על החזה. מצב זה יוצר גאווה ואחווה יוצאת דופן בין השחקנים לאוהדים ואצ'ברייה הפך במהרה לאחד הסמלים הגדולים בסן ממס.
את עונת הפרישה שיחק "התרנגול", כפי שכונה אצ'ברייה ע"י האוהדים, בחינם וזאת כאות הוקרה למועדון אותו כל כך אהב. הקריירה המופלאה שלו הגיעה לסיומה במשחק גמר הגביע מול ברצלונה, אך לצערו ולצערה של כל ספרד, ירדה בליבאו מנוצחת ואצ'ה סיים את הקריירה ללא תואר. אצ'ברייה ירד מהדשא כשהוא מרר בבכי אך בנאומו הבהיר פעם נוספת שהעובדה ששיחק כל חייו עבור אתלטיק בילבאו חשובה לו יותר מכל תואר.
ויש עוד רבים וטובים...נשמח גם לקרוא בטוקבקים את מי שכחנו...
וינסנט אניימה, שעבר מהפועל ת"א כדי להיות שוער שני בליל ויוגב אוחיון שעבר מהפועל ירושלים, בה היה רכז מוביל, לסגל הבלתי נגמר של מכבי ת"א, הם עוד שני ספורטאים שלקחו החלטה גורלית ורק הזמן יגיד אם ההחלטה הייתה מוצלחת או שמא טעות.
פספסתם את הכתבות הקודמות של רגע של החלטה? לחצו כאן לכל הכתבות
