בדרך כלל כששחקן כדורגל פורש ומכריזים כי "אחד השחקנים הגדולים בכדורגל שלנו" פרש, מתכוונים לשחקן נוצץ, שכבש או כיכב באירופה. במקרה של אריק בנאדו, הוא אמנם לא עשה אף אחד משני הדברים האלו, אבל כן, מדובר באחד מהשחקנים הגדולים שהיו לנו. מדובר בשחקן שמסמל עבודה קשה.
היום התבשרנו שבנאדו יישאר עד לסיום הקמפיין האירופי. לי נשמעת מאוד מוזר המתכונת בה הוא מתכוון להישאר. אסור לשכוח שבנאדו הגיע בשנה שעברה למכבי חיפה עם כל המחאות שהיו סביבו ולמרות כל הדברים האלה, הפך לבורג מרכזי מאוד בזכיה של הקבוצה באליפות.
אני חושב שאם נגמר לבנאדו החשק לשחק כדורגל ועברה לו מחשבה לפרוש, הוא היה צריך להודיע על כך. אם הוא הרגיש שיש לו עוד מה לתת, הוא היה צריך להודיע על שנת פרישה מלאה. אין באמצע ועל כך אסביר.
כל עוד שחקן בריא ואוהב את המשחק הוא צריך להמשיך ולא להסתכל על הגיל שלו. רק כשאין לו את התחושה הזו של רעב לכדורגל, הדגדוגים בבטן לפני האימון וכל הדברים האלו, אז צריך לפרוש. שחקן ברמה שלו לא צריך להיפרד כך. לא היה קורה כלום אם הוא היה נפרד מהקבוצה בעונה מלאה, גם אם היו מביאים זר או שחקן ישראלי במקומו והוא היה יושב על הספסל.
מן הסתם, מכבי חיפה תביא שחקנים בעמדות האלו כדי שימלאו את התפקיד כשאריק לא יהיה. אם הוא נשאר רק כדי לעשות עוד חוויה באירופה, זה לא נכון. אני זוכר את זה גם מהמקרה של אלון חרזי.
יכולנו לראות גם את פול סקולס מודיע על פרישה. הוא, לעומת בנאדו, הודיע על כך בתום העונה. או שפורשים בסוף, או בהתחלה. אי אפשר לעשות את זה באמצע.
אריק בנאדו, מה שלא יהיה, ייחשב לאחד הכדורגלנים הטובים ביותר בכדורגל הישראלי. אם הוא היה פורש עכשיו, אחרי עונה כה טובה, זו היתה דרך נהדרת להראות לשחקנים בכדורגל הישראלי איך פורשים כמו שצריך. אם שבעים, צריכים לפרוש, אם לא, אז שנה מלאה.
אין ספק שלאריק מגיע כל הכבוד הראוי, גם ממכבי חיפה, גם מבית"ר ירושלים, גם מנבחרת ישראל ובכלל, מכל הכדורגל הישראלי. נכון, אייל ברקוביץ' יש אחד, חיים רביבו יש אחד ויוסי בניון אחד. כמו בנאדו יש הרבה שחקנים. מדובר בכאלה בלי הרבה כישרון, אבל אריק, עם הרבה התמדה, נחישות ומקצוענות, הפך את עצמו לאחד השחקנים הגדולים שהיו פה עם קריירה עשירה ומוצלחת וזה מה ששחקנים צעירים צריכים לקחת ממנו. הכבוד בהחלט מגיע לו ולא פחות מהשמות הגדולים אותם הזכרתי.
