"אין מחנאות במכבי, יש מצב מסויים בחדר ההלבשה שהגעתי לתוכו עכשיו אך הניסיון לצייר מה שמנסים לצייר הוא לא נכון". ניר לוין, פחות מ-72 שעות כמאמנה הזמני של מכבי תל אביב וכבר הוא נאלץ להתייצב מול המצלמות ולהתחיל להדוף את הטענות על הקרע הגדול שנוצר בתוך הקבוצה, קרע שהוביל לפיטוריו של מוטי איווניר.
מעל ל-11 שנים עברו מאז היום בו קיבל שיחת טלפון ששינתה את הקריירה שלו. לוני הרציקוביץ' בדיוק שלח הביתה את שלמה שרף וחיפש מחליף. ניר לוין, אחרי עונות מוצלחות למדי בהפועל פתח תקווה, היה הדמות אותה חיפש בעלי מכבי דאז להביא לקרית שלום.
מעל ל-11 שנים עברו, וניר לוין הוא עדיין איש למקרי חירום בקרית שלום. את האמת, אף אחד לא ממש יודע למה. בשתי העונות הראשונות שלו במכבי הוא לקח שני גביעים והיה אחראי על שתיים משלוש העונות היפות ביותר של הצהובים כבר למעלה מעשור.
בפעם האחרונה שעמד על הקווים, היה זה כדי להציל את המועדון מירידה היסטורית לליגה הלאומית. מכבי, בחודשיה הראשונים אחרי עידן לוני הרציקוביץ' ותחת השרביט של אלכס שניידר, נאבקה אז בתחתית עם המועדון הקודם שהדריך המאמן, הפועל ת"א, ואחרי שינוי רציני שהוא ביצע בסגל בחודש ינואר (פתח את דרכו עם חמישה הפסדים רצופים) הצליחה לא רק להתאושש, אלא גם להציג כדורגל תוסס, כזה שגרם לאוהדים להאמין שבעונה הבאה זה כבר יראה אחרת לגמרי.
ואכן זה נראה אחרת לגמרי. כי לוין כבר לא היה שם. רן בן שמעון הגיע, גם 100 מיליון השקלים של הבעלים הקנדי ו"סותם החורים" המקורי של הצהובים (תתפלא שרן ייני, לא אתה התחלת את זה), זז לתפקיד אחר - מנהל מחלקת הנוער.
לוין, כפי שהיטיב לעשות זאת כמאמן, בנה גם פה משהו מרגש. מחלקת הנוער של מכבי ת"א היא כיום הדבר הכי מושלם שאפשר להציע לילד צעיר שרוצה להפוך לשחקן מצליח וכעת היא תאלץ להסתדר בלי ה"אבא" שלה עד אשר מיץ' גולדהאר ימצא את המאמן הבא שלו.
אך השאלה היא, האם הוא באמת צריך להמשיך לחפש? האם הפתרון לבעיות של מכבי ת"א נמצא מתחת לאף שלה? ניר לוין תמיד היה שם. והנה שוב, עובד הבמה המסור, חוזר למרכז שלה. והנה מספר עובדות שאולי ג'ק אנגלידיס, סקאוט המאמנים הנודע, ירצה לקרוא ולהגיש בדו"ח הקרוב שלו למיץ'.
זוכרים שאבי נמני כבש 25 שערים?
אבי נמני תמיד היה השחקן הכי טוב של מכבי תל אביב מתחילת שנות ה-90. אי אפשר להתווכח עם העובדה הזו. הוא לקח אליפויות, גביעים, וכשהמועדון כבר ירד מנכסיו והחל לסיים בדרך קבע במקום השישי, הוא עדיין היה זה שהצליח לספק לו מעט רגעי אושר במשחקים מול הפועל תל אביב או מכבי חיפה.
כשניר לוין הגיע ב-2000 במקום שלמה שרף, הוא נאלץ להתמודד עם משימה לא קלה בכלל. דיברו אז על המחנה של נמני ושל טל בנין. אז דיברו. לוין איחד את השניים כדי שיספקו את עונת השיא שלהם - לפחות מבחינת המספרים.
25 שערים היו לאבי נמני באותה עונה, שזכורה היטב לכולם. אז הוא קיבע את מעמדו כשחקן לא רק הטוב במכבי תל אביב, אלא גם הטוב בליגה. הוא הוסיף לעצמו גם שבעה בישולים באותה העונה, חמש יותר מטל בנין שכבש שמונה שערים.
גם בעונה שלאחר מכן השניים היו אחראים יחדיו על למעלה מ-30 שערים שכבשו הצהובים, בדרך לעוד גביע תחת המאמן בעונתו האחרונה בתפקיד לפני שפינה את המקום לניר קלינגר. קלינגר הגיע אז לקבוצה עם תשתית, סגל מגובש, הוסיף חיזוק נקודתי ולקח אליפות. כולנו זוכרים מה קרה בסיום אותה העונה ומה קרה למכבי תל אביב מאז.
וכעת, לוין שוב מגיע לחדר הלבשה שנאלץ להתמודד עם דיווחים על קרעים, משברים, מחנאות. לא ממש ברור לכמה זמן הוא מגיע, אבל כאיש עבודה מסור וככזה שהצלחת המועדון חשובה לו, הוא לבטח ינסה לטפל בבעיה.
אם הוא הצליח להתמודד עם חדר הלבשה שכלל בתוכו שני כוכבים ענקיים כמו נמני ובנין, להתמודד עם חדר הלבשה שבו נמצאים ברק יצחקי, אלירן עטר, רוברטו קולאוטי והאריס מדוניאנין לא צריכה להיות בעיה גדולה מדי עבור לוין.
הכדורגל היפה
אם תשאלו כל אוהד צהוב מה הוא רוצה לראות מהקבוצה שלו בשבע השנים האחרונות, אף אחד לא יגיד אליפות או גביע, או אפילו השתתפות במפעל אירופי. כולם רוצים דבר אחד, לראות קבוצה תוססת שמשחקת כדורגל יפה, התקפי, קצבי, מושך את העין.
כזו היתה מכבי של לוין בשתי העונות הראשונות שלו בתחילת העשור הקודם, כזו היא היתה גם בחצי השנה האחרונה שלו בתפקיד. כולם זוכרים את ה-0:7 על בית"ר ירושלים, שמקבל באהבה את הירושלמים בכל פעם כשהם באים לבלומפילד עם הספירה המפורסמת לפני תחילת המשחק וגם תוך כדי, בהנחה שמכבי מובילה.
תוסיפו לזה את ה-1:10 על הפועל ראשון לציון ובכלל, תצוגות הכדורגל שהראו אז הצהובים-כחולים. גם בחצי השנה האחרונה שלו בתפקיד, לוין דאג להעמיד סגל תוסס שידע לספק שואו.
אלן מסודי, יאניק קמנאן ורודי חדד היו אחראים לכך, יחד עם דור מלול, אולי הכשרון הכי מבוזבז של מכבי בשנים האחרונות שרק אצל לוין הצליח להוציא את מה שטמון בו החוצה.
מכבי דרסה אז כל מה שעמד בדרכה, התאוששה ממצב בו לא היתה מעולם וקינחה בדבר אותו לא עשתה מאז. שלוש שנים, תשעה חודשים. ניצחון בדרבי. כן, לוין היה האחרון שניצח דרבי בליגת העל (ניצחונות גביע הטוטו של נמני לא נחשבים בספירה המדוברת).
וגם אז היה חדר הלבשה מסובך. המחנה הצרפתי נגד המחנה הישראלי. חודשיים לאחר מכן המחנה הזה היה מהסיבות המרכזיות שרן בן שמעון לא המשיך בתפקיד לטענת לא מעט פרשנים. שוב הוכח, בדיעבד, שללוין היה את מה שצריך כדי לרסן את אותם שחקנים, או פשוט לא לגרום לתסכול שלהם לצוף החוצה. משימה בה כשל גם מוטי איווניר.
גולדהאר יכול להפסיק לחפש?
ועכשיו, בחזרה לדצמבר 2011. עדיין לא ידוע מה מיץ' גולדהאר יעשה. נציגו, ג'ק אנגלידיס, מדבר על מינוי מנהל ספורטיבי. אפילו לפני מינוי מאמן. לטעמי, לוין יכול לבצע את שני התפקידים בהצלחה. בואו נגיד את האמת, בשוק הנוכחי, אין שום מאמן שיכול להגיע למכבי תל אביב. עובדתית, כל מי שהוצע לו להגיע, סרב. זה משאיר את הקנדי עם בעיה גדולה.
הוא יכול לנסות להביא מאמן זר לתפקיד, אבל מתי ראיתם אחד כזה מצליח בישראל? אם מוטי איווניר לא השתלט על חדר הלבשה שדובר 3 ו-4 שפות, האם מאמן זר הוא באמת הפתרון? מישהו אכן יעריך אחד שכזה?
מאמן זר הוא לא הפתרון. גם לא מנהל ספורטיבי זר. במפה הקיימת, תחת צמצום ההוצאות של גולדהאר שרוצה להפוך את מכבי לעסק מרוויח ויעיל, איך בדיוק יעזור מנהל ספורטיבי מחו"ל? האם הוא יידע איזה שחקנים מקומיים לרכוש? סביר להניח שלא.
ולכן פה נכנס לתמונה שוב ניר לוין. אם לא רוצים אותו כמאמן, הוא בהחלט יכול להיות אותו מנהל ספורטיבי. זה שגם יבחר את האיש שיעבוד תחתיו. השם עמיר תורג'מן עלה לאחרונה לא מעט בקרית שלום ואל תתפלאו אם בסופו של יום גולדהאר יבין שהצוות הקיים שהוביל את מחלקת הנוער שלו לשגשוג, הוא גם זה שצריך לנסות את מזלו עם הסגל הבוגר.
בשורה התחתונה, הבעלים אולי צריך להפסיק את הליך החיפוש שלו. כי ניר לוין מתאים. הוא לא קיבל אף פעם את ההזדמנות שלו עד הסוף, אבל לפחות סיפק את הסחורה כשנדרש. מעבר לכך, הוא תמיד שם. צריך גם להעריך את העובדה שהוא תמיד אמר כן כשביקשו ממנו במקום להתנער מהמשימה ולהגיד "הלו, יש לי מחלקת נוער על הראש".
ללוין יש הרבה מה להפסיד אם יהפוך למאמן קבוע, אבל באותה נשימה, מכבי תל אביב יכולה בסופו של יום להרוויח הרבה מכך. לפני שלוש שנים, במסגרת סדרת כתבות שעשיתי, ראיינתי את לוין לרובן. הכתבה האחרונה הוקדשה למחלקת הנוער. שאלתי אז את ניר אם הוא לא מתגעגע לעמוד על הקווים.
התשובה שלו גילתה בפניי מכביסט. דווקא האיש שגדל באגודת הפועל, הופיע פתאום כמכביסט הכי גדול שיכולתי לראות במועדון המרוסק שהמשיך ועדיין ממשיך לחפש את הדרך שלו.
''אני נהנה היום כמו שלא נהניתי מעולם. זה תפקיד עם סיפוק עצום. אני לא מתגעגע לרגע לחיי כמאמן כדורגל, ואמנם יש לא מעט רגעים משמחים ככזה, אבל אין כמו סיפוק והנאה מלראות את העבודה שלך נושאת פירות, בגילאים האלו במיוחד, ואין כמו הסיפוק שבלהיות אחראי על 16 קבוצות ולראות 16 משחקים בכל שבת. תחשוב על זה, אתה מכביסט, תנסה להבין מה ההרגשה של אדם שהרגע ניצח 16 משחקים בשבת אחת...''.
אותי הוא כבש כבר אז. השאלה מתי גולדהאר יבין שהפתרון לבעיות שלו נמצא ממש מתחת לאף. למען האמת? אולי הוא לעולם לא יבין, כי אין לו את האיש הזה, המנכ"ל, שינווט. שיתן עוד חוות דעת. ואולי הפעם, במזל, הוא לא יצטרך את האיש הזה כי כל מה שגולדהאר מחפש כמו אוהדי מכבי זה קצת נחת מהקבוצה. ניצחון על נתניה בטדי, קצת הבזקים של כדורגל חיובי, וזה יקרה. ואם לא, לוין כנראה יחזור לתפקידו שהוא כל-כך אוהב. עד שהמאמן הבא יילך הביתה. אולי כבר בעוד 11 חודשים ויום...
