לפני קצת יותר מחצי שנה, ב-14 ביוני, יום שני בשבוע, התכנסו שחקני מכבי תל-אביב בקרית-שלום לאימון הפתיחה הרשמי של הקבוצה לקראת עונת 2010/11. באותו השלב, באופן הגיוני, הסגל של אבי נמני היה עוד רחוק מלהיות מושלם, אך כבר אז היו הציפיות, אפילו יותר מבכל שנה רגילה, בשמיים.
הכסף הגדול החל להשפך כבר במהלך העונה שלפני כן, עם ההודעה על החתמת רוברטו קולאוטי ויואב זיו, יממה לאחר סיום העונה הפתיעו הצהובים עם רכישתו של אלירן עטר, והדובדבן שבקצפת היה הניצחון על הפועל ת"א במאבק על ברק יצחקי. אפילו הצוות המקצועי קבל חיזוק בדמותו של השועל הוותיק, יוסי מזרחי.
אלפי האוהדים שגדשו את היציעים הרעועים במתקן האימונים של הצהובים התרגשו מהחלוץ הישראלי-ארגנטינאי שככב במדי מכבי חיפה, מהמגן שהיה בורג מרכזי באליפויות של בית"ר ירושלים, מהיהלום מהשכונה שחתום על אחד השערים היפים ביותר שנכבשו במחוזותינו ומהחלוץ הסקורר שעתיד היה לשבור את "קללת החלוצים", אך אלו בעלי הזכרון החד יודו שאחד הרגעים המשמעותיים במהלך האימון לא היה עליית הרכש הנוצץ על כר הדשא, אלא דווקא הודעה לקונית שהוציא האתר הרשמי של המועדון.
"ניבלדו בטיסטה והריס מנדוגנין צפויים לנחות למטרת התרשמות", הודיע המועדון במפתיע (ובצורה מביכה יש לציין) ושלח את עיתונאי הספורט לברר מי השניים ולגלות שמדובר בבלם הברזילאי של ויאדוליד הספרדית ובחברו לקבוצה, אם להעמיד דברים על דיוקם, הקשר האריס מדוניאנין.
בקושי 24 שעות חלפו להן, והשחקן שברח מסראייבו בגיל 7 והגיע להולנד, שם מצא מקלט מהמלחמה בבוסניה, אזרחות חדשה וגם את הדרך לעולם הכדורגל, נחת בישראל. יחד איתו הגיע כדורגלן הולנדי אחר, אקס הליגה הספרדית, דניאל דה רידר. "דניאל סיפר לי קצת על הקבוצה והמליץ לי על הארץ", אמר מדוניאנין בשדה התעופה. “באתי כדי לדבר עם המאמן ולראות אם כדאי לי לשחק כאן".
העמדה שנמני תפר עבורו
ואכן, במהלך שהותו הקצרה בארץ הקודש, שוחח הקשר עם המנג'ר התל-אביבי, אבי נמני, אשר הבהיר לשחקן מהו התפקיד אותו הוא מייעד לו. לא פעם במהלך השנים האחרונות, תחת הנהגתו של נמני כאחראי המקצועי, נוסתה באימוני הקבוצה שיטת המשחק המאפיינת את ברצלונה הגדולה: רביעיה הגנתית, קשר אחורי "מחסל" במרכז, שני קשרי 50:50 לפניו כמנהלי משחק ושלישיה קדמית קטלנית המורכבת משני שחקנים באגפים וחלוץ חוד בודד.
למדוניאנין, שחקן בעל דריבל טוב, ראיית משחק נהדרת ויכולת מסירה איכותית, יועדה עמדת ה-50:50 מצד שמאל, הודות לשמאלית הקטלנית של השחקן. נמני ראה בו כזה שיוכל להיות המנוע של הקבוצה על כר הדשא, הקשר שינצח על הקונצרט במרכז השדה.
מדו, על אף שתופקד לאורך הקריירה בסמוך לרחבה, כשחקן התקפי ומוציא לפועל, ולא כפליי-מייקר המקשר בין ההגנה לחלק הקדמי, התלהב מהאפשרות להיות בורג מרכזי ומוביל בקבוצת צמרת, שכן עד לאותה נקודה, למעט עונת 2006/7 במדי ספרטה רוטרדם, היה לרוב שחקן שפותח בהרכב לעיתים רחוקות, ובעיקר כזה שמוקפץ מהספסל כדי לשנות את המשחק במקרה הצורך. כך היה בשתי קדנציות שונות באלקמאר ובשתי העונות בספרד במדי ויאדוליד.
הבוסני הנלהב, שסיכם את תנאיו הכספיים בקבוצה, שב לביתו עם רצון עז לחזור לישראל, ותוך פחות משבועיים, בתום מו"מ שהחל עם תג מחיר של שני מיליון יורו והסתיים בהעברה על-סך 800 אלף יורו, הודיע המועדון על החתמת האריס מדוניאנין, הפעם באיות נכון של שמו. בינתיים, חברו שנחת איתו לביקור הראשון בארץ ומי שהמליץ לו להצטרף לליגת העל, דניאל דה רידר, עזב את ישראל בדרך להרפתקה אחריה אפילו ויקיפדיה לא הצליח לתור.
בהתחלה זה עוד נראה כמו ה-רכש של מכבי
ההתחלה נראתה מצוין. כבר במשחק הבית הראשון של הצהובים במסגרת הליגה האירופית, מול מוגרן, הרשית הקשר את השני של קבוצתו בבעיטה מתוך הרחבה, והיה גם זה שהבטיח את העלייה לשלב הבא עם שער חוץ מכ-20 מטרים כבר בדקה השביעית. לאחר מכן היה חתום גם על שער החוץ ביוון, מול אולימפיאקוס, שהיווה גורם מכריע בסנסציה שעשו הצהובים עם הדחת היוונים, ובמסגרת המקומית העניק 3 נקודות יקרות למועדון עם עקב נהדר מתוך רחבת החמש באצטדיון טדי.
המכנה המשותף הראשון לכל אותם משחקים היה שהיריבה, בין אם היתה נחותה או עדיפה, לא הסתגרה לאחור מול חניכיו של מזרחי, והשני הוא שמדוניאנין הירבה לשחק בסמוך לשער היריבה, שם הביא את יכולת הסיום המצוינת שלו לידי ביטוי.
בחלוף השבועות, עם עליית כוח ההרתעה של מכבי ת"א, החלו קבוצות לצופף את המשחק כאשר פגשו את הצהובים, והבוסני היה זה שנשלח אל מחצית המגרש כדי לאסוף את הכדור מצמד הבלמים ומהקשר האחורי ולהניע אותו קדימה בניסיון לפצח את הגנות היריבות. למעשה, זה היה התפקיד שיועד לו עוד בפגישה ההיא בחודש יוני עם המנג'ר נמני, אך אולי דווקא "פה קבור הכלב", כ-שירה של להקת כוורת.
על הנייר, המערך ה-”ברסאי" גרסת קריית-שלום, שכולל שני קשרי 50:50, היה אמור לאפשר לו להתקרב לאזור הרחבה ולאיים על השער מבלי לדאוג לכך שהוא מפקיר את החלק האחורי, אך בפועל הוא מצא עצמו לא פעם מתחיל את התקפות המכבים בשליש של שטראובר וצופה בהן מסתיימות, לרוב בחוסר הצלחה, כשהוא ניצב במרכז השדה, או גרוע מכך, נאלץ לרוץ לאחור על מנת לעשות הגנה ולרדוף אחר מגני היריבה באגף.
כפי שנהוג במחוזותינו, לא חיכו המבקרים יותר מדי זמן עד אשר קבעו כי מדובר בעוד ציפייה שלא תמומש ובעוד רכש כושל של מכבי ת"א. גם מדוניאנין עצמו לא יוכל לומר שלא חלה נסיגה ביכולתו, אך קשה לצפות משחקן להיות גם עושה-המשחק של קבוצתו במרכז המגרש, תפקיד שביצע בצורה לא רעה בהתחשב בכך שזהו לא תפקידו המקורי, וגם לאיים על השער מעמדה הסמוכה לשער היריבה. לעיתים נוצר מצב אבסורד בו השחקן היעיל ביותר של נמני בחלק הקדמי מבלה יותר זמן ליד רחבתו שלו מאשר ליד הרחבה הנגדית, וקשה להאמין ששחקן בעל אופי התקפי כל-כך יבחר להשאר במחצית המגרש ולא לחבור לחבריו על מנת לנסות ולכבוש.
הסטטיסטיקה עומדת לצידו
הסטטיסטיקה מוכיחה שגם מול קבוצות שהסתגרו וצופפו את המשחק, הצליח מדוניאנין להביא את עצמו לידי ביטוי בצורה טובה, כל עוד קיבל את החופש לנוע קדימה. הוא היה זה שכבש את השער הראשון שפרץ את הסכר בדרך לרביעיה על בני סכנין והיה גם זה שבישל את השער לקולאוטי, אותו השאיר לנגיחה מול שער ריק, הוא זה שהעניק את שער הניצחון על הפועל פ"ת בבעיטה מ-17מטרים, ושער השיוויון במשחק האחרון, מול מכבי פ"ת, שהציל את המארחים מהפסד מול 10 שחקנים, נכבש על ידו מתוך רחבת החמש. גם בנבחרת בוסניה הוסיף שער למאזנו בבעיטה עוצמתית מתוך הרחבה.
אחד החששות שהועלו עם הגעתו לישראל נבע בשל אופיו החם ומספר עימותים להם היה שותף בחו"ל. בפועל, למעט תקרית אחת עם המנג'ר שעלתה לו במשחק אחד ביציע, מדוניאנין נוהג כמקצוען למופת, כפי שהעיד נמני לפני שבועות ספורים, והבעיה המרכזית נובעת מהצבתו כקשר 50:50, אותה עמדה שיועדה לו מראש, אך נראה שמונעת ממנו לבטא את יכולותיו ואף שלחה אותו אל הספסל בשלושת המחזורים האחרונים.
יתכן שהצבתם של גל אלברמן וגיז'רמו ישראלביץ' בעמדות אלו אכן מתאימה יותר, בעיקר בשל יכולתם לבצע משימות הגנתיות בצורה יעילה, אך כך מאבדים הצהובים כוח משמעותי בחלק הקדמי, שכן היכולת ההתקפית של מדוניאנין עולה לאין-שיעור על זו של השניים. מה הפלא שיוסי מזרחי טען באוזניי התקשורת שהבעיה של קבוצתו היא יצירת מצבים וניצול הזדמנויות?
לא מעט דובר על הדמיון בצורת המשחק של מדו לזו של המנג'ר שלו, אבי נמני. קל אמנם לקטול כעת את ההשוואה, כאשר הבוסני לא מציג את מלוא יכולותיו, אך חשוב לזכור שגם נמני עצמו הפך לגדול שחקני מכבי תל-אביב כקשר התקפי, מאחורי החלוץ, ולא בא לידי ביטוי בצורה מושלמת כשנאלץ לרדת למרכז המגרש במטרה לבנות את ההתקפות בעצמו.
אם ירצו לקבל אותו במלוא הדרו, יצטרכו בצוות המקצועי של מכבי ת"א לוותר על שיטת שלושת הקשרים באמצע המגרש, אשר מרוויחה אמנם את מרכז-השדה עבור הצהובים, אך פוגמת ביכולתם ההתקפית (19 שערים ב-14 משחקים), ולהציב את הבוסני מאחורי חלוץ החוד, או לכל הפחות לאפשר לו יותר חופש פעולה ותנועה לעבר ההתקפה, גם אם יפתח בסמוך לעיגול האמצע. כדי להצליח, אומר משפט עתיק, צריך להיות במקום הנכון בזמן הנכון. גם עבור השחקן, שמעולם לא זכה בתואר, וגם עבור מכבי ת"א, שלא הניפה צלחת במשך שמונה שנים, אין זמן מתאים מהעונה הנוכחית. המקום, או יותר נכון המיקום, טעון שיפור.
ברגע שהשינויים המתבקשים יעשו, יוכלו בקריית-שלום לצפות מהקשר הבין-לאומי להצדיק, ולו במעט, את ההשוואה למנג'ר האגדי, אך עוד קודם-לכן, וגם אם לא יהפוך לבסוף ליורש של מספר 8, יצפו ממנו להיות פשוט האריס מדוניאנין. או לפחות לא לסיים כמו החבר ההוא מהטיסה לישראל, דה-רידר.