שבוע ויום לפני הדרבי. הצהובים נושפים ״פו״ על חומות עכו, מפגינים סיבולת לב-ריאה לקויה במיוחד וגומרים בלי אוויר עם שלוש חתיכות ברשת שלהם. יותר מהפגיעה האנושה בכבודו האבוד של המכביזם, עבור אוהד הפועל ממוצע המשמעות היא טרגדיה, כי בשבוע שבו המכבים מרגישים מחוררים כמו גבינה צהובה, ממש לא בטוח שתרצה להיות העכבר הקרוב.
שעה לפני הדרבי, הצד הצהוב. משום מה איווניר מוחק מהזיכרון את כל המשחקים שאינם דרבי ומגלה שליד מוכר הארטיקים יושב לו שק תפוחי אדמה שלא היה מבייש את אלי דריקס בימיו הטובים וקוראים לו קולאוטי, שור זועם במיוחד שמפגיז כנראה רק מול הצבע האדום. לא רחוק משם, על הספסל לידו, הוא מרכיב את חלקי החילוף של אלברמן ויצחקי.
שעה לפני הדרבי, הצד האדום. עסקים כרגיל: דה סילבה, פרנסמן או פאצ׳לקה, לא משנה מי נמצא על הדשא, תמיד יהיה לה במצבים הנייחים איזה בלם זר שיעלה גבוה מעל כל חולצה צהובה - אשר סך אשכיה יהיה תמיד קטן יותר מסך אשכיו של לאנס ארמסטרונג - וינגח פנימה. החמסה של קשטן תהפוך למשושה עד שהוא ישנה את ההרכב והשיטה, למעט ידין ואבוטבול, שני גרזנים עם נשמה שיכולים להתחלף ביניהם מבלי שאף אחד ירגיש.
הצד הצהוב של הדרבי. מתצוגת הפסיפס של השערים המזרחיים אפשר להשליך על הקבוצה המפורקת שיש להם. קבוצה? נסו אוסף שחקנים מקרי ולא מגובש שבראשם עומד מאמן קריזיונר שמקלל אותם ואחר כך לא מבין למה הם לא מתאבדים בשבילו. שליטה אופטית בצהוב מוכיחה בעיקר שיושב ראש אימפריית הפשע, אלירן עטר, סובל מתקופת יובש כאילו היה נאקי תומפסון. מחיאות כפיים לשניאור. אלה יהיו מחיאות הכפיים האחרונות שמקבל היום מכביסט כלשהו.
הצד האדום של הדרבי. אדל כבר מיצה את יוטיוב ומשכיח שהיה פה עד לא מזמן שוער ענק בשם אניימה. באדיר כבר יכול להחליף את רבקה מיכאלי בפרסומות לבתי אבות, אבל מסרב ליפול מהרגליים. גל שיש עושה אצבע משולשת לעבר כל מי ששאל מה עם בן-דיין או למה לא מחזירים את אנטבי. חוטבא הופרד בלידתו מרונאלדו בגזרת הלוק וקנדה הופרד בלידתו מרונאלדו בגזרת העינטוז. אלרואי, בכושרו הנוכחי, ימשיך לנשק את החברה עוד הרבה שנים בבלומפילד ומאוחר יותר כנראה גם בבלגיה. ידין בועט במחצית אחת את מספר הבעיטות הממוצע שיש לו בשנתיים. נוסא מקיז דם כאילו הוא משוחרר לצעירה של ניגריה. טועמה טועם כמה דקות בדרבי המי סופר כמה שלו. אבוטבול מבזבז את הזמן עד שהוא נועץ את השלישי. תמוז ודמארי נותנים עבודה אבל מסרבים לסמן וי על הקלישאות של בוני ודנידין נוימן. ומעל כולם גורדנה גורם באדמומיותו אפילו לערן זהבי להיראות ורוד. בסוף פירקנו אותם 1:3 קטן כמו שאהב עלי, עלי, עלי מוהר, שלא יגמר לעולם.
נצחונות אדומים מרגשים גם אתכם? חמסה של קשטן עליכם! עכשיו תעשו לייק ותשלחו לכל החברים האדומים שלכם. וגם לצהובים, שילמדו משהו :)