עומרי אפק הוא זן נדיר בנוף הכדורגל הישראלי. מדובר בבחור אינטילגנט עם ראש על כתפיים לא רק מחוץ למגרש אלא גם על כר הדשא. הראש שלו כל הזמן פעל והיתה לו תנועה יוצאת מן הכלל.
אני זוכר אותו בתור ילד, "תינוקות קשטן" למי ששכח. הוא היה ילד מוכשר עם כדרור מצוין שיכל לשחק בכמה וכמה תפקידים. אני זוכר איך תמיד היה לו ויכוחים עם דרור קשטן על דברים טקטיים. דרור היה צועק עליו הרבה אבל הוא היה מקבל את זה בהבנה. זה היה מצחיק.
עומרי בן אדם גאון, מרוב הגאונות שלו הוא היה תמיד חולם והיו לו תגובות מצחיקות. תמיד היה כיף בחברתו. היתה לנו תקופה יחד עם שמעון גרשון, שהחלטנו ללמוד בבינתחומי. אני ושמעון קלטנו מהר מאוד שזה לא בשבילנו אבל עומרי? הוא הסתדר שם כמו דג במים.
הוא הגיש עבודות בזמן, עבד בבית והכין שיעורים, השקיע והיו לו ציונים טובים, הוא פשוט נולד בשביל זה. אני ושמעון לעומת זאת אמרנו נואש מהר מאוד. עומרי הוא בחור עם ראש על הכתפיים.
אחרי התקופה שלו בהפועל תל אביב הוא עשה קפיצת מדרגה לאירופה. בנבחרת הוא נתן גול אדיר לפביאן בארטז. לא להרבה שחקנים יש ברזומה שער לשוער הצרפתי.
עומרי הוא שחקן שמאמנים תמיד אהבו, שחקן שחושב. מאוד חבל שהוא פרש מהסיבות האלו, כי הוא יכל לתרום עוד הרבה בליגה שלנו, ליגה שצמאה לשחקנים ותיקים.
למי שתוהה, אני לא יודע אם הוא ימשיך לקריית אימון, כי אני לא יודע עד כמה הוא מעוניין להישאר בכדורגל. אבל אל תדאגו, עומרי הוא גאון השקעות שיודע מה לעשות עם הכסף, יש לו ראש ואני לא דואג לו. לכל מקום אשר אליו הוא יפנה, הוא יצליח. אני צופה לו עתיד נהדר.
