אורי מלמיליאן סיים את תפקידו כמאמן בית"ר ירושלים לאחר חצי שנה. הניסיון להחזיר את הסמל הגדול ביותר של בית"ר בכל הזמנים לתפקיד שבו חשק יותר מכל, נכשל אחרי המחזור ה-18 עם עוד הפסד ביתי, הפעם למכבי פתח תקווה.
בהתחלה החיבור נראה מבטיח. הסמל חזר לבית וגן, מתקן האימונים שבו צמח, הפעם על תקן המאמן של בית"ר ירושלים. באימון פתיחת העונה האוהדים עטפו את מלמיליאן באהבה, עטו עליו בנשיקות וביקשו להצטלם איתו למזכרת.
אחד מהם אף הגדיל ואמר: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". הכל נראה ורוד, עד כדי כך שבמסיבת העיתונאים של פתיחת העונה, מלמיליאן הבטיח כי עם חיזוק של שחקן או שניים בית"ר תרוץ לאליפות. היום בבית"ר חושבים רק איך לברוח מהתחתית.
מה לא עבד בחיבור בין אורי מלמיליאן לבית"ר? כמעט הכול. מלמיליאן הביא איתו שיטות עבודה שאליהם לא היו רגילים בבית וגן ולא מעט התלוננו בפניו על כך שהוא לא מקיים אסיפת וידאו לפני משחקים. מלמיליאן דחה את הטענות הללו על הסף והקפיד לומר: "כדורגל זה משחק שעובדים בו על הדשא, בית"ר לא צריכה לעקוב בוידאו אחרי קבוצות אחרות, אם כבר שקבוצות אחרות יעקבו אחרי בית"ר".
לפעמים היה נראה שמלמיליאן איבד את האמון בשחקנים שלו. אחרי המשחק מול הפועל פ"ת בטדי, מלמיליאן יצא נגד דריו פרננדס, האשים אותו בשביתה איטלקית ומאז המצב התדרדר. חדר ההלבשה של בית"ר הפך ללא יציב. חלק מהשחקנים חשבו שפרננדס צודק וחלק אחר האשימו אותו בזלזול במאמן.
היו"ר איציק קורנפיין התבטא לא פעם בנושא וחשב כי הדברים של מלמיליאן לא היו צריכים להיאמר. אמנם קורנפיין נתן גב למאמן בסיפור מול פרננדס, אך תמיד חשו בבית"ר שהוא חושב שנעשה לפרננדס עוול.
אחרי שלושה חודשים כמאמן בית"ר, מלמיליאן הגיע לשלב שבו הוא דרש לשחרר שחקנים מבית"ר ולבצע מיני-מהפכה בגלל התוצאות הלא טובות בליגה. הוא לא היסס לנקוב בשמות של שחקנים שהיו חשובים לקבוצה מבחינה מקצועית.
השניים הבולטים הם כמובן כריסטיאן אלבארס ודריו פרננדס. מלמיליאן דרש להוציא אותם מהקבוצה וכשהתחרט זה כבר היה מאוחר והם לא היו מוכנים לשמוע על האפשרות הזאת.
כאשר עלה נושא הרכש, מלמיליאן רצה להתחזק וקורנפיין איפשר למאמן שלו להביא שני שחקנים. בנוסף הנחיתו על מלמיליאן שחקנים שהוא לא רצה. ויש סיפור מעניין בנושא: במהלך חודש דצמבר הגיע לבית"ר הקשר שי מוטעי מבית"ר נס טוברוק.
אחרי שני אימונים מלמיליאן הודיע שהוא לא רוצה את השחקן ואף ביקש שלא יגיע יותר לאימונים. משום מה הופעל לחץ על קורנפיין לבקש ממלמיליאן להשאיר את מוטעי באימונים. מאמן קבוצת הנוער, איתן מזרחי, הוא זה ששידך את מוטעי לבית"ר וחשב שזה נכון להשאיר אותו. בסופו של דבר מוטעי המשיך להתאמן עם בית"ר בניגוד לרצונו של מלמיליאן.
מלמיליאן לא האמין שאפשר להצליח עם חיזוק מינורי של שני שחקנים והסתובב בבית וגן עם בטן מלאה, מכיוון שלדעתו בבית"ר לא מבינים את מצבה של הקבוצה ושהוא יהיה זה שיהיה חתום על הפיאסקו שבדרך, אך למרות זאת החליט להמשיך.
גם כשהציע פעמיים את התפטרותו, נדחה מלמיליאן על הסף על ידי קורנפיין. אחרי שהיו"ר נתן את הגיבוי למאמן השחקנים נכנסו לפוקוס, אבל היכולת שלהם היתה דלה. מלמיליאן עוד ניסה לשנות כמה דברים אבל זה לא הלך. אחרי הקריאות להתפטרותו מצד הקהל בהפסד למכבי פ"ת, מלמיליאן יצא מטדי עם הפרצוף באדמה וכבר ידע שהוא הולך להניח את המפתחות.
יש שחקנים בבית"ר שעברו בשנים האחרונות לא מעט מאמנים. לירושלים עלו ובאו מספר לא מבוטל של מאמנים בחמשת השנים האחרונות: לואיס פרננדס, יוסי מזרחי, יצחק שום, ראובן עטר, דוד אמסלם, אורי מלמיליאן ועכשיו רוני לוי. השחקנים טעמו מכל הסוגים והמינים של המאמנים ועל אורי הם הקפידו לומר שהוא מאמן טוב ונחמד ואולי זו היתה הבעיה שלו.
מלמיליאן העדיף תמיד להתעסק בכדורגל ולא הבין שההתמודדות של מאמן בית"ר היא הרבה מעבר. יש את ההתעסקות עם התקשורת שהיתה מאוסה על מלמיליאן, יש את ההתמודדות עם מצבי הרוח של שחקנים שלא משחקים. בנוסף המאמן היה צריך לשמור על אחדות השחקנים בחדר ההלבשה, להתמודד עם הצמצום הפיננסי של בית"ר והחבל הקצר שקיבל מהיו"ר.
מלמיליאן עזב את בית"ר מבלי שהראו לו את הדרך החוצה. קורנפיין תמיד הקפיד לשמור על כבודו של המאמן ואולי בעתיד הוא עוד יחזור לבית וגן. קורנפיין אמר בביטחון מלא במסיבת העיתונאים שבה הוצג המאמן החדש רוני לוי, כי "מלמיליאן לא היה הבעיה של בית"ר". יכול מאוד להיות שהוא צודק. מה שבטוח זה שככל שעבר הזמן מאז חתם בבית"ר, בית"ר היא זו שהפכה להיות הבעיה של אורי מלמיליאן.
