40 שנה חלפו מאז אותו יום חורפי באצטדיון בלומפילד, אבל מי שהיה במגרש ועל כר הדשא לא ישכח את הדרבי הזה לעולם – לא משנה איזה צבע של חולצה הוא לבש באותה שבת.
זו היתה עוד הצגה כפולה באצטדיון ביפו, המשחק הראשון היה המתאבן לקרב הגדול והפגיש את דרבי הפרברים בין בני יהודה ושמשון ת"א, ואחריו עלו מכבי ת"א והפועל ת"א לדרבי הגדול של העיר.
זה הסתיים בתוצאה 0:5 למכבי, התוצאה הגבוהה ביותר אי פעם במשחק דרבי, שעד כה לא שוחזרה. בתחילת שנות ה-90 הצליחו הצהובים לנצח פעמיים 0:4, אבל היה חסר עוד שער כדי להשתוות לכוכבי שנות ה-70 שעשו זאת בגדול. הניצחון הגדול ביותר של הפועל עד כה הוא 0:3.
24 בינואר. הדשא בבלומפילד היה רטוב, הגשם ירד, אבל זה לא מנע מ-22 אלף צופים לעמוד על הטריבונות של בלומפילד, טרום הכיסאות וטרום הגג, ולצפות בדרבי הראשון של העונה.
על הקווים של מכבי עמד המאמן האגדי, דוביד שווייצר ז"ל, שנודע בכינויו "הכריש". בשער מיקי מיכאלי בדרבי הראשון בחייו. בהגנה עלו אברהם שטמברג, צביקה רוזן, דוד קרקו ומיקו בלו; בקישור נסים בכר, רחמים טלבי, גיורא שפיגל, עזרא עוזרי ומאיר נמני (קרוב משפחה של אבי) ובהתקפה דרור בר-נור.
הפועל והמאמן רחביה רוזנבוים נאלצו להסתדר ללא מעוז ההגנה, דוד פרימו הפצוע, כאשר בשער פתח אבי בנימין. בהגנה פתחו שמעון בן יהונתן, מאיר ברנר, נחמן קסטרו ויעקב "קיקו" רחמינוביץ', בקישור מנחם רוזנשטרייך, משה מורדכוביץ', ג'מבו כהן ויחזקאל חזום ובהתקפה שייע פייגנבוים וג'ורג' בורבה.
שפיגל מפציץ לחיבורים, בכר מסובב מ-16 מטר
כבר בדקה ה-7 עלתה מכבי ליתרון כשגיורא שפיגל כבש מקרוב. בשיחה עם ONE נזכר השבוע שפיגל בשער: "השוער של הפועל, אבי בנימין, היה מאוד גבוה וכשהוא עמד בשער לא ראית את השער. הוא הדף כדור רוחב ואני בעטתי לשער חשוף".
גם את השער השני שכבש לא ישכח שפיגל - נסים בכר הוכשל בדקה ה-26, במרחק של 25 מטר אלכסונית מהשער, וכוכב מכבי בעט כדור חזק לחיבורים.
הקבוצות ירדו להפסקה וכבר בדקה הראשונה בתוך המחצית השנייה כבשה מכבי את השלישי, כשרחמים טלבי נגח פנימה את ההגבהה של שטמברג.
בדקה ה-53 התכבד גם בכר בשער נפלא: "בעטתי עם החלק החיצוני כדור מסובב מהפינה של ה-16 לזווית העליונה, וקח בחשבון שהשוער היה מאוד גבוה", סיפר קשר העבר שאימן גם את מכבי ת"א והוביל אותה לזכיה באליפות ב-1979.
שפיגל השלים שלושער במשחק, בדקה ה-61: "טלבי הגיע לקו הרוחב, מסר לי כדור אחורה ואני הבקעתי מקרוב", סיפר.
שפיגל, המצטיין במשחק, סיפר על הזיכרונות שלו מהדרבי: "שתי הקבוצות היו טובות. לפעמים יש מצב שקבוצה אחת בעיר היא טובה והשנייה פחות טובה והדרבי קצת מאבד מהייחודיות שלו. אבל פה שתי הקבוצות רצו לאליפות והפועל היתה גם קבוצה גדולה. צריך לזכור שנבחרת ישראל היתה מורכבת בעיקר משחקני הפועל ומכבי, כך ששתי הקבוצות היו איכותיות. העובדה שפרימו לא שיחק היתה לטובת מכבי, כי הוא היה אחד השחקנים הכי גדולים שהיכרתי במדינת ישראל".
"השערים היו מיוחדים מאוד ובאו מבחינתנו בדקות חשובות. מעבר לחמשת השערים שהבקענו המשחק עצמו היה טוב, גם הפועל שיחקה לא רע והגיעה להרבה הזדמנויות אבל אנחנו היינו הרבה יותר יעילים", אמר שפיגל שזכה כמנג'ר עם מכבי בגביע ב-1988.
"איך אני מסביר את ההתפוצצות? היתה לנו קבוצה שיכלה להתפוצץ בכל משחק, היו לנו שחקנים מאוד מוכשרים, היינו מלוכדים וחזקים מנטלית. זה לא היה המשחק הכי גדול בקריירה שלי, אבל את הגולים אני לא יכול לשכוח, שערים במשחקים חשובים לא שוכחים", סיפר הקשר שמספר חודשים לאחר מכן שיחק במדי הנבחרת במכסיקו במונדיאל היחיד שהשתתפנו בו.
שפיגל בכלל לא השתתף באימון המסכם לפני הדרבי: "הייתי רוב העונה פצוע, היתה לי בעיה בשרירי הבטן, החסרתי אימונים אבל שיחקתי בשבתות וקיבלתי זריקות בשביל לשחק. לא חשבתי לרגע לא לשחק, כולם ידעו שאעלה. גם כשהיינו פצועים קיווינו שנקבל זריקות ונוכל לעלות לשחק. הכול בשביל הסמל".
"בזמנו דרבי זו היתה חגיגה גדולה, השליטה בעיר. ישראל היתה מדינה קטנה, כולם הכירו את כולם, כולם דיברו על כולם ורצינו כמו הפועל להיות אלה שידברו עליהם אחרי המשחק. תמיד לפי דרבים היתה תכונה בעיר, היתה עיתונות, היו כתבות וניתוחים", תיאר את האווירה.
שחקנים במכבי סיפרו כי במהלך המשחק באו אליהם שחקנים מהפועל וביקשו מהם לא להשפיל אותם יותר מדי. בכר נזכר: "כשהיה 0:3 שייע פייגנבוים בא אלינו ואמר לנו בפוזה האופיינית שלו - "חבר'ה, מה קרה לכם". גם צבי רוזן, הבלם האגדי של מכבי, מאשר: "נשאר הרבה זמן לשחק וחברים שלנו מהנבחרת אמרו 'דיר בלאק, מספיק, די'".
נסים, שאלתי את שייע על זה והוא אמר שזה שטויות.
בכר: "תגיד לשייע שנסים אמר שזה היה על ידו".
שייע אמר רק שכשאפשר לדרוס צריך לדרוס.
בכר: "נכון, וזה מה שעשינו".
שפיגל זוכר שמכבי לא התכוונה להסתפק בחמישייה: "לחצנו בשביל להבקיע עוד, היו לנו עוד הזדמנויות, היתה לנו קבוצה שלא ויתרה גם ב-0:5. היה לנו קילר אינסטינקט באופי שלנו, רצינו ללכת עד הסוף ולנצח כמה שיותר".
בכר סיפר גם הוא על האווירה במשחק: "כבר עברו 40 שנה? גם אם יעברו 60 שנה אני אזכור. אני זוכר את זה כמו היום. הדרבי היה בשעת הצהרים וכשיצאנו למגרש אני זוכר את 20 אלף המטריות בכל מיני צבעים, זה היה מחזה מרהיב ביופיו. זה היה משחק שהלך לנו כל מה שעשינו, חבל שאין את הקלטת של המשחק, ממש בית ספר לכדורגל. גם הגולים, גם המהלכים של המשחק. אין ספק שזו היתה שבת גדולה".
דן שילון שידר, לאן נעלמה קלטת המשחק?
"זה משהו שקורה פעם ב-40 שנה. זה היה גם משחק יפה, לא מקריות. המהלכים היו יפים, היו עוד מצבים. אחרי 0:3 המשכנו ללחוץ, לא הפסקנו את המשחק. ניצלנו את היום הזה ומה שמסביב. אם אני מדבר אתך 40 שנה אחרי, ורואה מול העיניים את המהלכים של המשחק, אז תבין. מהלכי כדורגל שאפשר היה ללמוד מהם, אני לא שוכח כל דקה שהיתה שם", אמר בכר.
בכר גם סיפר למה הכול צריך להישאר בזיכרון ולא ניתן היום לצפות בשערים הגדולים האלה בטלוויזיה: "המשחק צולם ושודר בערב ב'מבט ספורט', השדר היה דן שילון (אוהד הפועל ל.ג) שביקש לפני המשחק שיהיו גולים ויהיה מעניין, אז מילאנו את בקשתו. בשלב מאוחר יותר כשרצינו את הקלטת, היא כבר לא היתה, הסרט פשוט נעלם לו אי שם, מישהו חיסל אותו. אחד המשחקים הכי גדולים והכי יפים שהיו אי פעם בכדורגל הישראלי והכול נעלם".
גם צבי רוזן נהנה לחזור 40 שנה אחורה: "לא היו הבדלי רמות בין הפועל למכבי, אנחנו התפוצצנו. זה כדורגל וכשיש שחקנים כ"כ טובים כמו שהיו במכבי ת"א, אז במשחק מסוים זה יכל לקרות".
על החגיגות לאחר המשחק סיפר רוזן: "שני הקהלים של מכבי והפועל היו מנומסים ואינטליגנטיים, לא היו אז תקריות עם המשטרה. ת"א היתה אז שונה ואני זוכר שהסתובבנו בדיזנגוף, באבן גבירול ובמקומות הבילוי והכול הפך להיות צהוב להרבה זמן. היתה שמחה גדולה".
בצד האדום נזכר שייע פייגנבוים באותו דרבי: "מכבי תמיד ידעה בשנים האלה לתפוס את הפועל עם הרכב טלאים, בלי פרימו ועוד שחקנים וחטפנו 5:0. אף אחד לא רצה להפסיד דרבי, זה היה משחק גדול בעיר. כבר בעשר בבוקר בלומפילד היה מפוצץ, כשהמשחק היה בצהריים. בכל דרבי היו 22 אלף צופים באצטדיון. ישר חשבנו על נקמה ולמזלנו לא חיכינו סיבוב שלם".
פייגנבוים, מלך שערי הדרבי של האדומים עם 8 כיבושים, מדבר על דרבי הגומלין בסיבוב השני, שהתקיים חודש וחצי לאחר החמישייה: "ניצחנו 1:2 ונקמנו, הדרבי הזה היה צריך להיגמר גם עם עוד שבעה שערים לטובתנו, החמצנו מצבים ממטר. אני הבקעתי צמד תוך 14 דקות, כשעזרא עוזרי השווה זמנית למכבי".
רוזן ניסה להסביר איך מכבי הפסידה אחרי ניצחון כ"כ גדול: "שמע, ה-0:5 היה חד פעמי. כל ההילה של המשחק ההוא השפיעה עלינו, הפועל עלתה עם מוטיבציה יוצאת מהכלל להחזיר לנו והפסדנו. הם היו יותר טובים מאתנו במשחק הזה וזו ההוכחה שהקבוצות היו ברמה שווה באותה עונה".
בסוף העונה מסתבר שהדרבי רב השערים הזה לא היה רק ניצחון יוקרתי אלא גם הביא אליפות לצהובים, לאחר ששתי הקבוצות סיימו עם 39 נק' ומכבי זכתה בתואר בזכות הפרש שערים. החניכים של שווייצר גם לקחו גביע באותה עונה והשלימו שנה מוצלחת מאוד לאוהדים בצהוב.
40 שנה אחרי, אף קבוצה לא הצליחה להגיע מאז לספרה חמש על לוח התוצאות בדרבי ומאזן הניצחונות הושווה העונה ע"י האדומים. מעניין האם הדור של ייני, ז'אן, בוזגלו, שכטר, ורמוט וזהבי יוכל לספר בעוד ארבעים שנה, לעיתונאי שיתקשר, על עוד דרבי מיתולוגי כמו ההוא של דור הענקים של 1970.
