10 נשים רצות על המגרש, הן מזיעות, הן מתנשפות והן "גדולות". כפיפות בטן, שכיבות שמיכה, פסים, הטעיות, טכניקות ומאמן אחד המורה כעבור שעה לעבור מהחימום והאימון לדבר האמיתי: המטרה - להבקיע, האמצעים - להזיע, והתוצאה - להריע.
"כדורגל נטו הכי רציני שבעולם", מסבירה נינה שעשוע, מעצבת גרפית בת 36 שהצטרפה לאחרונה לקבוצת הנשים "גדולות". מדובר בשתי קבוצות נשים בעלות משקל עודף ניכר, המשחקות פעמיים בשבוע כדורגל ביוזמתו של ד"ר אילן קיציס, רופא מומחה בקרדיולוגיה ובמחלות פנימיות.
"יצאתי לג'וגינג ובמקרה ראיתי נשים משחקות בכדור ואחד מטורף צועק עליהן", מספרת שעשוע כיצד התוודעה לראשונה לקבוצה, "לקחתי כרטיס ביקור ויום למחרת הייתי שם. זה פשוט ממכר. את מרגישה כמו ילדה קטנה, כמו בילדות שהיינו משחקים בחוץ – צוחקים, צועקים, נהיים קצת 'ערסים'". פעמיים בשבוע נפגשות הנשים לשעה וחצי של אימון חימום ומשחק, ובאופן קבוע מקיימות שעת פסיכולוג באחת מהפעמים לאחר המשחק, בו הנשים מדברות על הכול מלבד מה הן אכלו וכמה.
לא "מצ'עמם"
"אין זבנג וגמרנו, לדקר באוזן ולאכול קיווי כל היום", קובע ד"ר קיציס שמתוקף תפקידו נתקל בחולי יתר לחץ דם, סוכרת ולב הסובלים מעודף משקל. הוא פיתח את שיטת הרזיה של "גדולות" המתבססת על שלושה אלמנטים חשובים שחייבים לבוא יחדיו: פעילות גופנית/כדורגל, קבוצת תמיכה המלווה בפסיכולוג והימנעות מקמח וסוכר. לשאלה מדוע בחר דווקא בכדורגל כפעילות גופנית קיציס מסביר: "כולם נרשמים לחדר כושר אבל לא הולכים. משחק (כדורגל) לעומת המושג פעילות גופנית מסמל הנאה גדולה מאוד. הרעיון הוא לעשות משהו קבוצתי ידידותי, כשהקשרים שנוצרים ממשיכים אחר כך לקבוצת התמיכה הטיפולית עם הפסיכולוג".
ד"ר קיציס אינו פוסל פעילויות אחרות כגון הליכה בפארק או הרמת משקולות, אך לדעתו פעילות גופנית מהסוג הזה היא משעממת. "לא להפוך לכבד", מבקש ד"ר קיציס, "אני שונא כבדות, סגפנות. למה לא לעשות בגדול - לשחק כדורגל, לקרוע את התחת על המגרש ולשרוף בין 800 ל-1200 קלוריות באימון?". לטעמו עצם העובדה שיום בהיר אחד מחליטה אישה שמנה שמעולם לא עסקה בספורט כלשהו לשחק כדורגל הוא אקט משמעותי. בנוסף הוא לוקח בחשבון את מגרש הדשא שמותאם ברכותו לברכיים החלשות של נשים הנושאות משקל עודף, את הקואורדינציה שמתפתחת תוך כדי משחק ובעיקר את הכיף וההנאה הצרופה שהכדורגל טומן בחובו.
באמת לא משעמם בכלל במגרש הכדורגל של הדר יוסף, עוד בשלב החימום בין מסירה למסירה ובמהלך ההקפה, ה"גדולות" לא מפספסות כלום: מתלוננות על דו"חות חניה, מדברות על אנטיביוטיקה לכאבי שיניים, מספרות על הילדים, ובין השאר מנסות לעשות קומבינה על מסירות ברביעייה שסתם יהיה יותר מעניין. ד"ר קיציס שמאמן את הקבוצה שומע בחצי אוזן את הקומבינה הנרקמת ומיד אומר בציניות: "אולי שמינייה?", אבל כמו טינאייג'רית אמיתית עונה לו ל', הרוח הקונדסית של הקבוצה: "ממתי מפריע לך כאלה דברים?".
משה איזנברג, שחקן נבחרת ישראל לשעבר ומאמן של קבוצת "גדולות" השנייה מסביר שהכדורגל איתן שונה לגמרי ממה שהיה רגיל בקריירה כשחקן, "זה מרענן, נחמד, נותן המון סיפוק. סה"כ המשחק הוא אותו משחק - פשוט הקצב אחר, הטכניקה שונה, זה דומה ולא דומה לאימון של ילדים. אנחנו משתדלים לא לשכוח שבאים ליהנות ומנסים לשלב את הכיף עם עבודה קשה".
"גדולות" אכן עובדות קשה. לא מדובר רק בריצת חימום ומסירות פשוטות. הן בועטות בכדור כל פעם בצורה שונה, פעם כדי שיגיע רק לחצי המגרש, פעם תוך כדי שהן מסתובבות במקום ושולטות בכדור. הן מוסרות לד"ר קיציס מהצד ורצות לכיוון אחר, ד"ר קיציס בועט את הכדור לכיוון השער והן צריכות להספיק להגיע אליו ולהשתלט על הכדור כדי להבקיע.
שעה שלמה שהן מתאמנות בשליטה על הכדור, איך עוצרים אותו, איך עושים הטעיות, איך רצים בזיגזגים בתוספת סיבוב אחורה. הבנות עומדות בזה כמו גדולות, רובן לא מפסיקות אפילו שכואב בצד ואם הן מפסיקות ד"ר קיציס לא חוסך את ה"נו", אבל ל' שקצת התעייפה אומרת בצחקוק: "אסור לי לעשות את זה, יש לי אישור מהרופא".
אהבה ממבט שני
"שום דבר, ממש כלום", מתמצתת רונית שפירא, בעלת חברה לדיוור ישיר, בת 48, את הקשר שלה לכדורגל. "היום אני אוהבת מידי פעם להציץ, מזפזפת ובין לבין רואה משחקים, אבל מתמקדת בעיקר בגולים. אני אוהבת את חדוות הספורט של לרוץ אחרי כדור, זה מוציא את כל האגרסיות, כל המסכות יורדות ומתנהגים כמו שתמיד מתים להתנהג".
תמי ברעם, עורכת דין, בת 39, הייתה ספורטאית כל חייה, "שיחקתי טניס, אתלטיקה, בבית גדלנו על ספורט, אחי היה כדורסלן, היה לי כושר מדהים. התעניינתי בכל סוגי הספורט ומתתי על משחקי כדור, אבל לא התעניינתי בכדורגל". ברעם שהרגישה כי אחרי שתי קומות בפרקליטות היא מתנשמת בכבדות, החליטה שהגיע הזמן להעניק לעצמה מתנה – תכנית דיאטה. היא פרגנה לעצמה פעמיים בשבוע של כיף ואף הורידה 12 קילו בחודשיים וכעת היא מדלגת על מדרגות הפרקליטות ובנוסף רצה 10 ק"מ. "הכדורגל עושה חשק לעוד ספורט", היא מסבירה את פשר המוטיבציה, "אני מחכה כמו ילד בן 10 פעמיים בשבוע לחוג". ברעם היא בין השחקניות החזקות בקבוצה שרבות מקוות כי ישחקו איתה מאשר מולה. "בכדורגל תמיד יש כדור ותמיד צריך לרדוף אחריו או להתפנות למסירה", מתארת ברעם את היתרון שבמשחק, "את תמיד שותפה, לעומת כדור רשת ששיחקתי בעבר, שם את על המשבצת שלך ממתינה לנחיתה - בכדורגל מוצאים את הסיבה לזוז".
דקות ספורות לפני שהבנות עוברות מאימון למשחק, מגיעה ברעש וצלצולים "גברת עם סלים", יפעת שניידר, בעלת חנות לתכשיטים ושעונים, בת 42. היא נושאת באמתחתה סלט לקראת הפגישה עם הפסיכולוג שמתקיימת לאחר המשחק והמון קריאות עידוד ל"גדולות". "שבוע הבא אני חוזרת לשחק", מדווחת שניידר בהתלהבות, "לא שיחקתי כבר חודשיים בגלל בעיה בקרסול, אני כבר משתגעת מלא לעשות כלום". למרות הפציעה היא מגיעה לכל אימון, "לא איכפת לי, מצידי לחזור נכה. בשעה וחצי שאני נמצאת פה שום דבר לא עובר בראש, לא בעל, לא ילדים, לא עבודה, רק כדור שצריך להיכנס לתוך השער - זה מדהים". לאחר הצטרפותה ל"גדולות", בעלה של שניידר התחיל לשחק כדורגל בהשראתה והיא אפילו ראתה את היורו, "אני מעריצה את רונאלדו חבל על הזמן. רק אחרי שמשחקים כדורגל ורואים שחקנים מבינים מה הם שווים. כל אלה שהמשחק לא מדבר אליהן, זה מכיוון שהן לא מכירות אותו. המשחק קשה פיסית אבל קל להבנה".
כמו חיידק
רגע המשחק הגיע, ד"ר קיציס מחלק את הבנות לפי צבעי החולצות שלבשו באותו יום. "פה אין לנו שוערים", מסבירה שניידר כמו פרשן מנוסה, "הרעיון שכולן רצות, כשאחת מתיישבת על הגנה על השער אסור שהכדור יגע לה בידיים, אחרת זה פנדל". שניידר ממשיכה ומנתחת מדוע שווה להוציא כדור כדי למנוע גול ואיך לפעמים יש משחקים כיפיים ומשחקים ששום דבר לא זז. "נו כבר יאללה, איך היא פקששה", היא צועקת ובו זמנית שואלת את חברתה, אורלי רפאל שמשחקת פעם ראשונה ב"גדולות" אם היא נהנית. "זה קשה 'יפעתוש'", עונה אורלי ושואלת, "את נהנית על הפעם הראשונה?". " כן, נהניתי על המקום, זה היה כמו חיידק", עונה לה שניידר, "את תראי עוד חודש את בנאדם אחר, שווה להישאר בשביל זה".