ארצות סקנדינביה נחשבות לבעלות הכנסות ורמת חיים מהגבוהות באירופה, אבל למרות העושר כדורגל הוא עדיין לא תחום שהן מוכנות להשתגע בגללו. ואולי בגלל זה בכלל נשאר להן מספיק כסף לדברים אחרים.
לנורבגיה ושבדיה היה חלום גדול לארח את משחקי היורו 2016. שתי הנבחרות נחשבות מהדרג הבינוני באירופה ושתיהן עוברות תהליך של החלפת דור ולא הצליחו להעפיל למונדיאל הקרוב בדרום אפריקה.
אבל בעוד ראשי הכדורגל בשתי המדינות דחפו בשיא כוחם את הפרויקט, הפוליטיקאים חשבו אחרת, במיוחד בכל הקשור לקופה הציבורית.
על פי ההערכות המוקדמות - רק נושא שיפוץ המגרשים הנוכחים יעבור את סכום ההשקעה של מיליארד וחצי דולר (מעל מיליארד יורו). זה נראה לממשלות סכום גבוה מדי עבור מטרת אירוח כדורגל ובשלב הזה נורבגיה ושבדיה יוותרו על המכרז.
הממשלה הנורבגית התבקשה לאשר הקצבה של כמיליארד דולר בעיקר בשיפוץ המגרשים, זאת מעבר לסכום של כ-300 מיליון דולר שכבר היו מתוכננים ומאושרים להשקעה.
גם ההתאחדות השבדית ביקשה הרבה כסף אולם פחות מהשכנה הצפונית. ממשלת שבדיה התבקשה לאשר תוספת של 400 מיליון דולר לתקציב.
התומכים באירוח היורו והגשת המועמדות למכרז טוענים כי בניגוד למקומות אחרים, בשתי המדינות מעבר להשקעה באצטדיונים ובאבטחה לא צריך לעשות הרבה.
לשתי המדינות כבישים מפותחים, תחבורה ציבורית מצויינת - כולל אופציות של הגעה בספינות, ושפע של בתי מלון בכל עיר מרכזית.
המכרז הסקנדינבי הושק בחודש פברואר האחרון עם תקוות רבות. עד היום כבר השקיעו בו שתי המדינות כ-2.6 מיליון דולר. אם ההחלטה הנוכחית לא תשתנה, הכסף הזה יירד לטמיון.
