לקראת גמר ווימבלדון, טורניר הטניס היוקרתי מכולם, מעניין לבדוק מדוע הספורט הלבן הוא הענף המועדף על אנשי העסקים והמנהלים.
רמי יהודיחה, מנכ"ל חברת הפרסום LEAD מבית אדלר-חומסקי, משחק טניס בקביעות מאז גיל שש ומתמיד לנסוע לצפות בתחרויות גרנד סלאם, מספר שהיום העסקי שלו הרבה יותר פרודוקטיבי ויצירתי אחרי משחק טניס.
"המשחק מנטרל מחשבות על עסקים, משהו שמנקה אותך. הימים שאני משחק הם הפרודוקטיביים ביותר בעבודה" אמר יהודיחה והוסיף כי בטניס, כמו בעולם העסקים, עליו לקחת החלטה לבד. "אני אמנם מנהל צוות גדול של אנשים אבל את ההחלטות צריך לקחת לבד".
ישי צור, פסיכולוג ספורט מהמרכז לפסיכולוגיית ספורט, מחזק את דבריו של יהודיחה. "לשחקני טניס יש אופי אינדיבידואלי, כמו אנשי עסקים בדרגים הבכירים. בניגוד לענפים אחרים, לרוב הטניסאי לא יודע מתי הוא מתחיל לשחק וכמה זמן ימשך המשחק, צריך לדעת להתמודד עם אי ודאות וזה מאוד רלוונטי לעולם העסקים", אמר.
לפי צור, הנושא המנטאלי חשוב מאוד, לדעת לא להישבר, והוא משתמש בדוגמה של נדאל מול פדרר ברולאן גארוס, כאשר השווייצרי הציג טניס קרוב למושלם במהלך המשחק אך נדאל לא נשבר, כאילו אמר לעצמו שהנפילה תגיע בהמשך אצל פדרר ואז הספרדי יתרומם בחזרה, כפי שאכן קרה.
"האתגר בטניס זה להמשיך לעשות את הדברים שתכננת. להישאר עם הביטחון שאתה יכול להצליח גם כשכרגע קשה ופחות הולך. בדיוק כמו בעסקים", אמר צור.
