אחד הניצנים הראשונים של משבר כלכלי, כשזה מגיע לכדורגל האירופי, זו הדרישה הפומבית להחלת תקרת שכר. אחרי פקיעת בועת הדוט.קום, למשל, היה זה קארל היינץ רומיניגה, יו"ר באיירן מינכן שהעלה את הרעיון לסדר היום. בנובמבר 2002 התקבלה הצעה שלו אצל ה-G14, ארגון המועדונים הגדולים דאז, עבור עונת 2005/6 לפיה רק 70% מההכנסות של כל מועדון יכולים ללכת לעלויות השכר ורכש של שחקנים. עם החלטה אחראית כזו קיוו נציגי המועדונים לצאת מהקשיים הפיננסיים אחרי המפולת בבורסה והמיתון הכלכלי. אלא שהמצב השתפר במהירות והנחיצות של תקרת שכר ירדה בסולם העדיפויות עד כדי התנדפות.
בנובמבר 2006 התכנסו נציגי 36 המועדונים הבכירים, על השולחן נחה הצעה של רומיניגה לכינון תקרת שכר. ההצעה הפעם: 50% מההכנסות יכולות לשמש לעלויות השחקנים. "מלבד אופ"א שתומכת בהצעה, גם 90%-95% מהמועדונים תומכים בה. אני מקווה שהפוליטיקאים יעבירו אותה, אחרת הכדורגל יילך קאפוט", אמר. ביוני 2008, עם התרחבות משבר הבנקים, היה זה שוב אותו רומיניגה שדרש תקרת שכר, "שתעשה את הכדורגל בריא יותר", והעביר החלטה אצל ארגון ECA של 137 מועדונים מקצועניים, כולל מנצ'סטר יונייטד וריאל מדריד. בינואר האחרון הצטרף לקריאה של רומיניגה גם נשיא הבונדסליגה.
שחקן במחיר של מטוס
עם המטענים האלו הופיע ביום שלישי האחרון נשיא אופ"א מישל פלאטיני בפני הפרלמנט האירופאי, וקרא במשך 90 דקות להוצאת הספורט מחוקי התאגידים והקרטלים. הוא ניגן על האפקט הלא מוסרי בהצעות הרכש של מנצ'סטר סיטי (120 מיליון אירו עבור קאקה), על האוטונומיה של מסגרות הספורט ועל סולידריות בין מועדונים גדולים וקטנים. הוא טען שהכדורגל הוא לא עסק פיננסי, וכי אי אפשר להפקיר אותו לידי הקפיטליזם הגלובאלי: "השוק אינו מסוגל לתקן בעצמו את ההפרזות שלו, ואת זה לא אומר נשיא אופ"א, אלא ברק אובמה".
היתרון בתקרת שכר ברור: היא מסיימת את הסחרור מעלה של עלויות השכר ויוצרת רמת הוצאות ריאלית וסבירה כלכלית. היא מעניקה מערכת סולידרית למועדונים המשתתפים ומחסלת את אי הבהירות, ואת החשש מפני גורמים כלכליים ובעלי הון שיכולים היום לחרב כל עסקה וכל אסטרטגיה עסקית באמצעות פתיחת ארנק עמוק.
ברור מי הם התומכים העיקריים ברעיון: המועדונים הגרמנים. הם, שעומדים ממילא בפני ביקורת פיננסית מחמירה, מרגישים מקופחים ביחס לעמיתיהם מספרד או איטליה, שנכנסים לחובות או אינם משלמים מסים בכדי להרשות לעצמם עוד כוכבים. בבאיירן מינכן מאמינים שמה שמונע מהם לחזור להיות כוח מוביל בכדורגל האירופי הוא הכסף, וזאת למרות שהמועדון זינק למקום הרביעי ברשימת המועדונים המכניסים בעולם שפרסם דלויט לפני כשבועיים.
לגבי הפרמיירליג, הרי שבאופ"א חוששים כבר זמן רב מאובדן הכוח שטמון ביכולות הפיננסיות של האוליגרכים והאולישייח'ים, אך גם מהכסף העצום של חוזי השידור של הליגה הפופולרית בתבל. כך למשל שלחה אופ"א בשבוע שעבר חוות דעת לוועדה פרלמנטרית בריטית בדרישה להחזיר את הכח להחליט להתאחדות האנגלית ולסרס את כוחה של הליגה.
חוסר השוויון בין הקבוצות, לטענת אופ"א, עלול לחסל את הכדורגל. לכן הודיע פלאטיני כי "בכוונתנו לעשות משהו בנידון. איך שחקן יכול לעלות 150 מיליון אירו? זה מגוחך מבחינה ספורטיבית, מוסרית וכספית. ספינה או מטוס בסכום הזה, בסדר, אבל אדם?" הצהרה בעייתית, שכמו הנימוקים האחרים לא מסייעת לו לשכנע פוליטיקאים, כלכלנים או משפטנים.
הכסף לא משפיע
כדי להבין למה, צריך קודם כל לראות אילו אופציות קיימות לתקרת שכר, ואיך הן עוברות בארצות הברית. עיקרון השוויוניות הוא פקטור מרכזי בהחלטה: בבייסבול, בו לא קיימת תקרת שכר, יש קורלציה של 0.43 בין ההשקעה בשחקנים ותארי אליפות; ב-NBA, בו קיימת תקרת שכר, הקורלציה היא זניחה - 0.13. כלומר, הסיכוי של כסף להשפיע על תואר אליפות הוא כמעט ולא קיים.
יש להבדיל בין שני סוגי תקרות שכר: האחד, תקרת שכר "רכה" שקיימת ב-NBA ומשמעותה קנס על חריגה מתקרת השכר שנקבעה. הסוג השני הוא תקרת שכר קשיחה, שאסור לחרוג ממנה. הסיבה, שהחוקים נגד מונופול לא תופסים מול תקרות השכר, היא שאלו נקבעו במשא ומתן מול נציגי "העובדים", כלומר ארגוני השחקנים, ושהן לטובת השוק כולו, על כל צדדיו (עובד, מעביד, צרכן). להסכמים בין הצדדים, שנקראים "הסכמי מיקוח קיבוציים" (CBA) יש חשיבות מרכזית בשיטה, המסובכת והמפותלת.
תקרת שכר רכה לא יכולה להתקיים באירופה לפי חוקי האיחוד האירופי. וגם תקרה קשיחה היא מאוד בעייתית. יש שלוש אסטרטגיות משפטיות שיאפשרו קיום של תקרת שכר, אבל הטובה מכולן היא זו "האמריקנית", של הסכמי עובד-מעביד שפועלים גם לטובת הצרכן. לצורך זה צריכים השחקנים להתאחד, לבחור נציגות שתסכים לקיצוצים נרחבים בשכרם ושאר הטבות, ולבטל את מוסד הסוכנים.
רק הנקודה האחרונה לבדה עלולה לגרום לזעזוע הרסני למערכת. אלא אם כן, תתקיים מערכת אפורה מתחת לפני השטח - אפשרות ריאלית בהתחשב בשחיתות המקובלת בחלקים של הענף ממילא.
חוץ מזה, ההצעה של רומיניגה ואופ"א, שקובעת את תקרת השכר כאחוז מסוים מהכנסות הקבוצה מכדורגל, כלל לא יוצרת שוויוניות. לכל היותר היא מקטינה את הסכומים, אך עדיין מועדון גדול יוכל להוציא פי כמה ממועדון קטן, באותו פקטור כמו עד היום. בכך ההצעה אינה עומדת בבחינה המשפטית של החוק האירופי, ולאופ"א צפויה אכזבה נוספת.
בכלל, מחקר שנעשה ב-2008 גילה כי שכר הכדורגלנים בעשרים השנה האחרונות עלה בשיעור נמוך יחסית לעלייה בהכנסות המועדונים. אולי הדרך להילחם בהפרזות היא שונה, ליגת-על אירופית למשל, אבל כרגע יותר פופולרי לצאת בהצהרות.
באיירן "המסכנה" תיאלץ להמשיך להילחם בכוחות הרשע - בעלי הון העתק - באמצעות כדורגל אטרקטיבי והצלחות על המגרש. ביום רביעי היא יכולה להתחיל את המסע שלה בשמינית גמר ליגת האלופות אצל מי שהפכה ליצרנית כוח העבודה של המועדונים הבכירים (לואיש פיגו, כריסטיאנו רונאלדו, נאני וקווארסמה, למשל) - ספורטינג ליסבון.
