משבר (עוד משבר). מאז שהוא הקומישינר של הליגה, כבר 24 שנה, בכל פעם צץ משהו לדייויד סטרן. אחרי שהוציא את הליגה מהקטסטרופה של שנות ה-80', אחר כך מהפרישה של לארי בירד ואחר כך מזאת של ג'ורדן, הגיעו השנים האחרונות עם ירידה חדה בעניין סביב הליגה. ערב תחילת העונה שעברה זו היתה פרשת השופטים וההימורים החמורה. עכשיו כדי שלא ישעמם לו, יש לו משבר כלכלי אמיתי על הראש.
כמה המשבר יכול באמת לפגוע ב-NBA? סטרן הודה בסוף השבוע שמחצית מקבוצות הליגה (15 מ-30), סיימו את העונה האחרונה בהפסד. ב-2007 היו 8 קבוצות שסיימו את העונה בהפסד תפעולי, ב-2006 היו 10 כאלו וב-2005 11 קבוצות. איך שלא הופכים את זה, בסביבות שליש מקבוצות הליגה מפסידות מדי שנה.
אבל גם במצב הזה עדיין הארגון מצליח לרשם פלוס גדול ולהציג נתונים כלכליים מצויינים. הרווח התפעולי המצרפי של קבוצות הליגה בעונה שעברה עמד על כ-300 מיליון דולר. במקביל, לפחות מחצית מהקבוצות שמתויגות תחת "הפסדים כספיים", הפסידו סכומים זעומים של כמיליון דולר. כסף קטן.
הליגה מאוד טובה וידידותית לארגונים הגדולים. הלייקרס רשמו ב-10 השנים האחרונות רווח תפעולי כולל של 300 מיליון דולר. שיקגו בולס הרוויחה 400 מיליון דולר ב-10 העונות האחרונות, ולא רשמה אפילו עונה אחת של מאזן כספי שלילי. הערך של הקבוצות באותן 10 שנים הכפיל את עצמו.
התמודדות ואופטימיות. המשבר הכלכלי הנוכחי הוא רק ההזדמנות לקצץ את השומן ולבצע תהליכים פחות פופולריים שהקומישנר מאוד רצה בהם. הוא שלח הביתה 9% מכלל העובדים בליגה, ואפילו סגר את המשרד הראשי בלוס אנג'לס. את הקשר עם אירופה שמתחיל להעיק על הליגה, בעיקר ברמה של בריחת שחקנים, הוא מתחיל לצמצם. "בזמנים כאלו אין מה לדבר על משחק אולסטאר באירופה כי ההוצאות כבדות מדי", אמר הקומישינר לאחרונה, ובסוף השבוע הוסיף כי "לאור המשבר הנוכחי כמות המשחקים של ה-NBA באירופה מול קבוצות מקומיות יקטנו כבר בעונה הבאה כי התפזרנו מדי".
המצב הכלכלי גם הופך את סטרן לפחות אמפטי כלפי קבוצות שמפסידות כסף. את ההצבעה על המעבר של הסוניקס מסיאטל לאוקלהומה סיטי הוא העביר בהנהלת הליגה בקלות, למרות התנגדויות מצד אוהדים וגופים שדיברו על עניינים של מסורת ומורשת.
לא ברור אם סטרן הרגיש שהאדמה רועדת, אבל ב-2007 הוא סידר לליגה את אחד ההסכמים המשמעותיים שלה כשהאריך את חוזה הטלוויזיה עד 2016. המשמעות היא שהחל מהעונה הנוכחית ייכנס לתוקפו החוזה החדש שיבטיח ל-NBA מדי עונה 930 מיליון דולר, עלייה של 22% לעומת החוזה הקודם. בסך הכל התחייבו רשתות הטלוויזיה שנכנסו להסכם על 7.4 מיליארד דולר. לא כולל מכירת זכויות השידור לחו"ל. את כל זה הוא עשה כשהליגה הייתה בשפל הרייטינג הגדול ביותר שלה, ועוד לפני שהתברר שסדרת הגמר תפגיש את הלייקרס ובוסטון. אגב, החוזה החדש גבוה פי עשרה מהתקופה הגדולה של הליגה עם מייקל ג'ורדן.
פסימיות. לא הכל ורוד, כמובן. אצל לא מעט קבוצות כבר נרשמת ירידה בקצב חידוש המנויים לעונה הנוכחית ביחס לעונה שעברה. עניין נוסף הוא הסכמי הטלוויזיה המקומיים, שלהבדיל מהחוזה ארוך הטווח של הליגה, אלו הסכמים קצרים - שנתיים לכל היותר. קבוצות שנאלצו לחדש חוזים הקיץ או בקיץ הבא, יתקשו להשיג סכומים שהשיגו בעבר. גם הסכמי חסות שרובם קצרי טווח יהיו בעייתיים יותר עבור הקבוצות, שעיקר אלו שלא מצליחות לייצר הצלחות בעונות האחרונות.
גם הנהירה של שחקנים לאירופה מטרידה. נכון לעכשיו, כמה שסטרן רוצה לעזור לשחקנים כדי שלא יברחו לו מהידיים - הרי שהסכם השכר הנוכחי בין השחקנים לליגה הוא עד 2011. עד אז לליגה כמעט ואין יכולת להעביר מהלכים שיהפכו את ה-NBA לאטרקטיבית יותר מבחינה כלכלית עבור השחקנים. סטרן, שמודע למצב, מנסה להזכיר לכוכבים שרצים לעשות כסף מעבר לים שיש עוד דברים שחשובים לשחקן כדורסל: "אם שחקנים רוצים ללכת בשביל לשחק מול 1,000 עד 5,000 צופים באירופה, הם מוזמנים לעשות את זה".
שתי שאלות בוערות: 1. ה-NBA תתחיל את העונה הקרובה אחרי שהורידה עניין אחד משמעותי מאוד מהגב. הזכייה במשחקים האולימפיים במדליית הזהב הוכיח שהכדורסל האמריקני עדיין הכי טוב. הלחץ להחזיר את הגאווה גרם לכך ששחקנים ששיחקו בעונה האחרונה בסביבות 100 משחקים, התגייסו הקיץ למילואים בבייג'ין. מעניין באיזה שלב של העונה יתחילו הברכיים של הכוכבים הגדולים להתפרק?
2. ניקס, אוי אוי ניו יורק ניקס. עוד שנה עברה והנה הגיע מייק ד'אנטוני לתפקיד המאמן. שכר השחקנים שוב יהיה הגבוה בליגה. 40 מיליון דולר מעל תקרת השכר. מתי יזרוק הבעלים ג'יימס דולן את המשפט הקבוע: "בעונה הבאה אנחנו מצפים לשינוי משמעותי".
