גולת הכותרת של מערכות הבחירות הם תשדירי התעמולה, כאשר התשדירים הכי ביזאריים ובדרך כלל גם הכי זכורים הם של מפלגות נישה די הזויות, החל מ"נוער נוער נוער" המיתולוגי דרך "שים ז' בקלפי", מפלגת זכויות הגבר, המדיטציה ושאר תנועות לרגע. כולן הוקמו על ידי תימהונים שביקשו לזכות באמצעות תעמולת הבחירות בחמש עשרה דקות התהילה שלהם, ובדרך כלל נותרו עם דקות שידור, אך עם מעט מאוד בוחרים.
התופעה של המתמודדים לשם הפרסום, לא ייחודית לדמוקרטיה הישראלית. ניתן למצוא אותם בכל דמוקרטיה בעולם. המקום בו הם פורחים יותר מכל הוא בארה"ב וביתר שאת בקליפורניה - מדינה שבחרה בעבר בשני שחקני קולנוע לעמוד בראשה.
ואיך כל זה קשור לבית"ר ירושלים? אחד מאותם מתמודדים מוזרים הוא לא אחר מדן אדלר, בעליה החדשים של הקבוצה. כלי התקשורת עסקו בהרחבה בדעותיו הפוליטיות של מר אדלר, שלכאורה לא מתאימות לדימוי הבית"רי. הניסיון הפוליטי של אדלר סוקר הרבה פחות בהרחבה, למרות שדווקא בו יש להעיד על אופיו, בזכותו הוא כנראה יורש ראוי לגידמאק ואגייאר על שלל מוזרויותיהם.
אדלר התמודד השנה בבחירות המיוחדות לבית הנבחרים במחוז ה-36 של קליפורניה. לעובדה הזו נחשפו חלק מצרכני התקשורת, חלקם גם יודעים שהוא הפסיד. מה שפחות ידוע איך מר אדלר ניהל את מערכת הבחירות וכמה צורב היה ההפסד.
האיש שסיסמאות הבחירות שלו נעו בין "שילחו מענטש לקונגרס" (דווקא סיסמא שראויה לכבוד – בישראל אפילו ביהדות התורה הסיסמאות כבר לא ביידיש), לבין Gets shit done (עדיף במקרה הזה להישאר במקור באנגלית), הפיץ תשדירים רבים בהם הצטלם ישוב על כסא של ילדים בני 7, מבצע שכיבות שמיכה, חובש קסדת פוטבול, או מרים משקולות בלוויית שני שרירנים חסונים וקשישה חביבה. הומור שיכול היה להתקבל בחיוך אוהד אם היה מוביל לתוצאות, אך מסתבר שלמר אדלר היו באמת יותר דקות תהילה מבוחרים.
בסיבוב הראשון של הבחירות לנציג המחוז בבית הנבחרים האמריקאי, השתתפו 63,582 בוחרים. כולנו יודעים שאדלר לא היה המנצח, פחות יודעים כמה גדול שלא לומר פתטי היה הפסדו כשרק 361 בוחרים, 0.57% מהמשתתפים בבחירות טרחו להצביע עבורו 4,200 אחוז פחות מהמנצחת הדמוקרטית (שלאחר מכן ניצחה גם בסיבוב השני ונבחרה לבית הנבחרים) ו- 3,870 אחוזים פחות מהמפסיד הרפובליקני.
ולמה זה חשוב, כי הבוחרים בקליפורניה הבינו כנראה את מה שקורנפיין וחבריו בבית"ר לא הבינו – האיש לא רציני. כן, יש לו כנראה לא מעט כסף, חוש הומור ואפילו אישה וילדים חביבים שהתנדבו להשתתף בתשדירים, אבל יותר מכל יש לו רצון עז להתפרסם. בקליפורניה הוא עשה זאת באמצעות תשדירי בחירות הזויים ובארץ הוא עושה זאת באמצעי הקל ביותר, לבעלי האמצעים שבנינו, רכישת בית"ר ירושלים.
"אני לא חושב שאנשים שעולים בבגדים אזרחיים על הדשא ומתחילים לרוץ אחרי השחקנים, הם אנשים רציניים שיחזיקו הרבה זמן", אמר השבוע גומא אגייאר ויתכן שצדק. דן אדלר רץ והצטלם עם שחקניו כי זו הסיבה שהוא כאן, דקות התהילה. האם ניתן לסמוך על אדם שכזה, שכל הנסיבות מראות שהפרסום הוא העיקר בעבורו, שיכניס סוף סוף מעט יציבות ושפיות לקבוצה הכי פחות שפויה בישראל – אני אישית מעט מסופק.
