כשהטלוויזיה החלה לחדור יותר ויותר אל תוך עולם התקשורת, להקת הבאגלס בחרה להקדיש שיר לתופעה. "הווידאו הרג את כוכב הרדיו", שרו חברי הלהקה אי שם ב-1979. חזון האימה של הבאגלס צבר תאוצה במהלך השנים שחלפו מאז: אמנם היו כוכבי רדיו שהפכו לטאלנטים גם על המסך, אבל המדיה הרדיופונית לכשעצמה נדחקה עמוק לשוליים ואיבדה רייטינג, הכנסות ויוקרה לטובת המקלטים.
30 שנים מאוחר יותר, והמדיה החדשה (יחסית) של האינטרנט נוגסת בזו המשודרת. וגם בעולם הספורט מתחילים לפקוח עין מודאגת, בעיקר על רקע הצמיחה של האתרים הלא-חוקיים שמציעים בחינם שידורים שבטלוויזיה אפשר לראות רק בתשלום.
על-פי האגדה האורבנית, השידור האינטרנטי הראשון של אירוע ספורט באמצעות האינטרנט התרחש ב-1998, במשחק גמר המונדיאל בין ברזיל לצרפת, באמצעות אתר שמקורו בעיר חיפה שבישראל. אז לא היה מדובר במשהו לא חוקי - הרי גמר המונדיאל שודר בחינם ברוב מדינות העולם. אלא שמאז צמחו בטלוויזיה שידורי הפיי-פר-ויו שהרגיזו את הצרכנים. אלו החלו לחפש אלטרנטיבות זולות יותר. לאחר מכן הגיעה ההתקדמות בטכנולוגיית הפס הרחב, שהפכה את אתרי הספורט הפיראטיים שמציעים את מרכולתם בחינם למגיפה של ממש.
לפי מחקר שנערך לפני כחצי שנה באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה, קיימים כיום ברחבי העולם כ-140 אלף אתרים שמציעים שידורים פיראטיים של אירועי ספורט. 96% מהם, אגב, משדרים משחקי כדורגל מליגות כאלו ואחרות. מאוד פשוט להקים אתר מהסוג הזה: כל מה שצריך לעשות זה לרכוש דומיין בגרושים, להתלבש על שידור טלוויזיה הנקלט אצל מפעיל האתר בדרך כזו או אחרת, ואז אפשר להקרין לכל העולם משחק באמצעות שימוש בטכנולוגיית Streaming פשוטה.
קצב התחלופה של האתרים האלו גבוה - רובם נסגרים בשלב כלשהו בצווי בית משפט, חלקם אפילו לפני שהליך משפטי כלשהו נכנס לתמונה. אבל במקביל נפתחים אתרים חדשים בקצב מסחרר, וכמות השידורים באינטרנט עולה ועולה.
האיום הגדול: סין
מי שבשנים האחרונות נכנסה למלחמת חורמה בתופעה הזאת היא הפרמיירליג האנגלית. בפרמיירליג לא רוצים שיקרה להם מה שקרה לתעשיות המוזיקה והסרטים, שיכולת ייצור ההכנסות שלהן הידרדר דרסטית מאז החל עידן ההורדות הלא חוקיות.
בדו"ח ממשלתי שהופץ לגופי השידור המובילים בבריטניה אשתקד, צוין כי "פיראטיות דיגיטלית היא אחד האיומים הכי גדולים על מחזיקי זכויות השידור כיום". 177 אתרים לא חוקיים, שמקורם בבריטניה בלבד, צוינו בדו"ח.
צריך להדגיש שתופעת הצפייה הפיראטית בשידורים עדיין נמצאת בחיתוליה. כשצ'לסי והאל סיטי יעלו לכר הדשא בסטמפורד ברידג' בשבת למשחק הפתיחה של עונת 2009/10 בפרמיירליג, הן יקבלו חשיפה טלוויזיוניות של יותר מחצי מיליארד אנשים ב-202 מדינות שונות בעולם. לעומת זאת, רק כ-1.5 מיליון אנשים יבחרו לראות את ההתמודדות דרך מסכי המחשב שלהם. כמחצית מהם, אגב, יגיעו מסין - הנחשבת למעצמת השידורים הפיראטיים המובילה. ובכל זאת, בפרמיירליג מודאגים. בעיקר בגלל שהתופעה הזאת נוגסת במודל העסקי עליו ליגת הכדורגל הפופולארית בעולם מתבססת: זכויות שידור טלוויזיוניות. חוזה זכויות השידור הנוכחי של הפרמיירליג שווה קרוב למיליארד ליש"ט בשנה, והוא צפוי לגדול בחוזה הבא שייכנס לתוקף מעונת 2010/11. מדובר בזכויות השידור היקרות ביותר בעולם הספורט מלבד אלו של ליגת ה-NFL בארה"ב (השוות כ-3.5 מיליארד דולר בשנה).
כדי להילחם בתופעה שכרה הליגה את שירותיה של חברת האבטחה NetResults, שמטרתה לאתר את אותם אתרים הפיראטיים. השלב הבא אחרי האיתור הוא פתיחת הליך משפטי. השיניים הארוכות של הפרמיירליג הגיעו גם לישראל לפני פתיחת העונה הקודמת באנגליה, אז, כך על-פי ידיעה שפורסמה כאן ב"גלובס": "הנהלת הפרמיירליג הגישה לבית המשפט המחוזי בת"א בקשה למתן צו זמני המורה לנטוויז'ן ונענע למסור לה את מלוא הפרטים שברשותן, כדי לאתר גוף ישראלי המנהל ומפעיל אתר אינטרנט המאפשר לציבור לצפות בשידורים ישירים של משחקי הפרמיירליג".
בארה"ב כבר הפנימו
אחת הבעיות העיקריות של הפרמיירליג היא השמרנות שלה בעניין החשיפה לאינטרנט. בפרמיירליג לא מציעים לגולשים ברחבי העולם לרכוש שידורים ישירים של המשחקים לצפייה ב-http. אפילו נלחמים שם על נושא זכויות השידור של התקצירים מהליגה. כבר שנתיים שמתנהלת תביעה בנושא שידור תקצירים מול YouTube, שלא מצליח לסנן את הגולשים שמעלים היילייטס ממשחקי הפרמיירליג לאתר שיתוף קבצי הווידאו.
ממה נובעת הגישה המיושנת? בעיקר מתוך רצון לשמר את מודל הכסף הגדול של הטלוויזיה. זאת בניגוד לכל ליגות הספורט המקצועניות של ארה"ב - שכבר הבינו מזמן את חשיבות החשיפה בעידן הדיגיטלי, וכיום מציעות לגולשים באתרים שלהן מבצעי פיי-פר-ויו אטרקטיביים לצפייה און-ליין במשחקים. כך למשל ב-NBA, שם מקבלים תמורת 85 דולר את ה-League Pass, שפותח אפשרות לצפייה בשידורים חיים של כמעט כל המשחקים מהעונה הרגילה.
"הבעיה של הפרמיירליג בנושא הזה היא ארגונית", מאבחן פרופסור סטפן סזימנסקי, כלכלן מבית הספר הלונדוני לעסקים Cass. "ביחס לליגות בארה"ב, שם הקומישנר מרכז סביבו כוח רב, הרי שלריצ'ארד סקאדמור (מנכ"ל הפרמיירליג - ש.ב) אין כוח דומה והוא לעיתים משמש כמריונטה של המועדונים. אם הפרמיירליג לא תשכיל להתפתח בנושא הזה, היא תאבד חלק ניכר מהקהל הצעיר שלה. המפתח בספורט הוא האווירה - וכיצד אתה משווק את האווירה שלך. האווירה בפרמיירליג צריכה להגיע לכמה שיותר אנשים באמצעות כמה שיותר מדיות - לא משנה אם מדובר בטלוויזיה, פלייסטיישן או אינטרנט".
הגולש הישראלי לא פראייר
לפחות במקום אחד הוכיחה הפרמיירליג שהיא בכל זאת לא לגמרי אטומה. במכרז זכויות השידור של הליגה בסין, דורשת הפרמיירליג מגופי השידור כי לפחות חבילת שידורים אחת (כ-23 משחקים בעונה) תשודר בחינם. הסיבה העיקרית לכך היא העובדה ששידור הליגה האנגלית בסין באמצעות פיי-פר-ויו נחל כישלון חרוץ בשנתיים האחרונות: התחנה המשדרת, WinTV, התבססה על צפי של 1.2 מיליון מתחברים על מנת להגיע לאיזון תפעולי, אבל פחות מ-50 אלף סינים הסכימו לשלם על מנת לצפות בשידורים, ו-WinTV קרסה. אבל יש לכך עוד סיבה: הפופולריות הגואה של אתרים פיראטיים בסין, והרצון של הפרמיירליג להרחיק מצגי המחשב שם את הלקוחות הפוטנציאליים.
וש כאן גם לקח מקומי קטן לערוצי הפיי-פר-ויו שלנו. הגולש הישראלי הוכיח פוטנציאל צרכנות לא קטן לפני שבועיים, כשלא פחות מ-100 אלף כניסות נרשמו לשידור באיכות נמוכה ורצוף הפרעות של אתר ONE, שהיה גוף התקשורת היחיד שהעביר את משחקה של הפועל ת"א בליגה האירופאית בשבדיה.
נכון, אם המשחק היה משודר בערוץ טלוויזיה כלשהו, ספק אם ONE היו מתקרבים לכמות הגולשים הזאת. ספק אם בכלל היו טורחים לשדר את המשחק. אבל השורה התחתונה אצלנו היא כמו השורה התחתונה בסין: צופי הכדורגל לא אוהבים שמזמברים אותם. את האוהדים לא מעניינת הרגולציה, המו"מ המעייף עם ההתאחדות והפוליטיקה. הם רוצים לראות כדורגל, ואם הוא יהיה יקר מדי לצפייה בטלוויזיה (או כלל בלתי נגיש), הם ימצאו את האלטרנטיבות שתמיד ישנן, חוקיות או לא חוקיות. אז בבקשה, דיי לזמבר אותנו.
