היכל נוקיה, חמש דקות לפני הטיפ, תורים ארוכים של קהל צהוב מחוץ לשערים. תשעת אלפים מעריצים של דיוויד בלאט שבאו לראות הצגה, חלקם מתיישבים בכיסא בדיוק כשמתחיל. מולם אלף אדומים שסוגדים לטפירו על תקן המושיע של הבירה. גומא נעלם, הם נשארו עם מאיר בעל הנס קפה.
מבחן הרבע השלישי
הניצחון של מכבי תל אביב על הפועל ירושלים לא הושג בקלות, משום שירושלים בנויה השנה, כמו שהיה בלא מעט שנים בעבר, כדי לאתגר את מכבי תל אביב בכמה מנקודות התורפה שלה. לכן, במשחק רגיל, עומד, על חצי מגרש, הקבוצות די שוות בכוחן, וירושלים אפילו הובילה בפתיחה וניצחה את הרבע השלישי (גם מול מלאגה הרבע השלישי היה הבעיה של המכבים). היתרון של מכבי הוא בשמירת לחץ שמייצרת איבודים ומתפרצות, דבר שמזכיר את הקבוצה של לפני שנתיים.
זה יישמע מוזר, אבל בלא מעט הרכבים ששיחקו אמש ירושלים היתה גבוהה וחזקה יותר ממכבי. ככה זה כשבונים קבוצה עם יותר מדי שחקנים שדומים אחד לשני - גארדים נמוכים, וזריזים וגבוהים ארוכים אבל חלשים פיזית.
למכבי לא היה מי שישים גוף על סמית' או מי שימנע מכדיר לקחת ריבאונד התקפה. לא היה לה מי שייצא על השלשות של דאנקן או יסגור לטפירו את הפוסט-אפ. לכן חשובה האגרסיביות, ועולה החשיבות של לנדסברג, שהיה מצויין כששיחק, אבל לא קיבל מספיק דקות מבלאט.
גבוהים מדי לליגה, חלשים מדי לאירופה
מתחת לסלים שרמדיני לא שומר אבל מסיים טוב בהתקפה. שון ג'יימס מראה סימני שיפור בהתקפה, ובהגנה הוא עדיין באנקר. תומאס השתלב מהר מהצפוי, הוא אתלט שחוסם ומטביע, אבל הוא לא הביג-מן שכולם ציפו לו. יוצא שהגבוהים של מכבי גבוהים מדי לליגה שלנו ולא מספיק פיזיים באירופה. אולי היה עדיף לוותר על שניים מהם ולהביא ביג-מן אמיתי אחד. באופן מוזר הגבוה הכי אגרסיבי שיש היום למכבי הוא ליאור אליהו, שהחזיק אתמול לבד את העמדה מס' 4.
שני הכוכבים הגדולים, טפירו ולוגאן, פתחו על הספסל. לטפירו זה היה ערב בינוני, עם כמה מתנות מהשופטים, כי כנראה הבכי במחצית הראשונה משתלם לך במחצית השנייה אם אתה "שחקן העשור". לוגאן הוא שוטר אמיתי, רחוק מאוד מאלן אנדרסון וקית' לנגפורד ביכולת החדירה, אבל הקליעה שלו טובה בהרבה. כל עוד היד שלו מאופסת, בלאט ימשיך לרשום נצחונות.