1. לנסות למצוא את הסיבות העמוקות מה בדיוק השתבש במכבי תל אביב או איפה הנקודה בה החלו הדברים להשתבש עבור המועדון הזה, יהיה כמובן עניין מורכב לגיליון מיוחד בן עשרות עמודים. מה שיהיה מעניין בגיליון הזה, אליו יגויסו טובי הכותבים ואנשי הכדורסל בארץ, הוא שיהיו בו עשרות אבחנות על נפילתה של הקבוצה של המדינה, וכולן יהיו נכונות.
אנשי מקצוע ידברו על מחסור בגארד, סנטר או שערורייתיות בבניית הקבוצה; אחרים יגידו שהאויב הכי גדול של הקבוצה הזאת היא הקבוצה העצומה שנבנתה כאן בתחילת שנות האלפיים, שהניסיון לשחזר אותה מעביר את ההנהלה על דעתה; אחרים יגידו שהצרה הכי גדולה היא ההנהלה; ידברו על אובדן "המכביזם"; העזיבה של מוני פנאן; נטישת אלמנטים בסיסיים של קבוצת כדורסל לטובת מודל שיווקי.
אבל אם רוצים לסכם בקצרה את מה שקורה למועדון הזה בשנים האחרונות אפשר להסתפק במשהו בסגנון: אובדן דרך טוטאלי.
2. הפנייה לגרשון שיבוא ויציל את המולדת מקורה בין היתר בניסיון לחזור אל המקום ממנו החלו הדברים להשתבש. אבל גרשון חזר למציאות אחרת לגמרי מהמציאות בה עזב את מכבי בקיץ 2006. מאז אימן כאן לפני שנתיים וחצי, הקבוצה הזאת הפכה לתחנת רכבת. לקבוצה מפורקת. 19 זרים היו כאן ו-5 מאמנים מאז עזב גרשון. מתוך שבעה תארים שהקבוצה הזאת התמודדה עליהם בשנתיים האחרונות, היא הפסידה שישה. במונחים מכביסטיים של ניצחונות וזכייה בתארים - שהם המונחים היחידים בהם המועדון הזה מודד את עצמו - לא נשאר ממכבי כלום.
מי שחשב במכבי שאת מחיר ההזנחה אפשר למחוק תוך יום אחד עם החתמה של פיני גרשון, מתחיל אולי להבין שכדורסל הוא עסק קצת יותר מורכב.
3. קשה לכמת את המשמעות של המונח "כוח הרתעה" וכמה הוא תרם למצב הקיים. אבל לא לחינם במכבי מזכירים אותו לא מעט בתקופה האחרונה. אין ספק שגם אותו אפשר להוסיף לדברים שאבדו עם ההזנחה. מספיק לראות את השמחה המינורית של קבוצות בשנים האחרונות אחרי ניצחון על מכבי, כדי להבין שניצחון על מכבי ונישול שלה מתואר כזה או אחר כבר לא נתפס אצל היריבות כעניין היסטורי.
כל מאמן מתחיל יגיד שהעבודה שלו נעשית קלה ב-50% ברגע שהשחקנים שלו מאמינים באמת שהכל יכול לקרות. מכבי דאגה בשנתיים וחצי האחרונות להעביר את המסר שהיא פגיעה כמו כל קבוצה אחרת. או איך שאמר לי חבר אחרי המשחק אתמול: זו בסך הכל עוד קבוצת כדורסל שחזרה לממדים הטבעיים שלה כקבוצת כדורסל.
4. ועדיין מדברים כאן על עניינים מקצועיים ועל חיזוקים כאלו ואחרים שמכבי צריכה לעשות. הדיבורים האלו נותנים כל הזמן את התחושה שגרשון ממשיך לחכות לשחקן הבא שישלים לו את הפאזל ויציל לו את העונה. פעם זה היה קלעי שהיה חסר והביאו את מרקוס בראון. אחר כך התברר שהבעיה היא בעמדת הסנטר, אז הביאו את אלטון בראון והחזירו את מרקוס פייזר. ועכשיו מדברים על צורך אמיתי בעמדת הרכז. אבל מכבי רחוקה הרבה יותר משחקן כזה או אחר שיציל אותה.
יכול להיות שדווקא החיפוש התמידי של החתיכה החסרה הוא זה שמפריע גם לגרשון להפנים שזה חומר השחקנים שלו. לטוב ולרע. יכול להיות שדווקא ההנהלה שהיתה קשובה לגרשון ולמאמנים אחרים - אולי יותר מדי - צריכה עכשיו להגיד למאמן שלה שכאן זה נגמר, מכאן והלאה זו הקבוצה שלך עד סוף העונה, בוא ותראה לנו איך מכאן והלאה אתה מפעיל את הקסמים המפורסמים שלך.
קשה מאוד לצרף בשלב זה של העונה גארד, תפקיד כל כך משמעותי בקבוצת כדורסל, ולצפות שהחיבור שלו יהיה מהיר כל כך במכבי תל אביב. השילוב שלו יהיה כמעט בלתי אפשרי, גם בגלל העובדה שמכפיל הלחץ במכבי גדול פי כמה מכל קבוצה אחרת, וגם כי כל משחק באירופה מעכשיו והלאה יהיה בבחינת חובה לנצח. כל רגע של שחקן כזה על המגרש, יביא לפירוק של הכימיה המסוימת שעוד נבנתה כאן בתקופת גרשון.
5. ואולי המשפט של מרקוס פייזר אחרי המשחק ל"ידיעות אחרונות" אומר את הכל. "לא ידעתי שזה משחק גביע בכלל".
