1. חולה. אם כבר שבועיים אתם קוראים ושומעים בכל מקום על הארגון הנהדר של אבנר קופל ושות' ולא מבינים על מה מדובר, בואו נעשה סדר.
מי שהגיע להיכל נוקיה בשבוע האחרון יכול היה להתרשם מאוהל ה-VIP הענק שהוקם במתחם ושנועד לאכלס 1,000 נהנתנים על חשבון 7,000 ירושלמים, חיפאים וקיבוצניקים ששילמו 365 שקלים כדי לראות כדורסל עלוב. כן, וגם עוד 3,000 צהובים שבעים שבאו, לא ברור בשביל מה.
כי זה הכדורסל בישראל 2009. יושב יו"ר מנהלת הליגה ומדבר ללא משוא פנים על הישג גדול וליגה שוויונית, כשהוא מתייחס לספורט התחרותי היחידי בעולם שלזהות האלופה אין בו שום משמעות. את כל זה הוא עושה על כוס וודקה יקרה בתוך אוהל שמנציח פערים בלתי נתפשים בין אוכלוסיות, בימים של מיתון מהקשים שידענו. המנחה, כמו יתר העיתונאים, לא מקשה. הרי הרגע מרחו לו טוב-טוב את העוף במרינדה, ואחרי הכל הוא עובד בערוץ הספורט, שמשדר את הליגה הבזויה הזו ב-5+LIVE ונשלט על ידי אחד מבעלי מכבי ת"א (שי רקנאטי, למי שלא יודע).
וזה לא רק הוא. אף אחד מהפרשנים/מאמנים/שחקנים לא יגיד לכם אף פעם מה הוא באמת חושב על הכדורסל הישראלי. כי אם שמעון ישמע, רחמנא לצלן, הסיכוי לעבוד במכבי ילך לפח. ואת זה, חברים וחברות, אוכלי הברוסקטות באוהל ה-VIP לא יכולים להרשות לעצמם.
2. גוסס. לפני כמעט שנתיים הזדמן לי לשבת ליד שופט הכדורגל איתן תבריזי ביציע הכבוד בטדי במשחק בין בית"ר ירושלים לפ.צ קופנהאגן במסגרת מוקדמות ליגת האלופות.
מעבר לעובדה המדאיגה - אם כי הלא מפתיעה, יש לציין - כי השופט הבינ"ל לא היה בקי בחוק שערי החוץ (כשהמשחק נכנס להארכה הוא רצה להתערב איתי ששערי החוץ לא נחשבים, ורק SMS עלום הצליח לשכנע אותו שכן), מה שהפתיע אותי הייתה נקיטת הצד הברורה לטובת בית"ר, של מי שלפחות למראית עין אמור להיות האדם הכי נייטרלי באצטדיון. גם ההסבר שלו ש"אם בית"ר תכנס לליגת האלופות זה מקדם אותנו, השופטים" לא הצליח להעביר לי את תחושת האי-נוחות.
הדיון בשיפוט במשחק גמר הפיינל פור מתמקד ברבע השלישי השערורייתי. אלא שלמרבה האבסורד, הדיון הזה עושה חסד רב עם רייניש, שמש ובכר, כיוון שברבע הזה העבירות נשרקו לשני הצדדים וכולם מסכימים שרק במקרה מכבי חיפה היא זו שנפגעה מזה יותר. אלא שהתמונה שונה בתכלית, שהרי הרבע השלישי לא מנותק מן המחצית שקדמה לו, ובה השופטים פשוט "הרגו" את מכבי חיפה ולמעשה הכריעו את המשחק.
לעלות לחצי השני עם החלטה לשרוק על כל דבר אחרי שברבע השני נשרקה כמות בלתי סבירה של עבירות לחובת הקבוצה של אבי אשכנזי, ובעיקר לשחקני המפתח, זו חכמה קטנה מאוד. להזכירכם, כבר אחרי שלוש דקות לפרקינס - השחקן הטוב ביותר במכבי חיפה ובליגה, היו שתי עבירות (הראשונה עוד גבולית, השנייה לא הייתה ולא נבראה) וגם לג'פרסון הודבק חיש מהר צמד עבירות שלא היו.
הדברים הגיעו לשיא כשהירוקים היו בפלוס 12 (20:32) וכל ההיכל, חוץ משלושה אנשים, ראה את שארפ יוצא משטח המגרש בזמן כדרור. מאותו רגע עבר המומנטום לצהובים ובלעדיו כל הדיון על הרבע השלישי לא היה מתקיים, שכן האליפות הייתה נוסעת צפונה.
הבעיה היא שזו לא הפעם הראשונה ששופטים מכריעים משחקי אליפות לטובת הקבוצה של שמעון ולמרבה הצער כנראה שגם לא הפעם האחרונה. יתרה מכך, יש לשער כי אם המשחק היה מגיע לסיום מותח היינו עדים לעוד שערורייה מבית היוצר של בכר ושות'. כי כל עוד השופטים במעמדים הללו הם כאלה שגדלו על מכבי ת"א בחמישי (רובם צופים במשחקים האלה בשקיקה גם היום) - הבשורה לעולם לא תגיע. את תבריזי מציעים להחליף בשופטים מחו"ל, בכדורסל ימשיכו לאכול ארוחות שחיתות ולהתנשא על לוזון.
3. מת. למרות הכל, יש הרבה רצון טוב סביב הכדורסל הישראלי. נכון שהרמה השנה לא הייתה משהו אבל עניין היה ועוד איך. אנשים כמו ג'ף רוזן אף גרמו לחשוב לרגע שיש עוד תקווה.
אז אפשר להמשיך לנסות ואפילו להאמין שיום אחד באמת ישחקו פה על הזכות לשחק ביורוליג, אבל עדיף לוותר. כי איך שלא נהפוך את זה, אם אתה לא אוהד מכבי תל אביב פנאט שמוכן לוותר על כל ערך ספורטיבי לטובת עוד אליפות חסרת משמעות, הרי שזה נידון להסתיים במרמור. ומרמור זה פתטי.
הערה לסיום: זה רק אני או שפתאום בכל תכניות הבנייה מחדש של מכבי לעונה הבאה שכחו מאחד, גל מקל? וזה עוד אחרי שהוא שכח לזרוק מולם לסל בשנייה האחרונה. לא יפה.