ליאור אליהו זכה היום לכבוד גדול כשנבחר ל-MVP של חודש דצמבר ביורוליג. אליהו הוא הישראלי הראשון בהיסטוריה שזוכה בתואר הזה.
אליהו אמר עם היוודע בחירתו לאתר הרשמי של מכבי ת"א: "זה כבוד גדול. אני מאוד נרגש". בשלושת משחקי היורוליג של מכבי ת"א בחודש דצמבר השיג אליהו ממוצעים מצוינים של 20.3 נק', 12.3 ריבאונדים ו-3.3 אסיסטים.
אליהו יקבל את הגביע ב-8 בינואר, במשחקה של מכבי ת"א מול אולימפיאקוס בהיכל נוקיה.
ספק אם יש טעם לקפוץ למסקנות נמהרות מדי, שהרי היו במכבי ת"א שחקנים ישראלים בכירים ובולטים מאוד בצמרת האירופית, חלקם זכו להניף את גביעי אירופה, כמו מיקי ברקוביץ', דורון ג'מצ'י, עודד קטש, דורון שפר ונדב הנפלד, אבל שלושה דאבל-דאבלים רצופים ביורוליג לשחקן ישראלי? זה, כנראה, לא היה. גם אם מדובר במשחקים נגד קבוצות שאינן מהדרג הבכיר דוגמת ציבונה זאגרב, אבלינו ולה מאן.
24 נקודות ו-17 ריבאונדים נגד ציבונה זאגרב. 18 נקודות ו-10 ריבאונדים נגד אבלינו. 19 נקודות ו-10 ריבאונדים נגד לה מאן.
מה שקורה עם אליהו הוא פשוט: מכבי ת"א נפלה עם הרכש שלה בעמדת הפאוור פורוורד (רודני ווייט), ופינתה את הבמה באופן מלא עבור אליהו. ליאור מקבל בשבועות האחרונים דקות משחק שרק בכירי הזרים ביבשת מקבלים, ומחזיר במספרים שרק בכירי השחקנים ביבשת נותנים. בלי לחפור יותר מדי אחורה בהיסטוריית המשחקים של מכבי ת"א, אני די משוכנע שכדאי לאתר את השחקן הישראלי האחרון שקיבל בשלושה משחקים רצופים ביורוליג מעל 30 דקות כמו שקרה עם אליהו, צריך להרחיק עד לימי המאמן הקרואטי וינקו ילובאץ' ועלילות עודד קטש אי-שם בעונת 1997/98.
כתוצאה מהגב הרחב הזה, בין השאר, אליהו נמצא בכושר פנטסטי, משחק בביטחון, מרגיש שמותר לו – אפילו לו – להחטיא לפעמים מבלי לעוף לספסל, לוקח בין 10 ל-15 זריקות במשחק ומוביל כדור במשחק מעבר כאילו הוא רכז. וכמובן, מקנח בדאנקים מרהיבים ומבצעים אישיים יוצאים מהכלל.
סוף-סוף מבינים במכבי ת"א שיש לה כוכב אירופי צעיר ומכהן ביד. נכון שבעונה שעברה שיחק בעמדה שלו טרנס מוריס, מהפאוור פורוורדים היותר טובים ביורוליג כיום, אבל זה בטח לא הצדיק השבתה מוחלטת ויחס מנוכר כפי שאליהו "זכה" לקבל בעונה שעברה.
אני בטוח שלצביקה שרף, המאמן בעונה שעברה, אין שום דבר אישי ועמוק מדי נגד ליאור אליהו, אבל מה שקרה ביניהם הוא לא רק מחדל מצד המאמן אלא גם מהמערכת כולה שלא זיהתה את הטעות הגדולה והעוול שנעשה לשחקן עם פוטנציאל כמו שלו.
נכון שהנהלה לא אמורה להתערב בהחלטות של מאמן, אבל הסיפור עם אליהו היה כל כך בוטה וחריף שייתכן שהיה מקום לחשוב פעמיים ושלוש ולנסות למזער נזקים כבר אז. טוב שהמאמן והשחקן ידעו לפתור את הדברים לקראת קמפיין הנבחרת ואליהו יצא מחוזק מהעניין בסופו של דבר.
קצת לפני הרצף המצוין הנוכחי של אליהו, שיחקה מכבי ת"א נגד שתי המובילות בבית א', אולימפיאקוס ומלאגה, ואליהו סגר את ההתמודדויות האלה על 10 נקודות ו-4 ריבאונדים ב-22 דקות. בשלושה הבאים, מול יריבות נוחות יותר, כאמור, הוא קבע 20.3 נקודות ו-12.3 ריבאונדים ב-32 דקות. אני יותר מסקרן לראות אם יצליח לשמור על יכולת דומה גם מול הקבוצות מיוון וספרד מיד לאחר הפגרה.
אף אחד לא יודע מה עובר לשחקן בראש תוך כדי משחק. עד כמה הוא לחוץ, מתרגש, או להבדיל שופע ביטחון עצמי, אבל אם לשפוט מהצד על פי הפעולות שאליהו מראה לנו בשבועות האחרונים הוא עמוס באנרגיות וחש חופש פעולה כמעט מוחלט. כאילו מפצה את עצמו על ההשבתה בעונה שעברה.
ההתמצאות שלו בצבע היא מהטובות שיש, אחיזת הכדור בכף היד הגדולה במיוחד שלו פשוט מדהימה, הגפיים ארוכות מאוד, הגובה (2.07) הוא קלאסי לעמדה 4, יכולת הובלת הכדור בהתקפת מעבר טובה ביחס לשחקן בגובהו, הטאץ' בזריקה הוא הרך ביותר שבנמצא תוך כדי תנועה והשימוש בקרש, בעזרת "הדיפת כדור הברזל" שלו, כמעט מושלם.
מעבר לזה, הוא הולך ומשפר את המשחק הקבוצתי שלו. הוא לומד להוציא כדור ולא ללכת ראש בראש בכוח על אף שסגנון המשחק שלו מבוסס לא מעט על התפתלויות באחד על אחד עם הפנים, או עם הגב לסל, שנראות קצת חסרות סיכוי למי שלא מכיר את הסגנון שלו. כל סקאוט שלא שמע על אליהו (אם ישנם עדיין כאלה) ויראה את אליהו משחק בפעם הראשונה, יבין שיש כאן עסק עם כדורסלן שמשחק את הכדורסל בסגנון התקפי אחר וייחודי.
נכון להיום ליאור הסקורר הטוב במכבי (14.9 למשחק), הריבאונדר הבולט (7.1) וסוחט העבירות הטוב מכולם (3.8), בעוד נקודות התורפה היו ונשארו משחק הגנה בינוני ומטה, אי כיסוי קלעים בזמן ותנועת רגליים מעט עצלה. בנוסף, יכולת הקליעה שלו מהקו בינונית מדי ואפשר לצפות ממנו ליותר מאשר רק 0.1 חסימות למשחק.
גדל כאן שחקן-שחקן, שמדורג כרגע חמישי ביורוליג במדד שמשקלל את כלל הנתונים הסטטיסטיים. ייתכן בהחלט שלא ירחק היום ומכבי ת"א כבר לא תוכל לעמוד בהצעות הכספיות שיקבל ממקומות אחרים.
