היום חוגגים אמנם את יום ירושלים, אך אם בספורט עסקינן, הכ"ז באייר (אגב, יום ירושלים הרשמי אמור להיחגג ב-כ"ח) עשוי להפוך מהיום ל"יום חיפה". בכלל, נראה שהשנה היא שנת חיפה. כמעט הכל הולך לקבוצות העיר בענפים המרכזיים, במיוחד אצל מכבי. אליפות (כמעט בטוחה) וגמר גביע בכדורגל, גמר גביע וגמר פיינל-פור בכדורסל. גם להפועל המקומית הולך לא רע. הן קבוצת הכדורגל והן קבוצת הכדורסל של המועדון טיפסו ליגה (בכדורגל – לליגת העל ובכדורסל – ללאומית).
הפעם האחרונה שקבוצות הכדורגל והכדורסל של אותו מועדון זכו באליפות הייתה ב-2002/3, אז הייתה זו מכבי תל אביב. כדי למצוא את הפעם האחרונה שקבוצה אחרת מהצהובים עשתה זאת תיאלצו להרחיק עד 1969 (הפועל ת"א). 40 שנה זה לא קרה, ערב זה קרוב מתמיד.
אלא שהגמר מול הצהובים יהיה ללא ספק המשוכה הגבוהה ביותר עבור הקבוצה של ג'ף רוזן. מול הירוקים של אשכנזי תעמוד מכבי ת"א, שלאחר איבוד כל התארים בעונה שעברה, והאכזבה ביורוליג ובגביע המקומי העונה, פשוט חייבת לזכות בתואר הזה. עם מאמן נוצץ בדמות גרשון, זרים יקרים (ארויו, בראון) וסגל ישראלי משובח (כספי, אליהו, לימונד, גרין, בורשטיין) יש לה את כל הכלים לעשות את זה.
בראשית
הימים האחרונים ימי חג עבור רוזן. הוא מסתובב בפרוזדורי נוקיה, מחויך ומרוצה. ויש על מה. הבעלים האמריקאי, שבכלל במקור חפץ לרכוש את הפועל ת"א, לא ציפה להתחלה כזו. הוא בסך הכל רצה לבנות את ה"היט" שלו. והבנייה החלה מהיסודות ונעשתה בדיוק כמו שצריך: שיווק אגרסיבי לאוהדים כבר מהקיץ, מחירים נוחים למשחקי הבית, אתר אינטרנט מרשים (שמדבר את שתי השפות), בניית סגל רחב ומוכשר וצוות מקצועי מנוסה (אבי אשכנזי, אלעד חסין ומיקי גורקה).
ההתחלה הייתה פנטסטית. חיפה התברגה בצמרת הליגה ואף הגיעה לגמר הגביע הבלתי נשכח - טולברט, לא עשו פאול, שלשה, באזר, אכזרי - אחרי הדיכאון מהפסד באה נפילה אך היא נבלמה בזמן, והירוקים הגיעו לגמר גדול יותר.
חצי עבודה
בדרך לגמר הזה הם היו שותפים לאחד המשחקים הטובים בזמן האחרון. חיפה ניצחה, בקושי רב, רק לאחר 45 דקות מורטות עצבים - שלושה רבעים בשליטה ירוקה הסתיימו בנפילה שהתבטאה בריצה ירושלמית של 0:23 ונתנה את האות לקהל האדום להתפרע ולהרעיד את ההיכל (הרבה יותר מהצהובים, למשל). "רק אחרי המשחק שמנו לב לריצה הגדולה של ירושלים", מספר עוזר המאמן, מיקי גורקה. "אמרנו לבחורים שאנחנו חייבים לעשות סל, לא משנה איך. הסל ננעל ואני שמח שיצאנו מזה בסוף".
"המשחק פתאום ברח לנו ואפילו לא הרגשנו", מתוודה רכז הקבוצה, עמית בן-דוד. "אבל על הספסל לא הורגש הלחץ. באמת שהאמנו שנחזור, שזו ריצה רגעית שלהם ושהריצה שלנו עוד תגיע. וזה באמת קרה". ועוד איך קרה. מכבי חיפה חזרה לשחק כדורסל, הפער צומצם עד שנסגר כלא היה, וסל של דיקסון (מי אם לא הוא?) קבע שוויון, 10 שניות לסיום.
אשכנזי דבק באידיאולוגיית 'לא עושים פאול' שהפסידה לו את הגביע, אבל הביאה אותו עד הלום. הפעם התוצאה הייתה שונה – פרקינס חטף ורץ לסל, כשרק עומאר סניד מפריד בינו ובין הגמר. היה נראה שחצי נוקיה רץ אחרי דורון.
"הכל היה בהילוך איטי", נזכר בנדה. "ג'פרסון ואני רצנו אחרי פרקינס. הייתי בטוח שהוא יקלע. כבר תכננתי איך אני קופץ עליו מאושר. זה היה רגע מדהים למרות ההחטאה ואני שמח שלא הצטערנו בסוף". היה או לא היה פאול, פרקינס החטיא זריקה שהיה חייב לקלוע, והמשחק נכנס להארכה. ההארכה התנהלה כמו חלקו הארי של המשחק, וחיפה ניצחה בצדק. היא פשוט הייתה טובה יותר.
כולם כולם לקפוץ?
הירושלמים התרוקנו מנוקיה, לא לאחר שמכרו את כרטיסיהם לגמר לכל דורש. ירוקים וצהובים הסתערו על תושבי ההר וחטפו כל כרטיס חי. אגב קהל, חדי העין יכלו להבחין שהצבא הירוק הגיע בהרכב חסר עד מאוד. גורקה מאשים את שיטת חלוקת הכרטיסים: "בגביע חילקו את הכרטיסים בין חולון ובינינו, ואלפי אוהדים שלנו הגיעו. רב הכרטיסים לפיינל-פור הוצעו למכירה מוקדמת, ורק 800 כרטיסים הגיעו אלינו".
לאיתן אלון, סטודנט ואוהד חיפה, יש הסבר אחר: "זו שנה יקרה מאוד לאוהדים של מכבי חיפה. אם ניקח את השבועיים הללו לדוגמא ניתן לראות כמה כסף הוצאנו על הקבוצה שלנו - משחק בית נגד הכח, חצי גמר גביע בר"ג, משחק העונה מול הפועל, הפיינל-פור, משחק חוץ בנתניה וגמר הגביע נגד בית"ר. בחישוב גס זו הוצאה של יותר מ-700 ₪, וזה בלי הוצאות דלק, אוכל ושתייה. לא הרבה אוהדים יכולים לעמוד בסכומים האלה".
אז לגמר אמורים להגיע הרבה יותר מכמה מאות, אך עדיין בחיפה סקפטיים. "אם יהיו 2000 ירוקים אני אהיה מרוצה", אומר גורקה. "אנחנו מצפים למשחק חוץ לכל דבר". במסיבת העיתונאים אמש נערך בנושא דיאלוג מצחיק בנושא בין שני המאמנים, גרשון ואשכנזי.
אשכנזי: "אני משער שיהיו בערך 2000 אוהדי חיפה. זה יהיה משחק ביתי של מכבי".
גרשון: "אתה סתם מנסה להרדים, אני שמעתי שרק היום אוהדי חיפה קנו מעל ל-4,000 כרטיסים".
אשכנזי: "אפילו אני לא הצלחתי להשיג כרטיס היום. יש לך כרטיס בשבילי?"
גרשון: "אם אתה רוצה תוכל לשבת לידי על הספסל".
מפתחות
"יש הרבה דברים שחיפה צריכה לעשות הערב", מסביר לייזי גורדון, האיש בעל שלל התארים (שחקן עבר, מאמן, פרשן, מוזיקאי). "ראיתי הרבה משחקים ואימונים של חיפה העונה. הדבר הכי חשוב אצל חיפה זה שפרקינס ודיקסון ישחקו ביחד. בסוף המשחק היו כמה התקפות שפרקינס התעלם מדיקסון לחלוטין, למרות סדרת סלים של מאליק. לדעתי זו הסיבה שדיקסון החטיא את שתי זריקות העונשין בסוף. אם הם ישחקו ביחד חיפה תנצח".
גורדון מסכים שהישראלים של חיפה חשובים ביותר, וטוען שהספסל הירוק עמוק מהצהוב: "בתיאוריה למכבי יש ספסל בלתי נגמר, אך בפועל פיני לא משתף כמה שחקנים, ולא נראה שהוא יחרוג ממנהגו. בחיפה כמעט כל השחקנים שותפו כל העונה, זה יתרון".
כשמגיעים לתחזית, גורדון מפציץ עם הימור מפתיע: "מכבי חיפה תביס את מכבי ת"א. זה יהיה בלו-אאוט". כיאה ללייזי, יש לו גם נימוק מטאפורי: "זה כמו לעבוד על אלבום, כשאחד השירים הוא מין קולאז' כזה של כל שאר השירים. כך המשחק מחר יהיה קולאז' של כל העונה הרעה שעוברת על מכבי ת"א. חיפה חזרו מהקבר מול הר געש אדום, בעוד מכבי גמגמו מול גליל/גלבוע. עדיף להיות עייף ומאמין מאשר רענן אך הססן". בסיום הראיון גורדון משחרר מיני-סקופ: "בשנה הבאה אאמן קבוצה, בליגת העל או בלאומית. התגעגעתי יותר מדי לכדורסל שלנו".
די.ג'יי
כשמגיע הרגע לדבר על דבון ג'פרסון , גורדון יורה בלי היסוס: "אם יש שחקן אחד בליגה הזו שהייתי לקוח עכשיו ל-NBA, זה ג'פרסון. הוא ורסטילי, עמדה 3 קלאסית, קולע מבחוץ, חודר, אתלט מדהים. הוא NBA PROJECT".
מבדיקה באתרי הדראפט של ה-NBA ניתן לראות שג'פרסון (22, 2.03 מ') מאוד מוערך שם וזוכה לציונים גבוהים בקטגוריות רבות. ג'פרסון רצה להיכנס לליגה הטובה בעולם כבר לאחר התיכון, אך עקב החוק שמחייב לשחק שנה אחת לפחות בקולג' הגיע למכללת דרום קרוליינה. הוא היה אחד האתלטים הטובים במכללות, אך לאחר שנה ראשונה לא מרשימה לא נבחר בדראפט והגיע לכרמל. גם גורקה מפרגן לשחקן שלו: "שחקן אירופאי מצוין הוא כבר. יש לו ליגת קיץ השנה ואני מקווה שהוא יחזור אלינו בעונה הבאה".
הזמן הירוק
הערב מגיע רגע האמת. של אשכנזי, חסין וגורקה. של קוז'יקרו, מזרחי ובנדה. של דיקסון, ג'פרסון ופרקינס. של רוזן. של קופים ירוקים. ושל עיר שלמה. עיר שמנסה להתחרות ללא הרף ביריבה התל-אביבית, עיר שאולי תהפוך עצמה השבוע, בפעם הראשונה, לשליטה אבסולוטית בשני הענפים המרכזיים של הספורט הישראלי.
21:15, מחוץ לאולם נוקיה. אשכנזי עולה על האוטובוס למלון, גורקה עדיין מתהלך לו, מדבר בטלפון עם ביתו בת השלוש. "את יודעת מה יש מחר?", הוא שואל. "יש משחק", היא עונה. "נגד מי?", בוחן האבא. "נגד מכבי ת"א או מכבי רעננה?", עונה הבת בשאלה. "תל אביב", מסביר האבא. "ומי תנצח?", מקשה גורקה, "חיפה או תל-אביב?". הבת חושבת שנייה-שתיים, ויורה: "בטח שאתה". מעניין מה חושבות על כך הבנות של פיני גרשון.
גורקה מנתק, ואני מזכיר לו את 10 השניות האחרונות מגמר הגביע. שאלתי אותו מה יעשו אם יהיו באותו מצב גם הערב. "הפעם נעשה פאול", הוא משיב.