ה"חוויה" שעברה בני השרון בטורקיה, במשחק נגד אנקרה היא טראגית ומצערת והיא תיזכר טוב טוב לעוד הרבה מאוד זמן. אני לא רוצה לדמיין מה חשבו השחקנים. למיטב הבנתי הם התמודדו לא רע עם האווירה העוינת שהייתה באולם לפני המשחק ובחימום, אווירה שכללה קללות אין סוף וזריקת חפצים שונים ומשונים כמו למשל נעליים. כן כן , נעליים. אנשים זרקו נעליים מהיציע, או שזה מנהג עתיק שאנחנו עוד לא מכירים או שפשוט נגמרו הדברים לזרוק, אחרי שהם גמרו את האוכל, השתייה ,הסיגריות וכמובן המטבעות שהיו בכיס.
בעיתוי כמעט מושלם, כשהשופטים ניגשים להרים את הג'אמפבול לפתיחת המשחק, החלה הסתערות שלא הייתה מביישת את טובי הכוחות של מאות מטורפים שכל מה שהם רצו זה לפגוע בקבוצה שבאה מישראל. אין ספק שבאותו רגע הפך המשחק מאירוע ספורטיבי מכובד לאירוע מביש ומכוער.
למרות הכל, מגיעה מילה טובה לשוטרים הטורקים שהצליחו למנוע פגיעה בקבוצה. אחרי שזה נאמר, מגיע הקטע המכוער באמת. אחרי ההתפרעויות והבלגן במגרש, אי שם באירופה בשולחן מקבלי ההחלטות הוחלט לשקול הפסד טכני כנגד בני השרון. תאמינו או לא, ישבו אנשים והחליטו שאם אלף איש קופצים מהיציע ומנסים לפגוע בקבוצת כדורסל בארץ זרה, והקבוצה יורדת לחדר הלבשה ולא מוכנה לחזור לשחק אז היא צריכה להפסיד טכני.
אם הטורקים הרגישו שהם לא מצליחים לעשות את הסידורים הדרושים, חלה עליהם החובה להודיע לפיב"א ולבני השרון שהם לא יכולים לארח את המשחק. השחקנים , הצוות וכל המשלחת של בני השרון היו בסכנה ממשית, אם חס וחלילה היה באמת קורה משהו ומישהו היה נפגע אז העונש בוודאי היה על הקבוצה הטורקית והוא היה כבד. ולכן, העונש עדיין חייב להגיע למרות שהצליחו למנוע פגיעה פיזית.