אמש היינו עדים לפיטוריו של רן בן שמעון מתפקיד מאמן קבוצת הכדורגל של מכבי תל אביב. מצב זה בו המאמן הוא מהראשונים, ולעיתים מהיחידים, אשר משלם על אי הצלחתה של קבוצה הינו מוכר וידוע. הנהלות חלשות נכנעות לתכתיביו ורצונותיו של הקהל, הקהל משפיע על הלך הרוחות בתקשורת ובדרך כלל המאמן משלם בראשו. התהליך הינו פשוט עד להפליא, המאמן אחראי לכישלונות,להפסדים והקבוצה היא זו הזוכה לקרדיט כשמנצחים.
רן בן שמעון היה זה שהוביל בשנה החולפת את קריית שמונה להישג מרשים בעונתה הראשונה בליגת העל, רק כי הוא מוכשר ואיכותי. רק כי הוא מבין בכדורגל החתימה אותו מכבי תל אביב לעמוד בראש ההיררכיה המקצועית ולנהל תקציב של עשרות מיליוני שקלים. פתאום, ברגע אחד, המאמן הנכסף הוא כזה שבועטים בו החוצה בקלות שאין לה כול הסבר הגיוני.
בעונה שעברה, בעונה בה הפועל חולון זכתה באליפות המדינה\ השתתפו 10 קבוצות בליגה. בעונה זו הוחלפו 8 מאמנים בליגת העל, מיקי דורסמן היה הבעלים והמאמן של חולון ורובי בלנקו הם היחידים שלא הוחלפו. אז מספרים לי שככה זה בכל העולם ובכל הענפים – אני טוען שאין לזה אח ורע בעולם הנאור. עולם של ספורט בו ברור שיש מנצחים מצד אחד ומפסידים מצד שני, עולם שאין בו תיקו- כדורסל.
לעיתים הקבוצה משחקת טוב, חיובי, מוציאה לפועל את משנתו של המאמן ולבסוף היא מפסידה. לעיתים הקבוצה מפסידה 2 או 3 משחקים על חודה של נקודה או בהפרשים קטנים והתסכול, איבוד הביטחון הוא כזה המכניס את הקבוצה לסחרור של הפסדים ואז באה הבומבה למאמן- "סליחה, לך הביתה".
אני מצליח לחלק את משפחת המאמנים לשני חלקים: אלה שפיטרו אותם ואלה שעוד יפטרו אותם. מי מהמאמנים שלא חווה פיטורים מקבוצה אינו יכול להגיד שהוא עבר כבר הכל. אחרי שמפטרים אותך אתה הופך, עם הזמן, למאמן טוב יותר, מנוסה יותר והרבה יותר פיקח.
אמר בשבוע שעבר עודד קטש שמכבי צריכה לתת לאפי זמן וגב, אני חושב שבעצם מה שהוא אמר בין השורות שמכבי לא נתנה לו מספיק זמן. אני נוטה להסכים איתו שבמידה ובקבוצה קיימת תקשורת טובה בין המאמן לשחקנים, ישנו קוד התנהגותי חיובי, ישנה דינאמיקה טובה בין כול מרכיבי הקבוצה – יש לתת למאמן זמן ועבודה ועדיף לתת לו אקלים נוח בו הוא יכול לנסות ולהוציא את העגלה מהבוץ.
שקט, זה לא להוציא כל שני וחמישי לתקשורת ידיעה על הקבוצה ממקורב שההנהלה נותנת גב למאמן. ככל ש"נותנים גב" למאמן באופן תקשורתי כך זמנו של המאמן מתקצר והולך. אל תכריזו על נתינת גב למאמן – תנו לו לעבוד בשקט אמיתי ולא מדומה.
הייתי עד להמון משחקים בהם קבוצה טובה יותר על הנייר הפסידה לקבוצה הנחשבת נחותה ממנה. בכל פעם שמעתי את אותם משפטים ממקורבים, אוהדים, עיתונאים ואחרים על אשמתו של המאמן, על כישלונו ועל כך שיש למצוא לו מחליף כבר מזמן. אלופים אנחנו בלהמליך מלכים והרבה יותר מהר לשחוט את המלך ולעלות למזבח כמה משחקים אחרי המלכתו. תופעה שלהערכתי לקוחה ממקומות חשוכים ולא מענף ספורט אינטליגנטי המתנהל ,על פי רוב, על ידי אנשים חושבים ובסטנדרטים הגיוניים.
כיצד יכול לקרות מי שהיה טוב עד היום והצעיד אותנו להישגים, זה מכבר מבקשים זה עתה את ראשו? דן שמיר זכה עם הפועל ירושלים בשני גביעים, הביא אותה הכי קרוב שרק ניתן לחשוב מאליפות היסטורית ולא הצליח לסיים את עונתו כמאמן הקבוצה. דן פוטר, התפטר או היתפוטר כפי שנהוג לספר, חודשיים אחרי שזכה עם הפועל ירושלים בגביע המדינה כנגד כול הסיכויים.
בכדורסל אין תיקו ולכן חצי מהקבוצות בכל מחזור חייבות להפסיד. משהו חייב לתפוס את המקומות האחרונים בטבלה, משהו חייב להבין שכך זה מתנהל וספורט הוא הנאה, הצגה ולא מלחמת עולם. למאמן אחריות גדולה בהתנהלות הקבוצה, באיכות הופעתה ובהישגיה, אך אסור לנו לשפוט אותו רק על סמך התוצאות כאן ועכשיו, קצת סבלנות לא תזיק.
