נכון שמכבי תל אביב משחקת טוב יותר בבית, ונכון שהליגה הישראלית לא דומה ליורוליג, ונכון גם שהפועל ירושלים היא לא ברצלונה, אך ההבדל הגדול בין שני המשחקים הוא קרלוס ארויו.
כבר נכתב כי מכבי שיחקה ללא עושה משחק בתבוסה בברצלונה. ארויו סיים בבירת קטלוניה עם 0 אסיסטים ומשחק אגואיסטי תוך שהוא מעמיד את הקבוצה הרבה אחרי האגו האישי שלו. והנה אחרי פחות מ-48 שעות הוא הצליח לעשות סוויץ' בראש, מסר 10 אסיסטים יפים ומרהיבים והוסיף 24 נקודות למאזנו האישי בדרך לניצחון 81:97.
מכבי יודעת לייצר אפקטיביות מדהימה במשחק הריצה שלה. כל עוד שלטה הפועל ירושלים בקצב המשחק (ברבע הראשון) ולא אפשרה למכבי ובמיוחד לארויו, לפתח את משחק הריצה, היא הובילה ואילצה את מכבי "לקנות בזיעה" כל נקודה במשחק עומד. ברבע השני, תוך דקות בודדות נפרץ הסכר ומכבי רצה למהלך של 14 נקודות מול נקודה בודדת של הפועל.
המשחק תם לו ברבע השני בריצה מדהימה של 12:33 של מכבי ממנה הפועל לא הצליחה להתאושש.
מכבי השכילה לנצל את יתרונותיה: ביתיות,משחק ריצה לפרקי זמן ארוכים ושימוש בשחקני הספסל.
מיתרון שיא של 9 נקודות להפועל ירושלים (14:23) הצליחה מכבי לייצר מהפך של 28 נקודות בו הובילה כבר בהפרש של 19.
ההפרש- שתי הקבוצות נלחמו בדקות האחרונות על יוקרה ובעיקר על המיקום הראשון בטבלה. ירושלים מחזיקה בצמרת הליגה החל מראשית המשחקים ובתום סיבוב וקצת נוטלת את ההובלה מכבי ת"א.
גיא גודס הזכיר את ההפרש מהניצחון במלחה (77:91) לשחקניו כמעט רבע שלם לתום המשחק, להערכתי מוקדם מדי. בדרך כלל במשחקים שההפרש עומד על הפרק מסתובב לו המשחק סביב ההפרש, וכך היה בדקות רבות במשחק.
משמעות המשחק- יש הטוענים כי אין כלל חשיבות למשחק וגם לא למי מובילה את הטבלה. המפגש החשוב הוא בתום הפיינל פור בו ,כנראה, תפגשנה מכבי והפועל ביד אליהו למשחק אחד על כול הקופה. מנגד אני סבור כי המשחק מעביר מסר והצהרת כוונות של מכבי להפועל- פה לא מנצחים אותנו, פה אנחנו טובים יותר ופה עוברת הדרך אל האליפות.
למרות ההפרש ניכר כי המפגש הבא בין שתי הגדולות יכול בהחלט לספק לנו ערב עם כדורסל איכותי, משחק צמוד עם סיומת לכאן או לכאן. סבלנות ועבודה קשה הם שם המשחק.