מכבי תל אביב נחשב לאחד המועדונים המפוארים והמאורגנים ביותר ביבשת אירופה. לרוב ידעו אנשי מכבי, בעזרת הצוות המקצועי, סקאוטרים ברחבי הגלובוס וקשרים מסועפים ומיוחדים לבחור את הזרים שלהם בקפידה ובהצלחה. פה ושם היו נפילות כמו בשנת אנקרם בו הפסידה את האליפות לגליל העליון אך ב-90% מהבחירות היו אלה הצלחות .
מאמנים רבים יעידו ויספרו כי העמדה החשובה ביותר על המגרש הינה הרכז. הרכז הינו עושה המשחק של הקבוצה, הוא זה שאנו מכנים " המאמן על המגרש", רכז טוב בוחר את התרגילים, יודע לאיזה שחקן לכוון את המשחק, מי נמצא בכושר, למי אצל היריבה יש עבירות, איפה נמצא המיס מאץ' (אי ההתאמה) ולנצלו בהתאם. הוא זה שמניע את הקבוצה ומנווט את הטקטיקה של המאמן במגרש.
לפני שני עשורים מעטות הקבוצות אשר היו מביאות רכש זר לעמדת הרכז. היו לנו מספיק כישרונות ברמה אירופאית בעמדה זו כך שחבל היה ל"בזבז" רכש על עמדה זו, די אם נזכיר את מוטי ארואסטי, שמוליק זיסמן, מוסקוביץ, עמוס פרישמן, עדי גורדון, דורון שפר,עודד קטש, פפי תורג'מן ואחרים. בעשור האחרון יותר ויותר קבוצות, גם באירופה ובמיוחד בישראל, רוכשות שחקנים זרים ועושה משחק בעמדה מספר 1- רכז. אם נסתכל אחורנית על 5 הרכזים האחרונים של מכבי תל אביב נראה שם ברשימה , על פי הסדר הבא, את אריאל מקדונלד,שארונאס יאסיקביציוס,וויל סולומון, וויל ביינום והנוכחי הוא קרלוס ארויו. חמישה רכזים שכל אחד מהם מסוגל לשחק בליגה הטובה בעולם – ה-NBA.
אריאל מקדונלד
הביא עימו משהו שעד אז לא היה מוכר באירופה- יכולות גבוהות ואינטילגנציה. הוא ידע כיצד לנווט את הקבוצה, שיחק בשני צידי המגרש, שיתף את חבריו והשכיל להפיק מכל אחד משחקניו את המיטב.
שאראס
הוא שילוב של כל מה שניחן מקדונלד עם 2 אלמנטים שעזרו לו להיות הרכז הראשון ביבשת- מזל וחוסן מנטאלי. מזל- כי שילוב כזה של שחקנים נופל פעם בדור, פארקר, וויצי'ץ', באסטון וישראלים מוכשרים. חוסן מנטאלי- שאראס ידע מתי צריך אותו ובאיזה ווליום. הוא ידע תוך כדי משחק לעשות את ההתאמות ולאתר את נקודות החולשה של היריב , וכמובן ידע כיצד להכאיב ליריב בדיוק בנקודה הפגועה והחלשה.
וויל סולומון
הוא שחקן מוכח. בכל קבוצה בה היה, הראה כי השורה הסטטיסטית שלו היא כזו שתמיד תבטיח לו חוזה גם בעונה הבאה, אם נשפוט אותו על סמך מערכת קבלת ההחלטות שלו נבין כי תמיד הייתה לו העדפה אישית מאשר העדפת הקבוצה. סולומון הוא פנומן שיכול היה לעשות סל מתי שרק רצה. מה שהיה בעוכריו הוא שיקול דעתו- מהצד זה נראה כמשחק סוליסטי של יחיד בקבוצה שמסתכל ראשית ואחרונה על עצמו בתוך הקבוצה ולא על חלק מהקבוצה.
וויל ביינום
הינה הידרדרות נוספת אותה עשתה מכבי בכסף גדול ( כ-850 אלף דולר לעונה), שחקן נמוך, מהיר ואתלט שדי לצפות בו חמש דקות ולהחתימו. יכולות קליעה, חדירה ושליטה בכדור אבסולוטיים אך בכל זאת מוגדר ככישלון. שחקן שיכולת קבלת ההחלטות שלו מביאה אותו למשחק מפוזר,לא אחראי,לא קבוצתי עם סגנון משחק שדומה דמיון רב למשחק שכונתי מהמגרשים הפתוחים בניו-יורק. שחקן שיעדיף מסירה רק כברירת מחדל וכזה שנכנס לתוך יער של שחקנים ,ללא מחשבה מראש ושם מנסה לחפש את הפתרון. הדבר התמוה ביותר שמכבי עשתה זה להאריך את החוזה שלו בעונה נוספת, למרות ההתלבטות של הקיץ החליטה מכבי להשאירו לשנה נוספת שתוצאותיה חשפו את הכישלון.
קרלוס ארויו
הפך לכוכב עוד לפני שראה את הפרקט ביד אליהו. שחקן ששיחק (לא הרבה) בליגה הטובה בעולם, לקח אליפויות בדרום אמריקה תוך שהוא קולע במנות מרשימות בכל משחק וחתם על חוזה חסר תקדים במונחים של מכבי וגם במונחים של הגדולות באירופה. 2.5 מיליון דולר לעונה הוא סכום שהופך את ארויו לשחקן שביצועיו אמורים להיות כה מרשימים שכל פעם שהוא נוגע בכדור מצפים לפעולה יוצאת דופן.
ראשית זה המלכוד- האם שחקן של 2.5 מיליון דולר הוא טוב פי 3 מזה ששכרו 850 אלף? ברור לנו אנשי המקצוע שלא, אך בתת המודע של הצופה הממוצע, כולל העיתונאים המסקרים, כי חייב להיות קשר ישיר בין שכרו של שחקן ליכולותיו והצגותיו על המגרש. קרלוס ארויו ניחן בצעד ראשון שאין שני לו, הוא מסוגל לחלוף על כל שחקן, ראיית המשחק שלא מרשימה ביותר וכשהוא רוצה למסור זה פשוט מדהים. היד שלו יציבה מכל טווח והכישרון שלו נותן לו את כל הכלים להיות רכז מוביל בענף הכדורסל באירופה.
אבל מה, קרלוס הוא מודל משופר של ביינום. הוא מקבל החלטות מוזרות, מאבד כדורים, נחסם ביער של ענקים, מעדיף מסירה טובה כאופציה שנייה ותר אחרי השורה הסטטיסטית האישית שלו. אם ידע אפי להביא אותו לאיזון בין הוא עצמו לקבוצה תוכל מכבי להביא את כישוריו של ארויו לטובתה ובכך להראות לנו כי נעשתה בחירה נכונה. נכון לעכשיו קרלוס ארויו מזכיר יותר את ביינום וסולומון מאשר את המודל של מקדונלד ושאראס.
