קראתי כאן השבוע ציטוט של אחד מאנשי הנהלת מכבי ת"א שאומר, שכל עוד לא הגיע המאני טיים לא מחליפים שחקנים. זה אולי המקום והזמן להזכיר, שבקיץ 1999, כשפיני גרשון נכנס לעונה המלאה הראשונה שלו במכבי ת"א, הוא החליף שני אמריקנים בבת אחת זמן קצר לפני העונה. במקום אנתוני אייבנט ואנדרס גיבר הגיעו נייט האפמן ודאלאס קומג'יס. האפמן היה מדהים, קומג'יס נתן הגנה והעונה ההיא הסתיימה רק בגמר היורוליג לאחר הפסד לפנתינאייקוס ועודד קטש ביוון.
זמן ההכנות והמשחקים ב"כאילו" וב"נדמה לי" אזל עבור מכבי הנוכחית מודל 2008. החלטות צריכות להתקבל לטוב ולרע. מכבי מחפשת שחקן פנים לא מהיום או מאתמול אלא כבר מספר שבועות, למעשה מאז שנודע שמרקוס פייזר לא יהיה כשיר העונה וכשהתברר לגמרי שד'אור פישר ואסטבן באטיסטה הם אולי סנטר אחד טוב ביחד. אולי.
במקביל, החולשה של טריי סימונס בעמדה מספר 2, העובדה שטל בורשטיין לא חוזר בינתיים להיות הטל שכל כך קיוו שיהיה, ואולי גם לא יחזור, וסגנון המשחק של רודני ווייט שלא מוריד ריבאונדים, לא חוסם, שומר בינוני ומשחק בעיקר עם הפנים לסל – מאיצים את מכבי לחפש טוב-טוב בשוק השחקנים. מציאה אחת, תוספת אחת, יכולה לשנות לעיתים פנים של קבוצה.
העובדה שעומדים לצרף שחקן או להחליף שחקן עוד בטרם נשמעה השריקה לעונת המשחקים הרשמית לא צריכה ליצור פאניקה. בניית קבוצת כדורסל היא לא מדע מדויק, אלא דומה יותר להעמדת טור קוביות דומינו. מספיק שאחת מתבררת כלא יציבה ונופלת, כדי להפיל אחרים. סימונס, למשל, הצליח מאוד בהפועל חולון ובהפועל גליל עליון, אבל הוא עשה את זה ליד יוגב אוחיון, מורן רוט וגוני יזרעאלי והגיע מעמדת הכוכב שמצפים ממנו לעשות הרבה. מישהו נתן את דעתו לאפשרות שחיבור של קרלוס ארויו לצד סימונס עלול להוציא ממנו את כל האוויר?
ארויו הגיע אחרון לסגל שהיה כבר מוכן בלעדיו. באיזשהו מקום כולם פינו את הדרך וחשבו שהמושיע הגיע, אבל מדובר כאן בצורך ליצור חוליות-חוליות, צירים, צמדים, שלישיות, חמישיות מתאימות בין השחקנים, ולא במשכורת או ברזומה של שחקן אחד. כרגע לא נוצר אפילו צמד אחד שמכבי ת"א יכולה לנוע סביבו. לא ארויו – ווייט, לא ארויו – סימונס. יש שיתוף פעולה סביר בין ארויו לפישר, אבל הסנטר של מכבי מבצע עבירות בקצב מהיר מכדי שאפשר יהיה לבנות עליו ממשית. ג'ייסון וויליאמס מחפה מצד אחד על כולם ובעצמו מחולל לא פעם נזקים.
הבעיה העיקרית היא המכלול ולא שחקן כזה או אחר, אם כי כאשר מתעקשים להצביע על אשמים תמיד אפשר למצוא אחד או שניים. מכבי משנה את פניה מזה קיץ שלישי ברציפות, כולל בעמדת המאמן. ארבעה מאמנים עברו מאז עזב פיני גרשון ואני לא רוצה להתחיל לספור כמה שחקנים לבשו צהוב בזמן הזה. מצד אחד יש צורך ביציבות, מצד שני בודקים שחקנים בשוק עוד לפני שהעונה החלה. זה אומר שהעסק מתנהל באופן לא רגוע ולא מקצועי מספיק.
אנחנו מדברים בעיקר על זרים והחלפתם, אבל אחד הכשלים הגדולים של מכבי ת"א לאורך השנים האחרונות נוגע לחוסר ההצלחה להעמיד שחקנים ישראלים מובילים ודומיננטיים לאורך הזמן. יותם הלפרין היה קרוב להיות כזה, אבל הכסף הגדול לקח אותו מכאן. יעבור עוד זמן רב עד שמכבי תציג גארד ישראלי כמותו שקולע בדאבל-פיגרס ביורוליג. בעיניי, וכבר אמרתי את זה לא פעם, הוא האובדן הגדול של הקיץ האחרון מבחינת מכבי ת"א.
בסגל הנוכחי משחקים שניים מהכישרונות הגדולים ביותר שהיו בישראל, עמרי כספי וליאור אליהו. לשניהם פוטנציאל עצום ושניהם לוקים בתחומים שונים במשחק. קבוצה עם חשיבה בריאה לא היתה מתעסקת עכשיו במחליפים לרודני ווייט, אלא דוחפת את כספי ואליהו בכל מחיר וגורמת להם ללמוד תוך כדי תנועה מהטעויות של עצמם, כמו שעושים בקבוצות באזור האדריאטי.
מכבי יכולה לקבל החלטה ולהפוך את עצמה לקבוצה של אליהו וכספי, לצד ארויו, ולחזק את הרכז בגארד מוביל כדור נוסף, אם עד כדי כך לא סומכים על דרור חג'ג'.
במקום זה היא מעדיפה כנראה למצוא פתרונות מבחוץ ולזרוק עוד כסף.
רצונם – כבודם.
