בהתחשב בלחץ האדיר שתקף את מכבי ת"א כשהעניינים עוד חרקו אי-שם במאזן 2:2 בתקופת אפי בירנבוים, מכבי ת"א יכולה לעלות הערב ב-21:45 רגועה למשטח של 'מרטין קארפנה' במלאגה.
המשימה העיקרית הושגה זה מכבר וביום שני, כמו 15 קבוצות נוספות, מכבי תתרכז בהגרלת הטופ 16 כדי לדעת מי יהיו יריבותיה הבאות. המשימה הגדולה יותר- לסיים במקום הראשון ולהימנע משיבוץ עם אחת מבין הקבוצות החזקות ביבשת, צסק"א, ברצלונה או טאו- עדיין אפשרית ברמה התיאורטית, אבל לא ריאלית.
כאמור, הסיכויים קלושים: מכבי צריכה לנצח ב-8 הפרש לפחות ולחכות להפסד ביתי של אולימפיאקוס נגד לה מאן, או לחילופין לנצח את מלאגה ב-26 ומעלה, אם אולימפיאקוס מנצחת. על פניו, התסריטים נראים מאוד לא מציאותיים.
ולכן, מהבחינה הזו, מכבי ת"א צריכה להתמקד במטרה האמיתית שלה הערב: להוכיח דרך המשחק במלאגה לעצמה ולקבוצות החזקות של אירופה, שהשמועות על תחייתה המחודשת, אכן, נכונות.
יכולת ההרתעה של מכבי בטופ 16 תתחיל במלאגה
הקבוצה הספרדית, בהחלט כוח שיש להתחשב בו העונה ובכלל, לא הפסידה 22 משחקי יורוליג ברציפות באולמה הביתי. האחרונה שעשתה את זה היתה מכבי ת"א (עם נבן ספאחיה בדצמבר 2006). אין הצהרה טובה יותר כרגע מבחינת מכבי מאשר ניצחון במלאגה, קטיעת הרצף המרשים שלה ומניעת המקום הראשון מהספרדים דווקא במשחק שמתקיים אצלם בבית.
לצורך העניין, ההצהרה הזו לא חייבת להסתיים בניצחון. גם משחק צמוד ומרתק עד לרגע האחרון, שיסתיים בניצחון דחוק של מלאגה, הוא הוכחה מפורשת לכך שמכבי ת"א של תחילת 2009 היא לא זו של אוקטובר-נובמבר 2008.
משחק שיסתיים בדאבל-פיגרס לזכות מלאגה, כאשר כבר במחצית הפיגור של מכבי יהיה גדול, יעמיד סימני שאלה עקרוניים לגבי היכולת שלה לנצח משחק חוץ גדול בהמשך הדרך. והרי רוב הסיכויים, לפחות בתיאוריה, הם שמכבי אכן תגיע לסיטואציה הכרחית כזו אם תעלה לרבע הגמר הקרוי כאן שלב ההצלבה.
על השינויים שביצע פיני גרשון בקבוצה, ולא רק מבחינה פרסונלית אלא גם סגנונית, מדברים מדי שבוע. על אחד מהם, שמצביע בעיניי גם על מגמה עתידית מעבר לעונה הזו, מדברים קצת פחות. טל בורשטיין, שאצל אפי בירנבוים היה שחקן חמישייה קבוע, עשה את כל הדרך לספסל אצל גרשון. אם אצל בירנבוים הוא עלה בחמישייה בכל ארבעת המשחקים, אצל גרשון הוא עלה מהספסל בכל החמישה הבאים.
במבט לאחור, וגם בזמן אמת, התחושה היא שבירנבוים טעה כשניסה לזרוק את בורשטיין למים בבת אחת ולהאמין שהניסיון של השחקן המוערך יצליח להציף אותו על פני המים במהירות, ולהשכיח בבת אחת היעדרויות ממושכות בגלל פציעות.
גרשון היה זה שהביא את בורשטיין למכבי לפני כמעט עשור. נכון לאותו זמן בורשטיין היה הדבר הבא. ישראלי רעב, אתלטי, ממושמע, שיכול לשחק בשלוש עמדות והאגו האישי לא מטריף לו את החושים ומסחרר לו את הראש. בורשטיין נתן לגרשון הרבה דברים טובים: מהגנה על כוכבי יריב, דרך שיפור מרשים באחוזי הקליעה שלו מבחוץ, לעומת תחילת הקריירה שלו בהרצליה ועד גורם מאזן בקבוצה של כוכבים.
תשע שנים עברו. בורשטיין יהיה בן 29 בחודש הבא ויש לו קרוב ל-1,000 נקודות ביורוליג. הרגליים לא אותן רגליים, וגם הבשורה כבר לא אותה בשורה; הוא עדיין שחקן קבוצתי שהיית רוצה אותו אצלך ולא אצל היריב, ובטח אחד המנוסים ביותר בסביבה, אבל מכבי ת"א הנוכחית היא כבר לא הקבוצה שלו אפילו מבין הישראלים.
גרשון זיהה את הפוטנציאל שבחיבור שבין ליאור אליהו לעומרי כספי – פוטנציאל שהמאמנים הקודמים, מעודד קטש, דרך צביקה שרף ואפי בירנבוים לא השכילו לממש, כל אחת מסיבותיו.
יכול להיות שמדובר גם בעניין של טיימינג נכון ומתאים יותר שהתלבש על גרשון בול: בעונה השלישית של אליהו, והשנייה 'האמיתית' של כספי בקבוצה, זהו זמן טוב ומתאים יותר להריץ את שניהם חזק יחד, בטח כשטרנס מוריס כבר לא כאן ושיחרר מרחב לאחרים, ובטח כשמכבי נפלה עם רודני ווייט.
בורשטיין יושב, רואה ומבין. כבר לא מדברים עליו בתור מנהיג חשוב וקריטי לקבוצה, אפילו לא כישראלי הטוב בארץ והחשוב ביותר במערך – עניין שליווה אותו בכל אחת מהשנים הגדולות שלו כשהיה כשיר. עכשיו, כשהוא עולה מהספסל ומקבל את 18 או 22 הדקות שלו משם, הלחץ עליו פחות גדול.
בנוסף, קרלוס ארויו כבר הרבה יותר מעורה בסביבה ובדרישות של הכדורסל האירופי מאשר במשחקים הראשונים בתקופת אפי והעומס על בורשטיין כמוביל כדור נוסף פחת לעומת הימים ההם.
הלהיט החדש של מכבי ת"א - הכספיהו
מכבי ת"א הנוכחית עוברת לקבל צורה של כספיהו. אתלטים, מהירים, צעירים, מתפרצים. לצידם משחק רכז, שגם הוא פורח במשחק ריצה ומראה את הכיוון. בסגנון הזה, מכבי יכולה להצליח טוב יותר, אבל היא לא תוכל לעשות זאת בלי השחקן השקול, המנוסה והרגוע יותר, שגם אם הרגליים שלו כבר לא יכולות לעמוד לאורך זמן בקצב שמכתיבים הילדים החדשים בשכונה, בלעדיו ברור לכולם שיהיה קשה מאוד להגיע למקומות בהם האוויר דליל.
את זה גם גרשון יודע, ואני מניח שנמשיך לראות את בורשטיין בתפקיד השחקן השישי שמייצב את המערכת, סותם חורים במקרה של שיטפונות ובונה מהלכים חשובים כשהעסק נתקע.
עם זאת, תרשו לי הימור נועז: בורשטיין משחק כבר הרבה מאוד שנים במכבי ת"א. איפשהו, לא בעוד הרבה זמן, הוא ירצה להוכיח לעצמו שהוא מסוגל ליותר מאשר שחקן ספסל, וינסה לעבור לקבוצה אחרת כדי לרענן את הקריירה ולבדוק מה הוא באמת מסוגל לעשות עם קבוצה אחרת, מחוץ להגדרות שחלות עליו במכבי ת"א.
