אפילו עורכי משמרת הלילה שאמורים להעלות את הכתבות ולהכתיר כותרות כבר מבולבלים לגמרי. כולם כל כך להוטים להכתיר בעל בית במכבי ת"א, אבל בכל דקה-שתיים עשויה להתחלף הדמות שבכותרת הראשית.
אז של מי הקבוצה הזו? של מרכוס בראון שקבע הארכה אחרי שיצא מחסימה וקלע שלשה? של קרלוס ארויו שזרק את בריאן צ'ייס לרצפה וקלע סל ניצחון? של ליאור אליהו, שבהרבה דקות עושה על המגרש פעולות התקפיות שלא ראינו מאף שחקן ישראלי מעולם? של ד'אור פישר שמתגלה כטוב וכיציב מכולם? אולי בכל זאת של טל בורשטיין, שמייצב במשהו את המשחק ומכוון אותו כמו שוטר תנועה? ואולי של אפי בירנבוים, שהרי בסופו של דבר הוא האחראי לטוב ולרע לכל מה שקורה בקבוצה הזו?
והאמת היא, שנכון לעכשיו מכבי ת"א לא שייכת לאף אחד מאלה. ארויו מסיים עם מספרים טובים, אבל לצד פעולות מרשימות פה ושם, מבצע טעויות גם במאני-טיים שלא מצפים משחקן ברמתו לבצע.
מעבר לכל זה, ישנה עדיין בעיה לגבי ארויו. אם קרלוס היה באמת בעל בית אמיתי כמו שחשבו שיהיה (ולא במובן של לקלוע 20 נקודות אלא להוביל קבוצה מתואמת), מכבי ת"א לא היתה מנסה פתרונות יצירתיים כמו הסטתו לעמדה מספר 2 וניהול התקפה בידי בורשטיין או סימונס.
בינתיים, יש לפורטו-ריקני יותר מדי דקות לא טובות בניהול משחק שמאלצות את בירנבוים לחפש שינויים. שימוש בדרור חג'ג' הוא כנראה לא אחד מהם. לא כרגע, בכל אופן.
במקום לבדוק כמה ריבאונדים מוריד פישר וכמה אסיסטים מוסר ארויו, מישהו צריך לספור פעם כמה פעמים מצלם במאי הטלוויזיה את הפנים של דייויד פדרמן ושמעון מזרחי במהלך משחק.
להערכתי, אין עוד קבוצה בעולם כולו שפני הבעלים שלה זוכים לקלוז-אפ כל כך הרבה פעמים. השניים היו ודאי מעדיפים לוותר על הצילומים האלה שמסגירים את המתחולל אצלם עמוק בפנים, בבטן ובמחשבות, אבל אנחנו אוהבים כנראה להיות שבויים בתזות של עצמנו: אם מכבי היא קבוצה לחוצה כמו שכולם אומרים וכמו שהמשחק שלה מדגים, בואו נראה לצופים בבית איך נראים פנים של אנשים לחוצים, ועדיף של אלה שקובעים ושמים את הכסף.
במצב הדברים הנוכחי ותחת הערפל שלא מתפוגג עדיין, כאשר מכבי ת"א ממשיכה במצוד אחר שטף קבוצתי שייקח אותה רחוק, קל מאוד להילחץ כשדברים תקועים. יבוא בירנבוים ויאמר שהקבוצה גילתה אופי בכך שעמדה בכבוד בשני מהלכי הכרעה בתוך דקות ספורות, ויש בזה משהו. יבוא מישהו אחר ויאמר, שקבוצת כדורסל טובה היתה פותרת את בעיית ריבאונד ההגנה, את החיפוי ההגנתי בין השחקנים, את ניהול המשחק ואת הקושי בסגירת קלעי השלוש של היריבה, ולא היתה מגיעה למצב של כדור אחרון שקובע גורל משחק.
הכדורסל שמכבי שיחקה היה אפילו פחות טוב מאשר בשבוע שעבר נגד אבלינו. אז עוד אפשר היה למצוא איזשהו רצף, איזושהי ריצה שפתחה פער ביטחון. אתמול – כלום.
לפעמים אני לא יכול להימנע מהמחשבה, שמכבי ת"א עם הלפרין, בורשטיין, אליהו, כספי, גרין, פניני, חג'ג'/גל מקל ושלושה זרים טובים, היתה יכולה להציג כדורסל הרבה יותר טוב מהקבוצה עמוסת הזרים ומרופדת הדולרים שאנחנו רואים בשנתיים-שלוש האחרונות על הפרקט. יש דברים שנמדדים גם בהנאה ולא רק בריצה בלתי פוסקת אחר תארים.
בירנבוים לא מוכן להרשות לעצמו ללכת על הכדורסל שהקהל רוצה לראות, כזו שנעה סביב הציר עמרי כספי-ליאור אליהו, שניים שמתדלקים את היציעים, ויכולים לקבל תמיכה ברמה גבוהה ממומחים זרים כמו ארויו ובראון.
במקום זה, בירנבוים הולך על הקל והמתבקש, כביכול, ולפי תלושי השכר: ארויו ובראון הם השמות הכי גדולים. ניתן להם את הכדור ביד והם ייקחו את מכבי קדימה. להגנתו ייאמר, שרק מאמנים מעטים היו נוהגים אחרת, אם בכלל, אבל בינתיים קיבלנו רק מעט מאוד דקות שגרמו לקבוצה הזו להיראות כמו קבוצת כדורסל חכמה ומאורגנת, שיודעת להציג איכויות גם במשחק מסודר ולא רק בפיקנ'רול או משחק מעבר.
בראון הציל משחק, ארויו ניצח אותו. לכאורה, הכל עובד טוב ונכון וכבר מדברים על אופי של קבוצה מנצחת. לדעתי, אם למכבי ת"א היה קו שמבוסס על אליהו וכספי מכבי ת"א לא היתה מגיעה למשחק של כדור אחרון, אלא מנצחת אותו עוד קודם לכן. ובטח אם ארויו היה מתמקד יותר בקבוצה ופחות בעצמו, כמו שבראון ניסה לעשות בחלק גדול יותר מהמהלכים במשחק.
