ומכאן, שהיא, וגם אוהדיה, פשוט יותר מעניינים. ככה זה. לבקר, לדוגמה, את אוהדי מכבי חיפה בכדורסל, חולון או אשקלון זה לא מעניין. לקטול את אוהדי הפועל, מכבי או בית"ר בכדורגל זה נחמד - אבל אתה מפספס את רוב הקוראים הפוטנציאלים כי את הנשים (לרוב), הילדים, האליטה ובעצם מי שלא מחובר לקבוצה זה לא ממש מעניין. וכך נשארנו עם מכבי ת"א. לטוב ולרע. עכשיו בואו נהפוך כל זבוב לפיל ומכל אירוע קטן ניצור טלנובלה מתמשכת... למה? כי זה מעניין. זה כמו "פריים טיים" בטלוויזיה. כולם רואים ומתעניינים.
קראתי את הטור של רועי גלדסטון, בחמישי האחרון, שהפך את קהל מכבי למפונק ואת היכל נוקיה בימי חמישי לעוד אולם אירופי ממוצע. 13 אני שנים מנוי למכבי ת"א. לא הפסדתי משחק יורוליג כל התקופה הזאת, ליוויתי את הקבוצה ל-6 פיינל פורים. הוצאתי ממיטב כספי, כי בשבילי מכבי ת"א זה לא טרנד. זאת אהבה אמיתית. ימי חמישי בנוקיה מרגשים כל פעם מחדש. האווירה נפלאה, העידוד מרשים, אז למה הביקורת הנוקבת על קהל מפונק ועל כמה עשרות שהולכים הביתה כדי לא להיתקע בפקקים?
מכבי ת"א היא הקבוצה היחידה באירופה שכבר שנים משחקיה מלאים עד אפס מקום. 11 אלף צופים. לא משנה מי היריבה ובאיזה מצב הקבוצה נמצאת. אם היו בנוקיה 30 אלף מקומות אז גם הם היו תפוסים. ויחד עם זאת צריך לזכור - הגרעין הקשה של האוהדים תמיד יישאר אותו גרעין, כמותית. האוהדים הצעירים ששרים כל המשחק מתבגרים ומחליפים פאזה. תהליך שקורה בכל קבוצת ספורט.
גם הגרעין הקשה של ברצלונה, ריאל, באיירן ואחרות בכדורגל מסתכם באלפים בודדים. שאר הקהל מגיע ומעודד לפי התנהלות וקצב המשחק. אוהדי מכבי ת"א בכדורסל מקבלים ביקורת משום שתמיד הקהל שם גודש את היציעים. אם היו באים 5,000 צופים מדי יום חמישי לא הייתה ביקורת מכיוון שהיו אלו 5,000 השרופים ששרים כל המשחק. בגלל שנוספו להם עוד כמה אלפים, זה בא לאוהדים לרועץ. וזה מוזר.
וזה רק מדהים עוד יותר כי הכדורסל האירופאי עבר במהלך השנים תהליכים שונים. קבוצות אדירות נפלו, הכדורסל ביוון וגם באיטליה עבר משבר ענק. כיום, כמעט בכל משחק יורוליג אין תפוסה מלאה. היוונים לא מצליחים למלא אפילו חצי מהמשחקים, הטורקיות מפוצצות בכסף אבל הקהל לא מצביע ברגליים. כך גם הרוסיות, האיטלקיות ואפילו בספרד תוכלו לראות מקומות ריקים.
במכבי זה לא ככה. זה לא משנה אם יגיעו פנאתינייקוס, ברצלונה או פרוקום גדיניה. תמיד יהיו 11 אלף צופים בהיכל, אבל לא ניתן לצפות שהר הגעש ישמור תמיד על דציבלים זהים. אנשים נהנים "לשוט" בפנטזיות העבר שכן בימי גודס, ג'מצ'י, הנפלד וקטש היה עם מי להזדהות, כפי שנאמר בטורו של גלדסטון. אבל המציאות היא אחרת.
כי בתקופה ההיא, של שנות ה-90, יד אליהו היה חיוור מאוד. זכורים לא מעט משחקים שבהם מכבי לא מילאה את ההיכל ומי שבהם - ודאי יראה שהאווירה לא מתקרבת לעונה הזו שזוכה לביקורת נוקבת. לכן, לומר שפעם הייתה הזדהות עם הסמלים זאת דמגוגיה. אליהו, פניני, אוחיון ורוט הם אמנם לא מיקי או דורון, אבל ההיכל נראה, נשמע ומרגיש הכי ביתי וחם באירופה.
ואז הגיעו שנות ה-2,000. עשר שנים משעממות ונטולות הישגים, התחלפו לפתע בשתי קדנציות של שתיים מהקבוצות הטובות באירופה בכל הזמנים. מכבי של נייט האפמן ואריאל מקדונלד החזירה את גאווה לצהובים אחרי שנים, מכבי של שאראס ואנתוני פארקר הייתה המלהיבה והמרגשת בהיסטוריה של הקבוצה.
על כן, אי אפשר לצפות מהאוהדים שיגיבו לווינריות הבלתי נתפסת של אותה קבוצה, בדיוק כמו למכבי של שון ג'יימס, ריקי היקמן ודווין סמית' המשעממת משהו. אותם עשרות מפונקים שמוציאים ויוצאים מוקדם כדי "לא להיתקע בפקקים" היו שם תמיד. ואין מה לעשות: גם אוהדי מכבי עוברים תהליך שעובר על כל קהל שמגיע לצמרת ונשאר שם - הדמעות בעיניים פחות זוהרות, הציפורניים נשארות שלמות אבל האהדה הייתה ותישאר. גם אם בדציבלים נמוכים יותר.
עניין נוסף שיש לשים עליו דגש הוא אופן העברת האווירה בהיכל בטלוויזיה. אני נמצא כל משחק בנוקיה, נלהב מהאווירה והפחד שההיכל מקרין. כשאני שב לביתי אני משתדל תמיד לצפות בשידור החוזר. צופה ומתעצבן. איך המצלמות לא עושות את תפקידן נאמנה.
במקום לשים מצלמות עילית בגג ההיכל ולקלוט את הטירוף שחלקו העליון של ההיכל (שמכיל 7,000 מתוך 11 אלף הצופים) שרוי בו, הערוץ שמשדר מעדיף להתעצל ולחסוך זאת ובמקום זאת מצלם את השורות הראשונות של האליטה שיושבת למעטה. בן 55 שמפהק, דוגמנית שעושה פרצוף למצלמה ועוד מיני אוהדים רגועים ושלווים. זה מטריף ומעצבן אותי כל פעם מחדש.
נכון, דקה וחצי לסיום המשחק 5 אנשים קמים ויוצאים. אחר כך זורמים להם החוצה באיטיות עוד 5 ועוד 3 ועוד 2 ועוד 6. בסך הכל, לא יותר מ-100 איש מתוך 11,000. אבל נוח להיתפס על "הקהל של מכבי" ולא להתייחס ל-10,000 האוהדים ששרים "מי שלא נשאר אדום". כי זה הרבה יותר קל, זה מושך יותר אש.
אז כן, מכבי ת"א הוא מועדון ענק עם היסטוריה, שמעניין את כולם ותמיד נמצאת במרכז הקונצנזוס לטוב ולרע. על כן, הוא חשוף ביקורות רבות. לעיתים מוצדקות ולעיתים לא, אבל הקטנוניות אינה במקומה. בטח שלא כאשר הקהל - היה, עודנו וגם יהיה - הטוב באירופה. וכמה עשרות אנשים שממהרים הביתה ממש לא ישנו את העובדה הזו.
