לכאורה, מכבי תל אביב פוגשת הערב יריבה מוכרת. הרי זו קאחה לבוראל, קבוצה שהצהובים שיחקו מולה כל כך הרבה פעמים בעשור האחרון. הם התמודדו מול הבאסקים שוב ושוב לאורך שנות היורוליג במתכונתו הנוכחית, ובשלל סיטואציות. בשלב המוקדם, משחקי חוץ עם הגב אל הקיר, הצלבה, מפגשי פיינל פור. הכל קרה בין השתיים. אדרבא, המשחק הערב בין הקבוצות יהיה השני בחודשיים, אחרי שבתחיל ינואר הגיעו הבאסקים וניצחו 70:71 בהיכל נוקיה, בתום משחק דרמטי במיוחד.
אז למה הפסקה הקודמת נפתחה במלה "לכאורה"? ובכן, כי קאחה לבוראל זה אולי שם מוכר ויש בה כמה וכמה שחקנים שכבר שיחקו נגד מכבי פעם או פעמיים בקריירה (או הרבה יותר), ויטוריה של השבועות האחרונים בעצמה לא יודעת מי היא. אז איך מכבי תל אביב תדע?
ב-19 בנובמבר ז'אן טבק מונה למאמן, אחרי פתיחת עונה מזעזעת ביורוליג. דושקו איבנוביץ' הוותיק והמוערך פינה את מקומו כשהמאזן במפעל האירופאי עמד על 5:1 די מביך, ובהחלט לא צפוי. היו שם צמד הפסדים לאלופת אירופה אולימפיאקוס, אבל גם הפסד ביתי ב-12 נקודות לאפס אנדולו, הפסד ביתי לז'לגיריס והפסד לצדביטה בזאגרב. לא ככה התכוונו לפתוח שם את 2012/13. וגם אם בבית, בליגה הספרדית החזקה, העניינים עוד היו יחסית בסדר עם מאזן 2:5, שכלל ניצחון על ברצלונה והפסד דחוק במדריד לריאל, הרי שההפסד הביתי ב-9 נקודות לקומפוסטלה הבינונית סגר את הסיפור מבחינת דושקו.
במשחק הראשון שלו על הקווים ביורוליג, ב-23 בנובמבר, טבק הפסיד לז'לגיריס בתוצאה ההזויה 82:45, אז נראה היה שהמינוי רחוק מלהיות הברקה. אלא שמאז ועד לפני חודש המאמן הקרואטי האגדי (כשחקן) והקבוצה החדשה שלו לא ירדו מהפרקט מנוצחים. מאף פרקט. בליגה הוא רשם עשרה ניצחונות רצופים, ובמקביל ביורוליג קאחה החלה לשחק כמו שהיא אמורה. זה התחיל עם 62:64 קשה וקריטי בבית על מילאנו, והמשיך בשני ניצחונות רצופים נוספים כדי לעלות לטופ 16. וזה לא שבשלב הנוכחי של היורוליג היא הורידה רגל מהגז. היא גברה על אולימפיאקוס, יצאה עם אותו ניצחון דחוק מההיכל, והמשיכה לשני טיולים מול הטורקיות בשיקטאש ופנר-אולקר, שלא ממש מוצאות את עצמן בטופ 16.
אז לפחות בכל הקשור לשורה התחתונה של ניצחונות והפסדים, נראה שקאחה חזרה בדיוק לאותה נקודה שבה הייתה בחודשים הראשונים של העונה – טובה בליגה, אבל לא בלתי מנוצחת. גרועה ביורוליג, ובקושי מצליחה לגרד את היריבות שלה. כי כשקאחה מפסידה השנה באירופה, היא עושה זאת כמעט בלי לתת פייט. זו לא רק התבוסה ב-37 הפרש לליטאים. 6 מ-10 ההפסדים שלה העונה ביורוליג היו בהפרש דו ספרתי ורק ב-3 מאותם עשרה היא הצליחה לנצח את הרבע הרביעי. אבל האמת היא שהתקופה הרעה הנוכחית של ויטוריה דומה לתקופה הרעה בתחילת העונה באלמנט נוסף, בסיסי, ואולי אף מכריע. מרכיב מוכר מאוד מהשיח שסובב את דייויד בלאט בערך לאורך כל קריירת האימון שלו: הרוטציה.
לקאחה לבוראל של העונה אין כוכבי-על כמו מירזה טלטוביץ', טיאגו ספליטר, פיט מייקל, איגור ראקוצ'ביץ', זוראן פלאניניץ' ואחרים שפיארו את הסגל שלה בשנים האחרונות – רשימה שהופכת יותר ויותר מכובדת ככל שהולכים אחורה לקראת החצי הראשון של העשור הקודם. מי שמוביל אותה השנה בדקות ובנקודות ביורוליג זה מאצ'יי לאמפה, ושניים שהם אולי השמות הכי גדולים בקבוצה – אנדרס נוצ'יוני ופרננדו סן אמטריו – לא בדיוק נותנים מה שקיוו מהם. הארגנטיני בן ה-33 מתקשה לשמור על יציבות בכל הקשור לתרומה כוללת, ובגלל היותו שם ענק עדיין ישיג את הנקודות שלו, לעתים על חשבון הקבוצה. הספרדי קולע העונה 8.8 נק' למשחק – הרבה פחות מה-12.6 לערב שסיפק בשלוש העונות האחרונות, מאז הפך לשחקן מרכזי במועדון. גם באחוזים הוא חווה ירידה וקולע ב-48.1% לשתייםוב-34% לשלוש, גם אלה המספרים הכי נמוכים שלו מאז 2009.
איבנוביץ' כנראה הבין שזה המצב, שאין לו כוכב או שניים לסמוך עליהם כל ערב, ולכן כמעט בכל משחק הציג רוטציה אחרת. ב-6 משחקי היורוליג הראשונים של העונה (מהם כאמור הפסידה ויטוריה 5), בהם עמד המונטנגרי המנוסה על הקווים, שבעה שחקנים שונים קיבלו אצלו לפחות פעם אחת יותר מ-25 דקות בערב מסוים, שלושה מהם קיבלו את הנתח הזה רק פעם או פעמיים ורק אחד זכה לכמות הזו ביותר ממחצית המשחקים (סן אמטריו, 4). איבנוביץ' ניסה, חיפש ולא מצא את השחקן או שניים שיחזירו לו כמו שצריך עבור הדקות האלה. העובדה שבכל פעם שחקנים אחרים נשארו על המגרש לפחות 25 דקות באה על חשבון היציבות. ובאותם שישה משחקים רק 42% מהשחקנים קיבלו בין 15 ל-25 דקות. 29% קיבלו יותר מ-25 דקות ו-29% קיבלו פחות מ-15.
הדבר הכי בולט שטבק עשה היה "לשטח" את הרוטציה. בקבוצה עם סגל עמוק שבו כעשרה שחקנים מסוגלים לתרום ברמה זו או אחרת ביורוליג, אבל בלי כוכב או שניים, טבק פשוט הפך את הקבוצה שלו ליחידה יותר שוויונית. זה לקח לו כמה משחקים לעלות על הנוסחה ובהתחלה הוא חילק את הדקות בדומה לאיבנוביץ'. אבל בחמשת הניצחונות האחרונים ברצף, שכוללים את המשחק האחרון בשלב הבתים ואת ארבעת הניצחונות הרצופים בפתיחת הטופ 16, קאחה כבר הפכה לקבוצה יותר הרמונית. רק פעמיים בכל חמשת המשחקים האלה שחקן כלשהו קיבל יותר מ-25 דקות, וגם אז זה היה 26 ו-27. ורק 8 שחקנים עלו לפחות מ-15 דקות. בסך הכל, 44 מ-54 הפעמים שטבק העלה שחקן ברצף המשחקים הזה – זה היה לכמות שהיא בין 15 ל-25. בעצם, מ-42% אצל איבנוביץ' האחוז כמעט הכפיל עצמו ל-81%. במילים אחרות, כמעט כל הקבוצה שיחקה בין 15 ל-25 דקות. וטבק קיבל מזה את הקבוצה הכי חמה ביורוליג.
הבעיה היא שבמהלך הרצף הזה החלו לקרות כמה דברים שפגעו בהרמוניה. עומאר קוק הצטרף, והוא עדיין מתקשה למצוא את המקום שלו. קרלוס קבסאס האמין נפצע, החמיץ כמה משחקים ושוחרר. ואם זה לא הספיק כדי לטלטל את עמדות הגארד, אז גם בראד אולסון המצוין עזב לברצלונה. נוכח השינויים סן אמטריו ונוצ'יוני החלו לקבל קצת יותר דקות וזה, כאמור, לאו דווקא דבר טוב במיוחד העונה. השינויים ברוטציה פגעו גם בטיבור פלסיס הצעיר, שאיבד את הקצב הטוב שהיה בו בזמן רצף הניצחונות והיה דוגמא לכך שטבק העניק כמות שוויונית של דקות לכמה שיותר שחקנים. וזה רק סימפטום למה שעובר על הקבוצה בשבועות האחרונים. בארבעת ההפסדים הרצופים שקאחה ספגה, ירדה כמות השחקנים שמקבלים בין 15 ל-25 דקות מאותם 81% ל-49% בלבד. כן, הרבה יותר דומה ל-42% תחת איבנוביץ'. האיזון העדין שטבק בנה החל להתפורר, ובבית מול מכבי תל אביב הוא יהיה חייב למצוא אותו מחדש כדי לא לספוג מפלה חמישית ברציפות. הפסד שהדבר הכי מדהים בו הוא שמכבי עוד יכולה לצאת ממנו עם תחושה שעוד יש לה סיכוי לעלות להצלבה.
