החטא ועונשו: הערב שהציף את הבעיות של מכבי ת"א

בשנים האחרונות, לאור מיעוט ההצלחות, כוכבו של מאמן מילאנו אטורה מסינה, נמצא בדעיכה. מהשם שהטיל אימה על אירופה עם אליפויות יורוליג וזכיות באליפויות וגביעים מקומיים, שהצית עיניים בורקות אצל מאמנים שראו אותו בהשתלמויות, הוא הפך להיות, במיוחד בעיני נסיכי הפרובינציה שלנו, למושא לעג, בוז ושמחה לאיד. 

עיקר הביקורת, חוסר הכבוד והזלזול המכוער הגיע בגלל שהוא מאמן/מנהל שלא תלוי בתוצאות על המגרש, שהכדורסל שלו מקובע, שמרני ופג תוקף, שהתקציב שלו גדול, שהמשכורת שלו שמנה, שהקבוצה שלו היא אנדר אצ׳יברית, כלומר מוציאה הרבה פחות ממה שהיא אמורה להוציא, ושהוא מלא בעצמו ועם אגו נפוח.

 ואכן, אם נעזוב רגע את הסגנון, העובדות עמדו לצד המקטרגים. ביורוליג מילאנו הייתה איומה, גם העונה. אבל רגע. אם כל זה נכון, מה זה אומר על מכבי ת״א שהפסידה לקבוצה שהמאמן שלה משחק כדורסל מיושן, מוציא פחות מהפוטנציאל של קבוצתו ומלא באגו? מה זה אומר על מכבי, אם הכדורסל ״המעודכן״ של עודד קטש לא מצליח לייצר יתרונות התקפיים לאורך זמן, ומושך אותה כמו אבן לקרקעית טבלת היורוליג? מה זה אומר על ההגנה שלה, שהחוקיות ההגנתית שלה היא עניין אמורפי על תקן שמועה? מה זה אומר על רוח הקרב שלה, כששחקניה מגיעים למשחק תחתית קריטי על גבול האדישות, עם שפת גוף של סוף קורס? זה בעיקר אומר שמסינה הוא עדיין אלוף יורוליג ארבע פעמים, עם אינספור אליפויות וגביעים מקומיים, וגם אם הוא מג׳עגע בשנים האחרונות, מותר לו, יש לו מספיק קרדיט בארון הגביעים, ומה שהוא שכח בהליכה אחורה, אחרים עוד לא למדו בהליכה קדימה. וזה אומר שמכבי ת״א נמצאת בדרך למקום רע. מאוד.