שותפי אלפא: הניצוצות של ווייד בולדווין ולורנזו בראון

חותם בשתי ידיים
אחד הדברים הכי פופולריים בשיח ספורט בין חברים נוגע למושג ה-חותם על. זה מתחיל, כמובן, לרוב, בשאלה. לצורך הדגמה, ניקח שיחה דמיונית בין שני אנשים, שלאחד קוראים, סתם נניח, עודד ולשני נקרא, סתם בשביל הקטע, דיוויד. יאללה, נמחיז סיטואציה לאחר שיבוץ המשחקים לעונת היורוליג הנוכחית? נמחיז: עודד, ישאל הדיוויד, על כמה משחקים אתם חותם מתוך החמישיה הראשונה? בחיאת דיוויד, יענה עודד, תן לנצח איכשהו את המשחק הראשון ושיעזבו אותי בשקט. אבל עודד, יתעקש הדיוויד, אתה חותם על 4 מ-5? דיוויד, יחתום עודד את השיח המופרך, חותם? חותם בשתי ידיים. חותם קלללללל (הערה שלי לעצמי: שלא תעז לנסות לכתוב מחזה בחיים שלך. אתה לא טוב גם בזה).

כשנתברר שמכבי תל אביב פותחת עונה עם ארבעה משחקי בית מתוך החמישיה הראשונה, לרבות מפגשים מול יריבות שאמורות להשתייך לחלק הדרומי של הטבלה (ז'לגיריס, וילרבאן, פנאתינייקוס), היה ברור לכל שזאת הזדמנות שאסור לפספס. קבוצה חדשה, מהניילונים, יכולה וחייבת לחצות את המחסום הראשוני של זמן הרצה קצר כשהיא מתגלחת על הזקן של יריבות נוחות יחסית שכאלו. וכך קרה. ולא רק. כי מכבי עשתה אתמול יותר מאשר רק לנצל את הפתיחה הנוחה.

היא הצליחה, בפעם הרביעית ברציפות, לבסס את עצמה בבית. היא הצליחה להוכיח לעצמה שהיא עומדת בתנאי הבסיסי להצלחה של כל גרסת סגל צהובה, שהוא היכולת לשבות את לבו של הקהל שלה, ביד אליהו הישן. ונכון, יש עוד 13 משחקים ביתיים לארח במסגרת העונה הסדירה, אבל נכון לעכשיו היא בעלת בית דומיננטית. שלפחות נכון לעכשיו גם יודעת כיצד לשחק כדורסל שמנצח משחקים ביתיים. שזה טוב.

אה, רגע, יש רק עניין אחד. כי פתיחת עונה טובה זה ממש נחמד, אבל ההיסטוריה מלמדת שהיא לא בהכרח יודעת לנבא את העתיד. ולא ההיסטוריה הרחוקה, אלא העונה שעברה. כי הקבוצה של ספרופולוס, בתחילת עונת 21/22, ניצחה 6 מ-8 המשחקים הראשונים. ו-7 מעשרת המשחקים הראשונים. איך זה נגמר (ליאניס), בסוף, כולם יודעים.

אה, רגע, יש גם עניין שני. כי עם כל הכבוד להיסטוריה הקרובה ולסגל של סקוטי ווילבקין, הפעם זה אמור להיות שונה. כי אצל ווילבקין, לטוב ולרע, זה קם ונפל עליו. זוכרים את עודד מפיסקת הפתיחה, זה שחתם בשתי ידיים? לעודד, ההוא החדש על הקווים, יש יותר מווילבקין אחד. לקואץ' קטש יש שניים.

 נקודות לסיום
1.לא דיברנו על הגנה.למרות שהחזיקה את היריבה שלה על 17 נקודות ומטה בשלושה רבעים, קשה עדיין להגיד שאפשר להתעלף מההגנה של נציגתנו המשוריינת. יש רגעים, יש פוזשנים, יש אפילו התחכמויות טקטיות ונגיעות של הגנה אזורית/מתחלפת וכן הלאה וברור שיש שומרים איכותיים, אבל זה מרגיש עדיין בוסרי למדי.

2. מנקו. הטיקט של רפי מנקו בקבוצה הזאת ברור לכולם – וגם לו. הוא אמור לספק את הקליעה היציבה. עד כה קיבל דקות משחק בכל אחד מחמשת משחקי היורוליג, זרק בממוצע שלשה אחת בכל משחק, אבל קלע רק שלשה אחת בכל משחקיו בליגה השניה בטיבה. במצטבר. לא טוב. בליגה, אגב, המצב עוד פחות טוב, עם 1/11 לשלוש (שזה טיפה מעוות, למען הסדר הטוב, מאחר שמדובר בשני משחקים בלבד). בכל מקרה, נעקוב בעניין.

3. השלב הבא. אז השלב הנוח מאחורינו. עכשיו באסקוניה המפתיעה בחוץ, ברצלונה בבית, פרטיזן וז'לקו בחוץ, אולימפיאקוס בבית, הכוכב האדום בחוץ ובאיירן במינכן. שישה משחקים שילמדו אותנו קצת על יותר על העונה הזאת ועל הקבוצה הזאת.

שבת שלום