משחקים צמודים מנצחים בהתחלה. שניה לפני שתתחילו לקרוא את שתי הפסקאות הבאות, קחו בחשבון, בבחינת הערת קריאה, שהכתוב רצוף ושזור במניפולציה מובנית. כי במשחק שהולך על קליעה לכאן או לשם, מטבע הדברים, מספרים את הסיפור מהסוף להתחלה. ואם היגינס דופק ת'ג'אמפר על הפרצוף של האנטר במהלך האחרון, מכבי יוצאת מסבב משחקי החוץ כשהיא מפורקת לחלוטין. ואני באופן אישי, למען הסר ספק, הייתי מוסיף ערימות של להג ולעג על האופי השלומיאלי שבו הצליחה שוב לחזור מברצלונה עם הפנים בין הידיים.
אבל מכבי ניצחה. ועשתה זאת כשהיא גוברת על היריבה שלה (גם) ברבע מספר 1 וברבע מספר 4. ולמה אני מספר לכם את זה? כי ה-נתון ה-סטטיסטי ה-מובהק ששיחק לחובתה של אלופת ישראל עד כה, ובמיוחד במשחקי החוץ, הוא שהיא הפסידה את הרבעים הללו. ולרבעים הללו יש משמעות יתרה. כי אל הרבע הראשון מתנקזת תכנית המשחק שהוכנה מראש. והרבע הרביעי אמור להכיל את המסקנות מכל מה שקרה עד כאן. ואם מפסידים ברבעים הללו, פעם אחר פעם אחר פעם, זה סימן מעורר דאגה.
נו, אז הבה נחוד חידה ונקוש קושיה מיוחדת לכבוד חנוכה, עת נשאל מה השתנה הלילה ההוא מכל הלילות הקודמים בהן נוצחה הקבוצה בצהוב ובכחול על ידי מרבית יריבותיה? איך זה שדווקא מול ברצלונה הצליחה נציגתנו המשוריינת להתחיל סופסוף משחק כשהיא מובילה ולא משתרכת מאחור אחרי המארחת? והאמת היא שאין שאלה קלה יותר לפיצוח מזאת. התשובה ברורה וחד משמעית. לאחר 14 מחזורים שרובם ככולם מתן פור למתנגדת, הפעם אנטה ז'יז'יץ' צפה בתחילת המשחק מהאזור הכללי של הספסל. ואות'לו האנטר היה זה שפתח תחתיו.
ועכשיו אפשר לדוש ולהסביר מכאן ומשם, ואת כל זאת נעשה ממש עוד מעט, אבל התשובה לשאלה הזו היא האנטר. והתשובה למרבית השאלות, כולל אלו שיועלו במסגרת הטוב הזה, היא האנטר. והתשובה גם לשאלות שלא ממש קשורות לטור, למכבי או לכדורסל? סביר להניח שגם היא האנטר. וסביר בהחלט להניח שאם היו מוותרים על גימיקים מיותרים עוד לפני המחזור ה-15 של הליגה השניה בטיבה בעולם, וסתם עושים במקום זה את מה שהגיוני ונכון, וזוכרים שהתשובה היא האנטר, אז גם מאזנה של הקבוצה של ספרופולוס היה טוב יותר.
וכן, משחקים צמודים מנצחים בהתחלה. לפעמים. גם אם נתייחס ברצינות יחסית לאמירה של קואץ' ספרופולוס בסיום המשחק, ולפיה הסיבה לכך שהקבוצה שלו נוצחה בכל כך הרבה משחקים צמודים עד כה היא שבניגוד ללא מעט אחרות במפעל, מכבי תל אביב לא מוותרת ולא נשברת גם כשהיא בפיגור – ולכן מגיעה לסיומות צמודים. נניח שזה נכון (למרות שברור שלא, כן?) ונלך לשיטתו של המאמן: קבוצה שמובילה כבר מהשלבים המוקדמים היא קבוצה שמקטינה סיכוייה להישבר. וקבוצה שמוליכה בשלבים מוקדמים משפרת ובהרבה את סיכוייה לסיים כמנצחת. ככה. קל ופשוט.
מה ששלו שלו. סליחה, מה ססלו סלו. יאניס ספרופולוס הוא מאמן היורוליג הראוי היחידי שאימן את מכבי תל אביב מאז סיומו של עידן דיוויד בלאט (ואני כולל, למען הדיוק ההיסטורי, גם את המשך שושלת בלאט כאשר גיא גודס קיבל לידיו את המפתחות). אבל את כל זה אתם כבר יודעים. ולא משנה איך ומתי תסתיים הקדנציה של האיש שהגיע מאולימפיאקוס, ברור לחלוטין שהמאמן המסוים הזה החזיר למכבי תל אביב את הלגיטימיות בזירה האירופאית.
אחרי שחזרנו וביססנו את זה, כדאי להגדיר ולזקק מה שהאיש עושה טוב. והתשובה איננה טקטית, למרות המחמאות שיגיעו ממש בקרוב לגבי תכנית המשחק ההגנתית מול בארסה. אז לא, לא ברמת טקטיקה הגנתית ובטח ובטח שלא ביחס לטקטיקה התקפית. הכנה למשחקים? סביר. ניהול משחקים? נניח.
מה שהופך את עידן ספרופולוס למיוחד הוא היכולת שלו לגייס ולחייל את שחקניו. (כמעט) מדי ערב. מתוסכלים או לא, מלאי בטחון או לא, השחקנים של יאניס באים לשחק חזק (כמעט) בכל משחק ומחזור. וזוהי נקודה שרחוקה מלהיות מובנת מאליה. גם כשפורצפו פרצופים (תזרמו איתי על הפורצפו, בסדר?) פה ושם, וגם כאשר ערימת ההפסדים הלכה והצטברה לה יחדיו, לא קיבלנו – ולו לשניה אחת – את התחושה שמישהו מהשחקנים מרשה לעצמו לוותר, להפסיק להתאמץ ולהתחבא מאחורי הגב של אחרים בכלל ושל המאמן שלו בפרט.
אז נכון שראיונות סיום המשחק הקלישאתיים מוציאים בנוהל אמירות על לוחמה בשטח בנוי ושאר קשקושים מיליטריסטים. במקרה של מכבי תל אביב הזאת, גם ובמיוחד כשהיא משחקת כדורסל בינוני ומטה, כמעט תמיד באים לשחק. ואתמול, מול ברצלונה, הרצון להילחם כבר מהשניה הראשונה ניכר במיוחד.
ריבאונד התקפה שמנצח. חלק מהמוטיבציה שמאפיינת לרוב את מכבי תל אביב הנוכחית באה לידי ביטוי בקטגוריית הכדורים החוזרים. אלופת ישראל, למי שלא ידע עד כאן, היא קבוצת הריבאונד הכי טובה במפעל. וברור שיש לכך סיבות שונות שקשורות לכדורסל, כולל השימוש הנפוץ באנג'לו קלויארו בעמדה מספר 3, אבל לכל זה יש גם אלמנט מנטלי מובהק. ואתמול שיחק האלמנט הנפשי הזה תפקיד מרכזי במיוחד במשחק וביכולת לנצח. כלומר, זה וההיעדרות של ברנדון דייוויס, הסנטר הפותח של שאראס, כמו גם בעיית העבירות המוקדמת של אוריאולה, הסנטר השני בחשיבותו בקבוצה מקטאלוניה.
14 כדורים חוזרים ניטלו אמש בהתקפה של הצהובים, מעל ומתחת לסל שעליו ניסתה להגן ברצלונה. שזה קצת יותר מהממוצע העונתי שלה, אבל לא זה הסיפור. כי לא פחות מ-8 ריבאונדים בהתקפה היא הצליחה לקחת רק ברבע הרביעי. כולל שניים של קלויארו, שניים של האנטר ושניים של יובל זוסמן. ונכון, למרות שהשתלטה על כל כך הרבה כדורים וקיבלה כל כך הרבה הזדמנויות שניות ושלישיות, הצליחה האורחת לכבוש בסך הכל 15 נקודות בכל הרבע המכריע. ומצד שני, 7 מהנקודות הללו הגיעו מאותם כדורים חוזרים בהתקפה. כולל המהלך שניצח את המשחק. בפשטות – ריבאונד ההתקפה ניצח את המשחק.
אפשר לדבר על לא מעט אלמנטים בכל הנוגע להתקפה שניצחה. כולל זה שמדובר במהלך תקוע לחלוטין. כולל העצלות ההגנתית של מירוטיץ', שלא הזיז את הרגליים כדי לחסום את הנתיב של ווילבקין, או הטעות ההגנתית של שמיטס שנותר תקוע ונטוע מול בלייזר בפינה, במקום לעזור על האנטר שארב לכיוון והתקדם לכיוון הטבעת. ואפשר גם להחמיא למסירה של ווילבקין, אבל שום דבר מזה לא היה רלוונטי אלמלא השתלט אנג'לו קלויארו על הכדור החוזר בהתקפה, לאחר שהחטיא שניה לפני כן.
התכנית. אחרי המפגן ההגנתי הקטסטרופלי מול וילרבאן ביום רביעי, הגיעו הצהובים לפאלאו בלואגראנה עם כמה רעיונות. על הרעיון החשוב ביותר כבר דיברנו, שהתשובה היא האנטר בחמישיה. רעיון שני: היידה חילופים והיידה שמירות כפולות. שזה מעניין במיוחד, אגב, כי ההחלטות הללו לא הגיעו רק מהרצון לעשות את ההיפך ממה שלא עבד מול הצרפתים - אלא גם מתוך מחשבה על מה בדיוק יש לברצלונה להציע בהתקפה.
כי מול וילרבאן, היה ברור לספרופולוס שאסור להכניס אותה לעניינים בכל הנוגע לקליעה מבחוץ. ולכן נשאר מול שחקנים ברמת האחד על אחד. והרעיון הצליח, הצרפתים בקושי זרקו וממש בקושי פגעו במחוץ, אבל פירקו לקבוצה שלו את הצורה מבפנים.
ומול ברצלונה? כמה תובנות מוקדמות עזרו ככל הנראה לגבש את התכנית: קלאת'ס אוחז בממוצע של 12 אסיסטים למשחק ב-3 המשחקים האחרונים, ולכן חשוב לנסות להכריח אותו לשחק כדורסל של אחד על אחד ולא יותר מזה. מירוטיץ' מכונה התקפית? מוציאים לו את הכדור מהידיים בשמירות כפולות. ובעיקר: עד כמה שהיא מוכשרת ומסוכנת, לקבוצה של יסיקביצ'יוס יש מחסור בשחקני שיכולים לנצח מיסמאץ' הגנתי. כלומר בהיעדרו של דיוויס בפנים – ובעיקר מאחר שהשחקן היחידי של הקטאלונים בקו האחורי שקרוב לגו-טו-גאי הוא קורי היגינס, שלא ממש נמצא שם ברמת המחשבה, כושרו הנוכחי וצורת המשחק של הקבוצה שלו. אז הבה ונוציא את השטף ממשחק ההתקפה של היריבה שלנו ונכריח אותה לשחק אחד על אחד. ואז, לצורך העניין, לא באמת משנה אם גבוה שומר נמוך בחוץ. כי אין באמת ממה לחשוש. ובמקביל, נצופף את הצבע וננסה לשנות כל זריקה.
כמו למשל כאן. חילופים, חילופים, חילופים (ושימו לב לתנועת הידיים של בנדר שמסמן ומזכיר) ואז קלויארו מנסה ומצליח לעצור את קורי היגינס באחד על אחד. ואותו הדבר לגבי האנטר ששומר על אברינס. וכשחודרים לסל, מחכים להם שם בנדר, ואח"כ האנטר, ואח"כ קלויארו, ואח"כ שוב בנדר. הצגה.
קחו דוגמא דומה. חילופים, חילופים, חילופים ואז בנדר מסתדר עם אברינס, עם קצת עזרה של דורסי. האנטר יוצא בטירוף על קוריץ' ומזנק אל על כדי לעצור קודם כל את הזריקה (69.2% עד למשחק אתמול!!!) מבלי לחשוש מהחדירה לסל. ואז בנדר עוזר. והאנטר ובלייזר עוזרים. ואז בנדר שוב עוזר. ואז בלייזר מנקה. קונצרט. שש חסימות היו למכבי אתמול. רובן ככולן נבעו מתכנית המשחק. ולא תמיד עבדו להם החילופים האוטומטיים. לעיתים נדירות זה עלה גם בסל קל. אבל זה באמת היה מחיר שמכבי תל אביב שילמה בכיף. נניח כאן. שימו לב בסיום המהלך לחסימה של פוסטובוי לאברינס. האנטר, שזוכר שיש חילוף, יוצא על אברינס. זוסמן, ששוכח שיש חילוף, יוצא גם הוא על אברינס. ורק פוסטובוי נשאר לבד.ועכשיו אל השמירות הכפולות. כאשר מסתכלים על דף הסטטיסטיקה של המשחק, חשוב לשים לב לפרט אחד קטן שלא מופיע בו: לראשונה העונה, ולראשונה כולל בעונה שעברה, לא הטיל מירוטיץ' ולו שלשה אחת אל עבר הכיוון הכללי של הסל. למה זה קרה? בגלל ששאראס התעקש, אחרי החילופים ההגנתיים, לדחוף את הכדור פנימה. אל המיסמאץ'. ושם, למרות היתרון היחסי של גבוה מול נמוך, הגיעה מיד השמירה הכפולה. כולל על מירוטיץ', אבל גם לגבי כל שחקן התקפה אחר. ואת השמירה הכפולה הזאת ביצוע הצהובים ברמה קרובה לשלמות, עד כדי כך שלה עלה בידי המארחת להעניש אותה על זה עם איזו שלשה של אותו המירוטיץ'.
נדגים? נדגים. שמיטס על בלייזר זה סוג של מיסמאץ', אז מכבי מגיבה מיידית עם שמירה כפולה של דורסי, כאשר אנטה ז'יז'יץ' (!) הופך להיות זה שמופקד על מירוטיץ'. אלא שז'יז'י'ץ', נאמן לעיקרון שהזכרנו קודם לגבי משחק האחד על אחד, מונע ממירוטיץ' את הזריקה ומכריח אותו ללכת אחד על אחד, ועוד שמאלה. ושם, כזכור, המתינה אמש חוליית איסוף וסיוע. כלומר בעיקר בנדר. לכדור שלום.
ואם האנגה, בשבתו כרכז המחליף של ברצלונה, מנסה להוריד פנימה את ווילבקין - אז שימו לב כיצד האחרון מונע ממנו ללכת לאמצע ואל תוך הרחבה, לשמירה הכפולה שמגיעה מבלייזר ולהאנטר שמגיע בדיוק בזמן. כי התשובה, אתם יודעים, היא האנטר. כמעט מבלי להסתבך בעבירות קבוצתיות ואישיות, הוציאה אמש מכבי תל אביב לפועל תכנית משחק הגנתית אגרסיבית וחכמה. והחזיקה את מי שנחשבה לקבוצה הטובה במפעל על 67 נקודות בלבד, כולל 12 ברבע הראשון ו-13 ברבע הרביעי. כלומר, כפתה עליה התקפה רעה ברבעים שבהם בדרך כלל דווקא הצהובים הם אלה שנתפסים לא מוכנים.התקפה זה לחלשים. אם מדברים על דברים טובים, באמת כדאי לדבר רק על הגנה. כי גם אתמול, כמו שהיה גם בניצחון בבסקוניה ובהפסד לווילרבאן, ההתקפה הייתה ברמת החרבנא. כולל השטויות הרגילות במהלך או בתרגיל שמתחיל את המשחק, שממנו – מסורתית – לא יוצא שום דבר טוב. צפו איתי בבקשה ביחד בתרגיל הראשון שהריץ ספרופולוס, גולשים וגולשות, ונסו להסביר לי איך בדיוק מישהו חושב שמכאן אפשר להבקיע.
אז הנה: קלויארו חוסם לבנדר, שחוסם לבראיינט, שמסדר ביחד עם קלויארו חסימה כפולה א-לה תרגיל דלת המעלית(!) להאנטר, וכל זה כדי לייצר השהייה עבור האנטר כדי שיגיע כדי לחסום ולייצר מהלך פיק אנד רול עם ווילבקין - ובכך לעכב את יכולת התגובה של השומר הגבוה פוסטובוי. נו, אז שום דבר מהביצוע המסורבל הזה לא הצליח לייצר יתרון עבור ווילבקין או האחרים וכרגיל – המהלך הראשון של הצהובים מסתיים בכלום ושום דבר.
ומעבר לענייני המיקרו האלה, צריך להודות על האמת ולומר שגם ברבע הרביעי בברצלונה משחק ההתקפה של הצהובים היה איום ונורא. כלומר, היא הצליחה לקלוע 15 נקודות (שזה יותר ממה שעשתה ברבע השני, למשל), אבל כל נקודה הייתה כמו גול. וכל החלטה, כדרור או מסירה של השחקנים שלה ובכלל, זה שהצליחה להגיע ליעד המתוכנן - היה ברמת הנס.
כי אפשר לדבר על משחק התקפה טוב של דורסי, שסיים עם 14 והמשיך לתחזק את תאוריית הברומטר שלו, אבל האמת היא שגם אתמול הוא היה רע ובמיוחד רחוק מלהיות חכם. כששטות רודפת שטות רודפת שטות גדולה עוד יותר. ונכון שהפגין אומץ וקשיחות כשחדר לסל וסחט, על הדרך, שבע עבירות. אבל כל נגיעה שלו בכדור היא סכנת נפשות עבור הקבוצה שלו, עבור המאמן שלו ובמיוחד עבור האוהדים שלו. כמו למשל כאן: יש אחריות מסוימת לבנדר, שלא קרא נכון את המהלך, אבל הטעות כולה רשומה על שמו של האיש שכמעט ותמיד איננו צודק.
ויש גם את אלייז'ה בראיינט, שאתמול היה סופסוף טוב במשחק בספרד, כולל חמישה אסיסטים מול איבוד אחד ויחיד. אבל כרגיל, האיבוד מגיע בזמן קריטי, כחלק בלתי נפרד מעוד מהלך התקפי תקוע לחלוטין.בנדר. בדומה להפסד מול הצרפתים, גם הפעם פתח בנדר היטב את המשחק מבחינה התקפית. אבל אתמול, בניגוד למשחק ההפסד שקדם, הוא גם הפגין נוכחות הגנתית כפי שכבר ודאי שמתם לב לאור כמות הגיפים שהראיתי עד כאן. ומה גרם לבנדר להתייצב הפעם הגנתית, להבדיל מהפדיחות השונות שהוצגו מול פאל ושות' רק 48 שעות קודם? יכול להיות שהתשובה גם לשאלה הזאת, חברים, היא האנטר.
אבל זה לא באמת משנה. הקרואטי של ווייצ'יץ' דפק אתמול וואחד הצגה. והצליח לרכב היטב על הבעיות ההגנתיות המוכרות של מירוטיץ'. ולמרבה התדהמה, דווקא המאץ' אפ הכי חד צדדי שיש למשחק הזה להציע, כלומר בין הפורוורד הכי יקר וטוב במפעל לבין, אהה, הבנדר, הסתיים בניצחון של האחרון שהשיג יותר נקודות בהרבה פחות דקות. כולל מהלך מירוטיצ'י קלאסי כמו זה.
אז סחטיין גדול על בנדר ועל המעטפת הכי מפנקת, אוהבת ואוהדת בעולם אותה קיבל עד כה מקבוצת התמיכה שלו. האם יש במשחק הזה כדי לשנות את דעתנו, כלומר לחשוב שהוא ה-4 הפותח המתאים לקבוצה בעלת שאיפות כרגע ביורוליג? התשובה היא לא.
שלוש נקודות לסיום
1. ווילבקין. הברומטר ההפוך. או לחילופין: ווילבקין מוכיח השנה שמכבי צריכה רכז. אז גם הפעם ווילבקין קלע ממש מעט, וגם הפעם מכבי תל אביב ניצחה למרות. או בגלל. בניצחון החוץ מול בסקוניה הצליח הפרנצ'ייז פלייר לייצר 5 נקודות בלבד, עם 2/8 מהשדה. אמש, מול זאת ששהתה במקום הראשון בטבלה, סיים עם 7 נקודות בלבד עם 1/5 מהשדה. ושוב, כאמור, מכבי ת"א מנצחת כשווילבקין לא קולע הרבה.
אבל יש עוד היבט לסיפור הזה, אם כבר רוצים לדבר על ברומטר בהקשר של ווילבקין: כאשר יחס האסיסטים-איבודים של האיש טובים, מכבי מנצחת (והקרדיט על הנתון הזה, כמו על לא מעט אחרים, שייך לאורי סביר). אתמול סיים ווילבקין עם 6 אסיסטים מול 2 איבודים. מול בסקוניה? ארבעה אסיסטים מול איבוד אחד. מול אלבה ברלין? 4 אסיסטים מול 2 איבודים. מול חימקי? 6 אסיסטים מול 2 איבודים. מול ז'לגיריס? 3 אסיסטים מול איבוד בודד. בהפסדים, מהצד השני, כמות האסיסטים והאיבודים שלו כמעט שווים. המסקנה: מכבי הוכיחה עד כה כמה היא זקוקה לווילבקין, אבל לאו דווקא ליכולת הקליעה הפנומנלית של האיש. בעיקר לרכז. אה, ואם היה רכז לצידו, אז אולי הצרכים שלה היו משתנים בהתאם.
2. ופתאום, הלו"ז נראה דווקא אחלה. מתוך חמשת המשחקים הבאים של הצהובים, ארבעה הם בבית (פנאתינייקוס, זניט, אולימפיאקוס ובסקוניה) ומשחק החוץ היחידי הוא מול אלבה ברלין. האם אפשר יהיה לסיים את הסבב הזה במאזן שווה ומעלה? לא ייאמן, אבל בהחלט כן.
3. סנופי דיסקו. אפשר לנתח לחומרה כל מיני תצוגות רעות של כל מיני שחקנים במכבי תל אביב. אבל למה זה טוב? בכל זאת, סיימנו עכשיו חג וזה. אז עזבו שטויות. שבת שלום. שבת של סנופי דיסקו.
