אחרי שריקי היקמן התארח בפודקאסט של האחים היינס, Hoop Tales וסיפר על החיבור המיוחד שנוצר במכבי ת"א ב-2014, חבר נוסף באותו סגל, שון ג'יימס, דיבר על התקופה ההיא. ג'יימס, שהתחיל את דרכו בישראל בבני השרון ולאחר מכן עבר לצהובים ואף הפך לקפטן, זוכר לטובה את הימים הראשונים בארץ הקודש. "הגעתי לישראל בגלל חבר ששיחק איתי במכללת נורת'איסטרן. הוא סיפר לי כמה זה יעזור לי להתפתח", הוא סיפר, "חוץ מזה, לא ידעתי כלום על אירופה. למדתי תוך כדי על המדינה".
"הסתגלתי בצורה קלה", המשיך ג'יימס, "בשבילי, זו הפעם הראשונה שקיבלתי כסף מכדורסל. לא היה אכפת לי מה אני עושה. אהיה אמיתי, קיבלתי 105-110 אלף דולר, אבל חשבתי שאני מיליונר (צוחק). בכל חודש אני מקבל כ"כ הרבה כסף? מה? לא היה אכפת לי איפה הייתי. הייתי יכול להיות באמצע שום מקום כי הרווחתי כסף. אהבתי את זה. נהניתי מהכדורסל וקיבלתי כסף".
ג'יימס הרשים בבני השרון ומשם הדרך למכבי ת"א היתה סלולה: "זה משוגע. אם אתה משחק עבור מכבי, אתה מקבל יותר אהבה מאשר אם תשחק עבור הנבחרת. ברגע שאתה שם את הגופיה הצהובה, יש עליך חותמת. זה כאילו אתה בלייקרס של שנות ה-80. בשבילי, לעשות את זה ברמה הזו, ועם השחקנים שהיו שם בשנה הראשונה, דווין סמית', סופו פפאלוקאס, ג'ורדן פרמאר, אהבתי את זה. ב-3-4 השנים שהייתי שם, זה היה מדהים. צריך לעבור את זה כדי להבין מה המשמעות של ללבוש את החולצה הצהובה עבור האוהדים".
סנטר העבר נותן קרדיט לדייוויד בלאט, שמעון מזרחי ודייויד פדרמן על כך שהעניקו לו את סרט הקפטן: "זה כמו להיות קפטן הנבחרת. הם רואים את העבודה שעשיתי וכמה הייתי גאה בלשייף את המשחק שלי. הם ראו שאני יכול לדבר עם השחקנים שלא משחקים ועדיין שתהיה לי מערכת יחסים טובה איתם ובאותו זמן להיות עם החמישייה ולוודא שהם יודעים מה צריך לעשות. הם ראו את זה ושאני יכול להוביל ברמה הזו אז נתנו לי את ההזדמנות הזו. זה היה מפתיע כי היו עוד ישראלים בקבוצה, אבל לא היו רגשות טינה מצידם. בגלל הכימיה שהיתה לנו, הם נתנו לי את החותמת. זה היה כבוד ואחד הרגעים מלאי הגאווה בקריירה שלי. אני מדבר על זה עם הילדים שלי עד היום".
"בלאט הוא אדם נהדר", המשיך ג'יימס, "הוא לא היה המאמן האירופאי הטיפוסי. הם יריצו אותך עד שהרגליים שלך יפלו. בלאט תמיד אמר לי שהוא ידאג לרגליים שלי כדי שאני אדאג למשחקים. זו היתה הפילוסופיה שלו. כשאתה מגיע לרגעים המכריעים של העונה, לכולם יש כישרון, השאלה היא למי יש יותר כח ברגליים. הדרך הכי טובה להיות בכושר היא לשחק כדורסל. הוא לא גרם לנו להרוג את עצמו בריצות. בכל פעם שלא נתנו הכל במגרש, הוא צעק עלינו 'אתם רוצים לרוץ באימונים?"', ואנחנו התחלנו לרוץ. הוא עזר לי לגדול ולימד אותי הרבה. אני מאחל לו בריאות".
ג'יימס סיפר כי עד היום הוא מדבר עם השחקנים שהיו חלק מאותו סגל שזכה ביורוליג ב-2014: "היקמן הוא כמו משפחה, טייריס, ג'ו, דווין, סילבן לנדסברג. אנחנו לא מדברים על כדורסל, אלא על החיים. אנחנו מדברים על דברים רגילים, לא על מה שעשינו ב-2014. ממש אהבנו אחד את השני. היינו יוצאים לאכול, מתבדחים אחד עם השנים וזהו. העובדה שאני עם ג'ו ביוטה... (ג'יימס עובד בג'אז) זה מחזק את הקשר שלנו. הילדים שלי לא זוכרים אותו מלפני 6 שנים, אבל עכשיו הילדים שלנו גדלים ביחד. אני לא יכול להגיד שום דבר שלילי על החבר'ה האלה. זו אחווה שתמשיך שנים".
ג'יימס גם חשף מה גרם לאקסטרה מוטיבציה לשחקנים לפני הגמר מול ריאל: "מה שהרגיז אותנו.... שיחקנו ריאל מדריד והם ניצחו אותנו בכל פעם. עלינו לאימון וראינו אותם באימון הקליעות עם כדורי רגל ונעליים רגילות. הם בעטו בכדורי רגל באימון הקליעות. זה מה שהכין אותנו לריאל. אמרנו לעצמו שהם לא לוקחים אותנו ברצינות כי הם ניצחו אותנו 3-4 פעמים במהלך העונה. זה הדליק את האש".
"אם הליבה של הסגל היתה נשארת, היינו יכולים להשיג עוד אליפות יורוליג אחת או שתיים", הוא ממשיך, "לפחות עוד אחת אם היו משאירים אותנו לעוד שנתיים עם חיזוק נכון. כל מי שבצ'אט שלנו עצבני, בגלל שהיה לנו אהבה אמיתית אחד לשני. זכינו באליפות ואתה מפרק את הקבוצה ומביא שחקנים חדשים? היו שחקנים שהיו מוכנים לקבל פחות כסף כדי לחזור. רצינו להישאר. כולם. רצינו לשחק ביחד ולהמשיך את זה ביחד. כל החבר'ה עצבניים על זה. זו היתה אחווה ורצינו לעשות משהו מיוחד, אבל הם לא רצו לשמוע את זה".
