גימיקים
את הטור של השבוע שעבר סיימנו בהתייחסות לגימיק לא מוצלח של יאניס ספרופולוס - שבניצחון הנאה מול ז'לגיריס קובנה הזניק את סנדי כהן השלישי אל החמישיה הפותחת, כדי שזה ילחץ על ווקאפ, הרכז של היריבה. וזה ממש לא עבד. הנחת העבודה של הקואץ', יש להניח, הייתה שאמנם תרומתו של האזרח סנדי כהן להתקפה יכולה להיות מינורית במקרה הטוב, אבל שזה יוכל לנצל את האתלטיות והאורך כדי לספק אפקט הגנתי משמעותי. מה שממש לא קרה.
וזה כל כך לא עבד באותו משחק בשבוע שעבר, שספרופולוס החליט לנסות שוב את הגימיק הזה, והפעם מול ריאל מדריד. בחוץ. והפעם מול פקונדו קמפאסו. העצום. הארגנטיני בדרכו לליגה של דני אבדיה, וסביר שלא שם לב עד עכשיו מי זה הג'וקר ההגנתי האימתני שאמור להצר את צעדיו.
נדגים. המהלך הזה מתחיל מחסימה של גארד לגארד במדריד. ואחרי שהכדור הולך לטיול ומחליף מספר ידיים, הוא חוזר אל האמן מארגנטינה. וסנדי כהן, שבהה לפני כן באנתוני רנדולף, מנסה עכשיו לחזור אל הציוות ההגנתי שלו ולהחזיק מולו מעמד. כי לנסות זה נחמד.
אם המחשבה הייתה שמכבי אמנם תוותר על שחקן התקפה, אבל תשתמש בסנדי כהן כדי להסתיר לקמפאסו את המגרש ולמנוע ממנו לנהל את ההתקפה הסופר מוכשרת של המארחת ממדריד, אז, אההה, זה אפילו לא היה קרוב.
למשל כאן. קמפאסו רואה (נניח) מולו את סנדי כהן, חולף על פניו ומאתר את רנדולף לעוד שלשה. אה, ושימו לב לאנג'לו קלויארו שמנסה לדחוף, ממש פיזית, את אנטה ז'יז'יץ' את החילוף ההגנתי, כדי שזה ינסה לאסוף את האמריקאי-סלובני של פבלו לאסו, שיכול היה לבחור באחת משתי חסימות (של טבארס או של אבאלדה). הקיצר, ריאל מדריד נכנסה וביצעה את תרגילי ההתקפה שלה ללא כל התנגדות.
12 אסיסטים היו לקמפאסו אמש. שישה מהם חילק בדקות של סנדי כהן כבר ברבע הראשון. אמנם לא כולם היו על הפרצוף של כהן, אבל כן נמסרו במשמרת שלו. ולמה אנחנו מתעכבים כל כך על הסיפור הזה, ודאי תשאלו עצמכם תוך כדי שאתם תוהים כיצד ומדוע העדיף קרנישובאס הערל את פטריק וויליאמס על פניו של דני אבדיה שלנו? כי מכבי תל אביב מודל 2020/21 איננה טובה מספיק כדי להתגבר על פתיחות משחק רעות באופן שיטתי. ראה למשל הפתיחה הרעה מול אנדולו אפס במחזור השביעי. ראה למשל הפתיחה הרעה מול ריאל מדריד אתמול.
ומי שמאמין שגימיק בדמות סנדי כהן, על ממוצע הנקודה למשחק שלו עד כה + 0.8 ריבאונדים + 0.3 אסיסטים למשחק, הוא זה שיוכל להושיע, כנראה שלא באמת מאמין בקבוצה שלו. כי פבלו לאסו, להבדיל, שהלך לליינאפ גדול בחמישיה הפותחת (עם אבאלדה ודק בעמדות 2-3), כדי לייצר מצבי גב לסל בעמדות פחות שגרתיות, עשה זאת מתוך מחשבה סבירה והגיונית, וגם כשזה לא הצליח, אפשר היה להבין למה. מה שקשה הרבה יותר להגיד על הגימיק של מכבי.
ואם ברור מראש, או אמור להיות ברור מראש, שהמינוס ההתקפי לא יוכל להיות מקוזז מפלוס הגנתי קלוש, אפשר אולי היה לוותר על הגימיק ולחשוב על יתרונות אפשריים של מכבי תל אביב. אפשר היה לחשוב על שחקני קו אחורי שיכולים לתרום התקפית ולהכניס את הקבוצה לקצב בתחילת המשחק, גם במחיר של לשחק נמוך מול קבוצה גבוהה. אפשר היה לחשוב על שחקנים שיכולים לסייע בהובלת הכדור של הצהובים. אפשר היה לחשוב על שחקנים שיכולים לסייע לסקוטי ווילבקין.
מי יעזור לסקוטי?
החיים של ווילבקין לאחרונה אינם פשוטים. כפי שציין אורי סביר, האיש ששם לב להכל, הרי שבארבעה מששת המחזורים שקדמו להפסד במדריד, סיים הפרנצ'ייז פלייר הצהוב את הרבעים הראשונים מבלי שקלע ולו נקודה אחת. הסיבה פשוטה - ההגנות היריבות ננעלות סביבו יותר ויותר. ותוך שימוש בדרכים שונות, הן מנסות לנתק בינו לבין הקבוצה שלו. הן מנסות לכפות עליו לוותר על הכדור. הן מנסות להכריח שחקנים אחרים לקבל את ההחלטות או לזרוק. והקונפסט הפשטני אך ההגיוני הזה עובד, ומתסכל את ווילבקין.
כך היה גם אתמול. את הרבע הראשון אמנם סיים ווילבקין עם 4 נקודות, ואת המחצית הראשונה עם 6 תמימות (מהן 4 מקו העונשין), אבל המגמה נשארה דומה. והאמת? כשהצוות ההתקפי המסייע מאוייש על ידי קלויארו, כהן וז'יז'יץ', למשל, אין באמת מי שיוכל לעזור. וכאשר מצרפים לכך את חוסר האונים של טיילר דורסי ואלייז'ה בראיינט בהמשך, אז אין באמת על מי להישען.
זמן להמחיש. שימו לב בבקשה, במהלך הזה, לכמות השחקנים ההגנתיים שמעורבים בניסיונות להקשות על ווילבקין את החיים. זה מתחיל באבאלדה האגרסיבי ששומר על הכדור ולא מתרגש מהחסימה של בראיינט שאמורה הייתה לייצר חילוף הגנתי, ממשיך בוולטר טבארס האדיר שמתקיף את הפיק אנד רול של ווילבקין ועוצר את הזריקה מבחוץ. שימו לב גם לדק שעוקץ קצת מהפינה הקרובה ולרנדולף - בסיום המהלך - שעוזר ועוזב את קלויארו לנפשו. כפי שראינו כבר בלא מעט משחקים העונה.
ההגנות היריבות, וזה לא מקרי, מאפשרות לווילבקין לבחור בין שתי חלופות לא פשוטות. או שירים זריקות קשות ויקווה לטוב (וזה מה שקרה, כולל הטוב, בתחילת הרבע השלישי), או שימסור לשחקנים אחרים שמהם ההגנה לא חוששת, כמו קלויארו. וזאת בעיה.
כך, למשל, קרה גם במהלך שסיים את הרבע הראשון, שזהו תחום התמחותו של סקוטי ווילבקין. עם ריווח התקפי בעייתי, שלא באמת מאפשר מסירה לשני השחקנים בצד הקרוב (ג'ונס ודורסי), שימו לב לאגרסיביות שמפעילים ג'יי סי קארול וקרלוס אלוסן אל מול ווילבקין, שברגע שנכנס אל תוך קשת שלוש הנקודות, רואה מולו למעשה ארבעה שחקנים וחצי. כלומר גם את קארול ואלוסן, אבל גם את ההתגנבות של רודי פרנדדס פנימה וגם אחד (וחצי) טבארס שמזנק אל מול הפרצוף שלו. מה שנותר זה רק למסור החוצה לאות'לו האנטר ולקוות לטוב. ולצפות לרע.
וכשהכל הולך כל כך קשה, גם ברמת היכולת לקבל מסירה ראשונה, כמו במקרה הזה, אז לא כיף.
וגם כשווילבקין כבר מצליח לחצות את ההגנה, רק כדי לגלות שיש את הטבארס הזה שמגיח מאחור, אז ממש לא כיף.
אז אפשר להבין שלווילבקין, בשלב הזה של העונה, לא כל כך כיף.
אין יותר שורט רול
כשמדברים על התסכול של ווילבקין ברמת המיקרו, אבל על הבעיות ההתקפיות של מכבי תל אביב ברמת המאקרו, צריכים להתייחס קודם כל לאות'לו האנטר. בעונה שעברה, מעבר לעליונות ההגנתית שהפגין כמעט מול כל מתנגד, שימש הסנטר הוותיק כעוגן התקפי לצידו שהוא רק שני בחשיבותו לזה של חברו הפליימייקר. היכולת של האנטר לקרוא את מצבי המשחק בהתקפה, כשהוא מקבל מסירה ראשונית עם הפנים לסל באזור קו העונשין (יענו, short roll) הפכה את ההתקפה הסטטית של אלופת ישראל לכזאת שמנצחת משחקים. ועכשיו אין את זה. והאמת? עכשיו גם אין את האנטר.
אפשר להסתכל על המספרים היבשים כדי לקבל תמונה ראשונית. את העונה המופתית שעברה, שהסתיימה טרם עת, סיים הסנטר עם 10.3 נקודות למשחק פלאס 59.3% ל-2 נקודות + 1.3 אסיסטים = מדד יעילות 14.2 (בכ-23 דקות משחק בממוצע). העונה, עד כה, המספרים נראים אחרת לגמרי: 6.9 נקודות בלבד פלאס 49% בלבד ל-2 נקודות + 0.6 אסיסטים בלבד = מדד יעילות 8.6 (בכ-20.5 דקות משחק בממוצע).
ההתרסקות הסטטיסטית הזאת, עוד לפני שדיברנו על עניינים הגנתיים, היא אולי ההבדל הגדול בין מכבי טובה למכבי רעה. אני לא יודע מה מצבו הגופני של האנטר ולא יודע האם החלים לחלוטין מענייני הגב או כל סיטואציה רפואית אחרת ממנה סבל או סובל. מה שאני כן יודע זה שהאנטר, שנראה בעונה שעברה כשחקן בשיאו, פתאום מרגיש בתחילת עונה זאת כמו שחקן מבוגר, שמתקשה במהלכים שביצע בעונה שעברה בעיניים עצומות.
כמו למשל כאן. כשטבארס, שזקוק נואשות לסנטר מחליף ברמתו של ז'יז'יץ' (ואין כאן שום ציניות, למען הסר כל ספק) יורד לנוח, הצבע פתאום מרגיש ריק ונקי. וכאשר גארובה הצעיר מנסה לעזור אל מול החדירה לסל של ווילבקין, אפשר לצפות לרמת ביצוע ויכולת סיום גבוהה יותר של האנטר.
ושימו לב כאן להאנטר שחוסם (במדורג, ביחד עם בנדר), אבל מאבד אוריינטציה כשהוא מסתובב נגד כיוון השעון וההגיון, ומוצא עצמו לא מוכן למסירה של ווילבקין, שאמורה הייתה להסתיים בקרש-סל קל.
מכבי תל אביב תתקשה להתרומם בלי האנטר. כשהוא יקלע 1/10 מהשדה, כמו שקרה מול פנרבחצ'ה, היא תפסיד. כשהוא יובס ללא תנאי אל מול טבארס, כפי שארע אמש, היא תובס.
שחקנים טובים זה טוב בכדורסל
בסוף, והאמת שגם בהתחלה, הסיפור הוא ששחקנים טובים עדיפים על בינוניים. ושחקנים מצוינים עדיפים על טובים. לריאל מדריד כרגע יש לפחות שני שחקנים שהם הרבה (הרבה, הרבה, הרבה) מעל לרמה של הליגה השנייה בטיבה בעולם. קשה לדעת מה יהא על הבלאנקוס, כבר העונה, אם וכאשר ינטוש אותה קמפאסו לטובת הליגה הראשונה בטיבה בעולם, אבל נכון לרגע זה - הוא בעיקר שם ללעג את המלהגים שדירגו את לארקין, ווילבקין וג'יימס כשלושת הגארדים הטובים שיש ליבשת הישנה להציע. אולי המספרים שלו מרשימים פחות משלהם, אבל האפקט שלו על המשחק שווה, ל פ ח ו ת, לשלהם.
ואל תספרו רק את 12 האסיסטים של הפנומן אמש. תספרו גם את מהלכי ההוקי אסיסט, בהם הגיעו הנקודות ממהלכים שהאיש הקטן יזם, ולא רק סיים. נגיד כאן, כשהוא חוצה את החסימה המדורגת שמסדרים לו, כדי לקפל את ההגנה ולגרום לה לרוץ בהיסטריה אחרי הכדור - ולשווא.
או כאן, במהלך שלא זיכה אותו באסיסט בדף הסטטיסטיקה. והאמת? מסירה שכזאת או מהלך שכזה לא אמורים להירשם תחת פרמטר של אסיסט, אלא תחת רובריקה של WTF?!.
אה. ויש גם את טבארס. שהוא גם ממש גבוה וגם ממש טוב בכדורסל.
ומעבר לשני אלו, לריאל מדריד יש הרבה מאוד שחקנים טובים. למכבי תל אביב הרבה פחות. ולכן ריאל מדריד היא קבוצת פיינל פור. ומכבי, עד שלא יוכח אחרת, ממש לא.
שלוש זה יותר משתיים
את הרבע הראשון סיימה אמש ריאל עם 6/9 לשלוש. מכבי עם 0/4. את המחצית הראשונה סיימה אתמול האימפריה הספרתית עם 6/12 לשלוש. אלופת ישראל עם 1/12. אין מסקנה, תרקדו.
שלוש נקודות לסיום
1. הברומטר - אנג'לו קלויארו התייצב למשחק אתמול כברומטר מוכח של הצהובים. כשהוא טוב הם מנצחים. כשהוא רע - מפסידים. ההבדל במדד היעילות של האיש הוא קיצוני: 18 נקודות מדד לעומת 8.6, ו-13.3 אל מול 3.4. אז אתמול סיים קלויארו עם 0 נקודות ב-24:32 דקות ומדד יעילות מינוס 1. שזה מזכיר קצת את משחק ההפסד בבית מול ההגנה הקשוחה של פנרבחצ'ה (2 נקודות ומדד יעילות 0 ב-33:03 דקות). וזה מזכיר קצת 2 נקודות ומדד יעילות 5 במשחק ההפסד מול צסק"א במוסקבה, ב-23:10 דקות. קלויארו הוא נכס ואחלה של שחקן, שמפיק מעצמו הרבה מעבר לתקרת הזכוכית שלו, שלא באמת שייך לרמות הללו.
2. הרכש - מכבי תל אביב התחזקה העונה בארבעה שחקנים משמעותיים. ג'ונס, בנדר, ז'יז'יץ' ובלייזר. האחרון, אגב, נמצא בצניחה חופשית החל מאותו משחק איכותי שסיפק בפיראוס, מול אולימפיאקוס. כמה מהם, גולשים יקרים, שדרגו את הקבוצה? עזבו שדרגו. כמה מהם, לדעתכם, הם שחקני יורוליג? התשובה, לעניות דעתי המרודה ונכון לרגע זה, היא שרק ז'יז'יץ'.
3. הפצועים - בשלבים שונים של העונה שעברה נפצעו מספר שחקנים משמעותיים של מכבי תל אביב. כולל כספי, דיברתולומאו וזוסמן. לצורך נקודה זו, הבה ונניח בצד את דיון כספי ונתמקד בשניים האחרים, שעל פי דיווחי מועדון שונים ומשונים, אמורים היו (כבר די ממזמן) לשחק כדורסל. דיברתולומאו, יש להניח, זכה להארכת חוזה בהסתמך על פרוגנוזה רפואית מעודדת. וחשיבותו של זוסמן לקבוצה הזאת בכלל ולקו האחורי שלה בפרט, יודע כל אחד, משמעותית במיוחד. אז היכן הם? והערת אגב בעניין זה: כשדיווחי המועדון בסוגיה זאת אינם מועברים או שאינם אמינים, בלשון המעטה, הבעיה איננה ברמת כלי התקשורת. אנחנו לא חשובים. הבעיה היא ברמת האוהדים, שזכאים לדעת מה קורה, ושמגיע להם קצת יותר מידע וקצת פחות ערבוב.
