פראיירים. אם יש דבר אחד בטוח בעונת היורוליג הנוכחית עד כה, הוא שמכבי תל אביב תצליח, כמעט תמיד, למצוא את הדרך הכי שלומיאלית ומביכה להפסיד משחקים צמודים. ואתמול, עם כל הכבוד להפסדים צמודים מול צסק"א, אולימפיאקוס, אנדולו אפס וכו', הצליחו הצהובים להתעלות על עצמם ולייצר תסריט שבו יצליחו להפוך אפילו עוד יותר פראיירים.
במקום שנקדיש את הטור הזה כדי לאבחן את מספר הדברים הטובים, ובחלקם גם השונים, שהצליחו להוביל את אלופת ישראל אל ועל סף ניצחון חוץ חשוב וקשה בוולנסיה, חייבים להתמקד בשורה התחתונה. ובשורה התחתונה רושמת מכבי תל אביב הפסד שביעי בעשרה משחקים. והשורה התחתונה היא שעם כל הכבוד ליכולות ההתקפיות, ההגנתיות או המנטליות שגילו בחלקים מסוימים מהמשחק, אין כאן שום דבר שאפשר לקחת הלאה. אין כאן שום דבר אמיתי שממנו אפשר לבנות לקראת המשך עונת היורוליג, או אפילו לקראת המשחק הבא מול מילאנו. אתמול הצליחו לצהובים כמה דברים, והם אמורים היו להספיק כדי לרשום ניצחון. ובמקום ניצחון, הדבר היחידי שניתן לרשום הוא מפח נפש צהוב. בנוהל.
המהלך האחרון – ככה בדיוק מפסידים משחק
עוד מעט נדון ונדוש במספר סוגיות שקשורות במשחק, אבל הבה ונתחילה עם הסיום. 7.6 שניות על השעון, בשוויון 80, הגיע פסק זמן יאניס ספרופולוס. אני לא יודע כמה זמן מפסק הזמן הזה הוקדש לצעקות או סתם להלם מהאופן שבו הגיעו עד הלום, אבל יש להניח שדיברו גם על המהלך שבפתח. והוחלט שם על תרגיל בין שניים, כאשר מכניס הכדור, סקוטי ווילבקין, אמור לקבל אותו בחזרה מאנטה ז'יז'יץ' – ומשם לנצח את המשחק. למהלך הזה, בין השניים, כלומר למצב שבו נוטל שחקן אחד הכדור מידיו של השחקן השני במסגרת מסירה ולא כדרור, אגב חסימה, קוראים בכדורסלנית HANDOFF. ושניה לפני שמנתחים ומסבירים, הבה ונביטה במהלך.
אוקיי. רגע. לפני שמתנפלים, נתחיל ונגיד שהמהלך ששורטט בפסק הזמן של נציגתנו המשוריינת הנו מהלך כדורסל לגיטימי ומקובל לגמרי. הנה, לדוגמא, ראו אלמנט זהה שאיתו ניצחה אולימפיאקוס את מכבי תל אביב ממש לא מזמן. גם כאן מכניס הכדור (הריסון) מעביר לגבוה (וזנקוב), מקבל בחזרה ב HANDOFF ומטיל טריצה שסוגרת עניין. נהדר, לא?
ויש הרי היגיון בכך. הרבה יותר קל להכניס כדור לשחקן גבוה, שמייצר מטרה טובה וגדולה לקלוט את הכדור, בטח ובטח לאור הציוות ההגנתי שלו. ואם מכניסים לגבוה, מקטינים את האפשרות לחילוף אוטומטי של ההגנה, או חילוף מקדים של ההגנה, שבד"כ מתרחש כשתרגיל הכנסת כדור מתחיל מחסימה של גבוה לנמוך. אז אפשר לסנגר, אם רוצים. אבל לא חייבים. לא באמת.
כי התרגיל הזה היה רעיון רע מלכתחילה. רוצים לשחק HANDOFF עם שחקן גבוה? כדאי לברר לפני כן מיהו אותו הגבוה. הרי ישנם איושים מצוינים למהלך שכזה בליגה השניה בטיבה בעולם. נניח לוק סיקמה של אלבה ברלין. נניח דובלביץ' האדיר של ולנסיה. אבל לא ז'יז'יץ'. ממש לא ז'יז'י'ץ'.
כי יש כאן דברים שצריכים לדעת כדי לבצע נכון. ישנן זוויות חשובות של רגליים וכתפיים, אשר אמורות, למשל, למנוע משחקן ההגנה להיכנס בין הגבוה לבין הגארד. או במקרה הזה בין ז'יזי'ץ' לבין ווילבקין. אבל ז'יזי'ץ' לא טוב בזה. לא מאמינים לי? אפשר ללכת אל הסטטיסטיקה ולהוכיח את הנקודה שאותה אני טוען.
על פי אתר הסטטיסטיקה וניתוחי הכדורסל Instat, אחוז המהלכים ההתקפיים של הצהובים שבהם ייצרו HANDOFF עם ז'יז'יץ' הוא 2.3% מהפוזשנים שבהם הוא על המגרש. ומכל סוגי המהלכים ההתקפיים שבהם היה מעורב העונה ז'יז'יץ', מהלך ה HANDOFF איתו הוא בעל סיכויי ההצלחה הכי נמוכים. שוב – זהו המהלך שהכי פחות כדאי לייצר עם האיש. מתוך המהלך הזה, אם נשווה לכל אופציה התקפית אחרת עם הסנטר הקרואטי הגדול, הצליחו לייצר – באופן יחסי וברמת הנקודות פר מהלך, את הכי מעט נקודות. ולפעמים הסטטיסטיקה, אתם יודעים, לא משקרת.
ודווקא באופציה הזאת בחר יאניס ספרופולוס. SAD!
אגב, אם בוחרים להתעלם מסטטיסטיקות ומעדיפים סתם להישען על זיכרון, אפשר לחזור בסך הכל כמה ימים בזמן, למשחק מול ריאל מדריד. ושם, לבדוק מה קרה בפעם היחידה שבה הריצו ווילבקין את ז'יז'יץ' HANDOFF ביניהם. לא תאמינו, אבל גם במהלך הזה הם איבדו כדור.
להיות מאמן כדורסל זה מקצוע אכזרי במיוחד. כמו שוער כדורגל, אתה עלול להימדד על מהלך א-לה שפיץ של הנעל, שבו חוסר ריכוז רגעי יכול להרוס כל מה שבנית לאורך משחק שלם. ולפעמים לאורך עונה שלמה. אבל זה המקצוע.
מדד מקובל לבחינת תפקודו של מאמן הוא מדד רמת הביצוע ביציאה מפסק זמן. שבו ניתנת למאמן האפשרות להכין את הקבוצה בשקט. ובמדד הזה, בטח בסופי משחקים, ראינו העונה יותר מדי החלטות לא טובות של המאמן היווני. כשעוד החלטה לא טובה שכזו הכריעה את המשחק בוולנסיה.
המהלכים שלפני
כשהשעון הראה 2:21 לסיום, הובילה האורחת 70-77 ועמדה לסגור עניין. זה קרה בהמשך לשלשה המוצלחת השביעית שהטיל סקוטי ווילבקין לכיוון הכללי של הטבעת. הנה, כאן, בהמשך לפיק אנד רול מוצלח שלו עם ז'יז'יץ'.
אבל זה לא נגמר כאן, כפי שאתם כבר יודעים. כנראה שנראה לכם את כל המהלכים בהרחבה במסגרת האולפן המקדים שלנו לפני משחק הבית מול מילאנו, אבל בואו נעבור כבר עכשיו על ההיילייטס. מיד לאחר פסק הזמן שנטלה ולנסיה, הגיע וויבס לשלשה טובה ומהירה כמעט מבלי שהשעון זז (וכמובן שהוא רכב בה על הרגליים ההגנתיות של ז'יז'יץ'). בסה"כ 9 שניות חלפו, וההפרש קוזז ל-4.
נתקדם קצת קדימה. כ 1:50 לסיום, והצהובים מריצים תרגיל די קבוע (שבו מעורבים שלושה שחקנים, ובגדול מקווים שווילבקין ימשיך לייצר ניסים), שהפעם מסתיים בהחטאה.
היידה. עכשיו אנחנו באזור הדקה לסיום. וכשמכבי מגוונת התקפית, היא לא משנה תרגילים, אלא בסוף הכל מחליפה איושים. אם ווילבקין החטיא, אז אפשר ללכת לשחקן אחר, ולקוות שהוא יצליח לעשות משהו מכדרור ומתוך פיק אנד רול, כשכל האחרים מסתכלים ומקווים לטוב. והפעם זה היה בראיינט, שדווקא קלע סל די חשוב לפני. שהלך בכוח, על שומר ועם הראש בקיר.
ועכשיו להתקפה שבאמת עשתה את ההבדל. אחרי שסחטה את כל שעון השניות, הלכה מכבי שוב לאופציית ה HERO BALL של ווילבקין. שהפעם הסתיימה באיירבול. וכעת, ברשותכם, חשוב לשים לב למה שקורה בירידה להגנה. על פניו, ברור שהצהובים רוצים וכנראה שחייבים לבצע עבירה, כדי למנוע את האפשרות של שלשה שמשווה את המשחק. ועושה רושם שגם ספרופולוס זועק צועק משהו בעניין. אבל עבירה לא מתבצעת, ואת הטענות אפשר להפנות לארבעה שחקנים שונים.
למשל קלויארו ובראיינט. שניהם, בבירור, נמצאים מרחק נגיעה מקליניץ' שאוחז בכדור. ולו רק רצו, יכולים היו בקלות להושיט יד ולעצור את המשחק. אבל הם בחרו שלא לעשות זאת. אולי זה קשור לכך שלחובת כל אחד מהם, בשלב הזה, נצטברו 4 עבירות אישיות?
למשל ז'יזי'ץ', שבחר באופציית הריצה הקלה בירידה להגנה, תוך שהוא עושה לעצמו הנחה גדולה. שהרי הציוות ההגנתי שלו, דובלביץ', דידה הרחק מאחור. אלא שז'יז'יץ', כדי לעשות את העבודה שלו כמו שצריך, אמור היה לרוץ בספרינט לאחור, ומשם לעזור לכסות את השחקנים המסוכנים – כמו למשל דרק וויליאמס.
למשל דראגן בנדר. דחילק, תנו עוד מבט באופן שהבחירה הרביעית בדראפט 2016 יורד להגנה. כלומר, בעיקר לכך שמהר מאוד הוא מאבד קשר עין עם המשחק. וזה נחמד שהוא מנסה להתביית על פרפליץ' האיום, שעד אז אחז ב-4 שלשות ו-22 נקודות, אבל החובה שלו הייתה להישאר פתוח ולראות מה קורה. ואם רק היה עושה את זה, יכול היה לאתגר את הזריקה של וויליאמס ואולי אפילו את ניסיון המסירה האפשרי של וויליאמס לפרפליץ'. ואולי אפילו את עצם המסירה של קליניץ' לוויליאמס.
זה לא האנטר
אותלו האנטר והמסכה שעל פניו שיחקו אמש קצת מעל 14 דקות. ואם רוצים לנתח את משחקו של הסנטר הוותיק, השאלה היחידה שצריכה להישאל היא באיזה צד של המשחק הזיק האיש יותר לקבוצה שלו. זה הרי ברמת הלא ייאמן, הרי, שכן סביר שכולנו – ואני באופן אישי – מעריצים את הכדורסל שהאיש הזה משחק ומספק בשני צידי המגרש, אבל לא העונה. ובטח שלא אתמול. סטטיסטית, סיים האנטר עוד משחק התקפה נוראי שבו קלע בסך הכל 3 מ-9 זריקותיו ל-2 נקודות. עניין שהוריד את האחוז העונתי שלו לכדי 46.7% בלבד. שאלו אחוזים של גארד, ובטח לא של גבוה איכותי שכזה.
עד כמה גרועים האחוזים של האנטר מהשדה? אולי הנתון הזה יוכל לעזור. האנטר משייט לו ביבשת הישנה החל מעונת 2009/10. בכל קבוצותיו החל משלב זה, הן ברמת הליגה המקומית והן במפעלי היורוליג/ יורוקאפ, אחוזי השדה הכי נמוכים שלו היו במריופול האוקראינית בעונת 2011/12 (50.3%). בכל שאר המסגרות והקבוצות, כולל כולן – קלע באחוזים גבוהים ולעיתים גבוהים בהרבה. במילים פשוטות, זאת העונה הכי גרועה של האנטר בכל הקריירה שלו באירופה, בכל הנוגע לאחוזי ההצלחה מהשדה. שזה לא טוב. ממש לא טוב.
אבל לא העונה ולא עכשיו. אמש, גם כשהחליק יפה ממהלך פיק אנד רול או הלך לגלגול הקצר שכל כך איפיין אותו בעונה שעברה, השורט רוט, זה בד"כ הסתיים לא טוב.
למשל כאן.
או כאן.
או כאן.
והבעיה הגדולה והמדהימה הרבה יותר היא שאותלו האנטר גם לא תורם בצד שבו אומרים לשמור. וממש לא בפעם הראשונה העונה. אתמול הוא נכנע לשחקנים שלא באמת אמורים להטריד את מנוחתו, דוגמת מייק טובי.
כאן, מהלך פיק אנד רול וויבס את טובי ומעורבות פסיבית למדי של האנטר מסתיימים בסל קל של הגארד הספרדי.
נו, אז לא הרבה לאחר מכן, ועוד פיק אנד רול, או שמא נדייק ונאמר פיק אנד פופ של ולנסיה, מסתיים כשהאנטר עוזר יותר על החודר, ופחות על הסטרץ' 5 היריבה, שדופק לו שלשה בראש.
וכאן, כשוואן רוסום ודובלביץ' רוכבים על הרגליים של האנטר במהלך הבין שניים שלהם, צריכים להודות שאם השומר היה ז'יז'יץ', כבר היינו מפרקים לו את האמאמא.
שלא לדבר על חוסר האגרסיביות והיעדר הנסיון להיאבק על מקום בריבאונד ההגנה כאן אל מול מייק טובי.
גולשים וגולשות יקרים ויקרות. בקטעים שהראנו עכשיו ראינו את הסנטר המחליף של מכבי תל אביב. שברגע זה ממש לא נראה כמו אותלו האנטר. וכשאותלו לא נראה כמו האנטר, הקבוצה שלו ממש לא נראית כמו מכבי תל אביב של עונת 2019/20.
שלוש נקודות לסיום
1. בנדר ובלייזר – כאמור, מכבי תל אביב הייתה טובה מספיק כדי לנצח בוולנסיה. לפחות אתמול. ובנדר שיחק אתמול כמעט 34 דקות. שזה נחמד. והתאמץ והשקיע וניסה. ואפילו זרק 8 פעמים לסל (וקלע 3 פעמים). ועדיין, האיש הזה הוא עול על משחק ההתקפה של מכבי תל אביב. כמות הפעמים שבה הוא מפריע ליכולת לתרגם מהלך התקפי לכדי נקודות, בין אם בשל היסוס או בין אם מדובר בכל סיבה אחרת, איננה סבירה. מצד שני, אם נתעלם ממעמד, ציפיות או שכר, מצבו טוב יותר מזה של עוז בלייזר. כי בנדר מצליח, לפעמים, לתרום בהתקפה. נכון לרגע זה, בלייזר (שמסיים משחק שני ברציפות עם מדד יעילות שלילי) כבר לא.
2. ואם כבר צמד שחקנים שלא תורם מספיק, אז טיילר דורסי וכריס ג'ונס. הראשון סיים עוד משחק נוראי, עם מדד יעילות שלילי פלאס 0/5 מהשדה, שאיננו משקף עד כמה הזיק במשחק ההגנה. השני, שסיים עם מדד היעילות הגרוע ביותר במכבי תל אביב, הצליח שוב לאבד כדור משמעותי בתחילת הרבע הרביעי והיה הרכז הכי חלש שנטל חלק במשחק.
3. נקודות אור - אם יש מישהו שאליו בטוח שלא ניתן לבוא בטענות, זה הפרנצ'ייז פלייר ווילבקין. למרות ההחטאות שבסוף. כי בלעדיו באמת שאין כלום. ואפשר לאהוב או לשנוא את סגנון המשחק של מכבי, שכולו מוכוון ווילבקין, אבל אי אפשר שלא להעריך את הקסמים – והתשוקה, שהאיש מייצר ומקרין. אתמול הצטרף אליו כבר קלויארו, שהפעם, בניגוד למשחקים קודמים, העניש את מי שבחר לרמות ממנו כשהוא בפינות. אליהם אפשר להוסיף קצת ז'יז'יץ' ואולי קצת בראיינט. וזהו. ועם זה, יהיה קשה לנצח גם את מילאנו ואת הכוכב האדום – שתי היריבות הבאות שיגיעו כדי להתארח ביד אליהו הישן.
