שארונס יאסקיביצ'יוס אמנם נמצא רק בתחילת קריירת האימון שלו והעונה הקבוצה שלו משתרכת בתחתית היורוליג, אבל מי שכשחקן הוביל את מכבי תל אביב לזכייה ביורוליג פעמיים, נחשב לאחד המאמנים המבטיחים בכדורסל האירופי. שאראס לא מרבה להתראיין, אבל לאחרונה התפרסם בליטא פודקאסט בו השתתף ודיבר בפתיחות, בין השאר, על התקופה במכבי ת"א.
לפני שהגיע לת"א, יאסיקביצ'יוס זכה ביורוליג עם ברצלונה, וסיפר כי בכל פעם שנתקע במחסום פסיכולוגי, הפתרון של מאמנו דאז, סבסטיסלב פשיץ', היה לעבוד קשה יותר. אצל הצהובים המצב היה מעט שונה. "במכבי ת"א היינו מתאמנים פעמיים בשבוע, אבל לא היינו צריכים אפילו אותן", הוא סיפר עם חיוך. "זו השיטה של מכבי ת"א, אבל לא ידעתי אם השיטה של מכבי ת"א עובדת עבורי והשיטה של פשיץ' עבדה, אז נכנסתי לאולם לבד ונשארתי שם, כמו שהיה עם פשיץ'. זה הביא לי תוצאות".
כשהתבקש לתאר את האימונים תחת פיני גרשון, הפגין שאראס כישורי משחק. "הכיסא הזה מסתובב?", שאל והפנה את העורך לעבר המראיינים תוך שהוא משחק עם אחד הגביעים בארון מאחור. אחרי כמה שניות שאראס מסתובב וצועק: "היי, החסימה הזו היא מהכיוון הלא נכון" וחוזר להתעסק בארון הגביעים. כמה שניות חולפות והוא שוב מסתובב: "אוקיי, בוא נלך הביתה".
לאחר מכן הוסיף: "הייתי ממשיך לעבוד קשה כי פחדתי שאם זו הדרך שבה אנחנו עובדים, אני פשוט אשמין. זו הייתה אווירה משפחתית ובכל אימון מכבי היו מביאים שווארמה, פיצות, כל מיני סוגי אוכל. אנחנו היינו עדיין רצים ופיני היה כבר אוכל. באחד הראיונות אמרתי שפיני היה אוכל המבורגרים ופיצות במהלך אימון. אחרי כמה זמן הוא התקשר אליי: 'היי, מלאקה (קללה ביוונית), אתה משקר לאנשים הא?'. חשבתי שהוא כועס עליי. 'למה לא אמרת שאני תמיד אוכל קבב, לא פיצה?'. יש לו חוש הומור".
הקבוצה הזו, למי ששכח, נחשבת לאחת הגדולות בכדורסל האירופי, כולל שתי זכיות רצופות וניצחון ב-44 הפרש בגמר. שאראס מסביר: "זו הייתה קבוצה מדהימה. מישהו אמר לי שאי אפשר יהיה לחזור על כך. אנחנו צריכים להיות שמחים על כך שזה קרה. אם לדבר מנקודת מבט של אוהד, הכימיה היתה גם מחוץ למגרש. זה היה בלתי ייאמן. אחרי כל משחק היינו יוצאים, אלו היו המסיבות הכי טובות, ארוחות של ארבע שעות עם הנשים. היינו חוזרים מנסיעות ומדברים על החיים. זה לא קורה בדרך כלל. היום זה בכלל לא קורה. כולם יושבים עם האוזניות ועם הטלפונים שלהם, צופים בסדרות".
"זה היה יותר מזה. עד היום אנחנו מדברים, הקבוצה של 2004/2005, אתה מתעורר בבוקר רואה 50-60 הודעות בגלל שרובם בארצות הברית. זו הייתה משפחה. בכל מקום שהייתי, זו היתה משפחה גדולה, אבל לא כמו במכבי. וזה עדיין כך".
למרות זאת, אחרי שנתיים הוא הרגיש מיצוי, וזה לא היה קשור רק למה שקרה על המגרש: "היינו רוק סטארים בת"א. אחרי שעזבנו את מועדון הלילה, היינו צריכים להתחבא. התקשורת בישראל חושבת שזה הוליווד. היינו מאוד פופולרים וזה מוסיף לחץ. הייתי רווק, התאקלמתי והיו לי מערכות יחסים עם ישראליות. זה מעניין אותם והם עוקבים אחריי. היה מאוד קשה. רציתי לברוח, אבל שוב... אולי הייתי יכול להישאר, אבל לא רציתי לוותר על החלום לשחק ב-NBA".
