דייויד בלאט עזב בתחילת השבוע את תפקידו כמאמן אולימפיאקוס, קצת יותר מחודש אחרי שחשף כי הוא חולה בטרשת נפוצה. בראיון שהעניק ל"בוסטון גלוב", סיפר על התהליך שהוביל לסיום עבודתו במועדון הפאר היווני, וגם על המחשבות לקראת העתיד לבוא.
"לא רציתי להשתמש במחלה שלי בתור תירוץ, אבל בשיחות שלי עם ההנהלה, הייתי חייב להיות כן לגבי מגבלות מסוימות שהיו לי", אמר בלאט והוסיף: "אבל יותר מכך, היו בעיות בקבוצה. שיחקנו רק משחק אחד. זה לא התחיל טוב. ישבנו יחד אחר כך והחלטנו שעדיף לכולם שניפרד".
האם בכך הגיע לסיומה קריירת הכדורסל של דייויד בלאט? אם לשפוט על פי הדברים שלו-עצמו, זה בהחלט מרגיש כך. "אני מצפה לצעדים והאתגרים הבאים שלי, כי תמיד רציתי לעשות יותר. אחרי 12 שנים כשחקן ו-27 שנים כמאמן, הגיע הזמן לפרק חדש בחיים. אני הולך ליהנות מזה. לפעמים החלון נסגר והדלת נפתחת".
אם אכן נפרד לתמיד מאימון כדורסל, בלאט ישאיר אחריו מורשת מרשימה מאוד שכוללת, בין השאר, זכייה ביורוליג עם מכבי תל אביב, זכייה באליפות אירופה עם נבחרת רוסיה ומעל הכל, הגעה עד לגמר ה-NBA עם קליבלנד קבאלירס.
בלאט, כמובן, הפך למאמן הישראלי הראשון שמגיע עד לליגה הטובה בעולם. כשנשאל על הימים ההם ואם הוא עדיין עוקב אחר ה-NBA, הודה כי הוא לא עושה זאת באדיקות. "חלק מזה עדיין מעט כואב עבורי", אמר, "אבל יש מולי עכשיו אתגרים גדולים יותר".
