כשהיא מוכה לאחר תבוסה ביתית כואבת, שנייה לפני פגישה לא נעימה עם שחקן הכדורסל הכי יקר (ויתכן שגם הכי מוכשר) ביבשת הישנה, הגה לו נבן ספאחיה תכנית משחק הגנתית פשוטה למדי. מאחר שאנחנו, בעסקי הליהוג, אוהבים לפשט את הדברים, נכנה את התכנית "כששבד פגש את שגב".
בבסיס הרעיון, כך חשבו כנראה האנשים הצהובים שתפקידם לחשוב, הצבתו של שומר נמוך על שבד מחד, בעוד שדקות המשחק בעמדת הסנטר ילכו (בחלקן הגדול) לכיוונו של איתי שגב מאידך (גם בגלל המכה בראש שספג טיוס). כן, איתי שגב. זה ששיחק עד כה ביורוליג העונה, במצטבר, 21 דקות. זה שקלע, במצטבר, 4 נקודות ואחז במדד יעילות ממוצע של 1 ושליש ולמשחק.
ספק רב אם חשבו להם ספאחיה ושות' שהחלטה מקצועית זו תוריד את ממוצע הנקודות של שבד. כי היא לא. ספק רב נוסף אם היו הולכים למהלך שכזה לו היו מרוצים מעט יותר מארטיום פראחוסקי וביצועיו עד כה. כי ברור שהם לא. וברור עוד שאין זה מקרי שהבלארוסי הגדול משחק במשחקים האחרונים רק במחצית הראשונה.
סביר הרבה יותר להניח שהציפיות של ספאחיה היו קטנות בהרבה: הוא רצה רגליים טריות וזריזות שיוכלו לעזור לקבוצה שלו לרוץ. כלומר, לרוץ בהגנה – ומשם להתקפה. אתם יודעים מה? במקום להכביר במילים, נתחיל הפעם דווקא בהדגמות.
הנה כאן מריץ לו אלכסיי שבד תרגיל פיק אנד רול עם מלקולם תומאס. דיברתולומיאו מנסה להצר קצת את צעדיו מצד אחד – ואיתי שגב מסתער עליו מיד לאחר החסימה. שימו לב למייקל רול, שעוזב את המשימה ההגנתית שלו כדי להעלים את אופציית המסירה היחידה של שבד (לתומאס) – ומשם הדרך לאיבוד כדור רוסי קצרה למדי.
לא הרבה אחרי, מנסה שבד כאן להריץ לעצמו עוד תרגיל פיק אנד רול. הפעם השומר שלו הוא פייר ג'קסון, אבל השומר של החוסם (תומאס) הוא עדיין אותו שגב. ושגב מסתער על שבד, דוחק אותו לפינה ומכריח זריקה קשה.
כפי שבוודאי הבחנתם עד כה, ההחלטה של ספאחיה (את גודס?) מהבית הייתה לצוות על שבד שומר קטן. כזה שיפריע לו בכדרור, או לחילופין יאלץ אותו לנסות ולחפש מצבי פוסט אפ עם הגב לסל. ומצבים כאלה שבד שונא. במיוחד, אגב, כשלא מוסרים לו. למשל כאן, כשהשומר שלו (דיברתולומיאו) נמוך ממנו בכעשרים סנטימטרים, אבל מוניה מפריע לזווית המסירה ואנדרסון מוותר ובוחר באופציה אחרת.
נמשיך? כאן, שוב במהלך פיק אנד רול, חוסם שגב את מסלול התנועה של שבד – וקיין בינתיים חוטף ובורח.
וכאן מונע קיין משבד בכלל את קבלת הכדור, ומכריח אותו ללכת לפיק אנד רול כמעט על קו מחצית המגרש. אז הנה מגיע לו שגב – והנה חוטף את הכדור נוריס קול.
מרגיש שאתם נעלמים לי קצת, אז קבלו עוד איבוד של שבד, אל מול אותם שלושה שומרים, אבל הפעם במצב אחרי לגמרי. שימו לב כאן כיצד קיין מפעיל לחץ על החדירה של שבד לכיוון קו הבסיס, לעזרה המצוינת של שגב שמכריחה מסירה במצב לא פשוט – ולנוריס קול שעוזב את מרקוביץ' וחותך את קו המסירה לאנדרסון אשר בפינה.
דומני שהרעיון הודגם מספיק פעמים. לאחר שאמרנו וכתבנו את כל זה, חשוב להחזיר לפרופורציות ולומר שני דברים משמעותיים: האחד – עם כל הכבוד לכולם, אלכסיי שבד תלוי רק באלכסיי שבד. ועם כל הכבוד לשגב ולאחרים, את משחק ההפסד למכבי סיים הפנומן הרוסי עם 21 נקודות ו 9/17 מהשדה.
שבד יכול לנצל את הגנת קווי המסירה של דיברתולומיאו, למשל כאן, כדי לחתוך במהלך דלת אחורית בדרך לסל קל (שימו לב כיצד שולח שבד, בתזמון המדויק, את רגל ימין הצידה – מקפיא את השומר שלו לשניה, וגורם לו לשלם את המחיר).
או למשל לדפוק לדיברתולומיאו ג'אמפר על הפרצוף כמו כאן.
או לדפוק ג'אמפר גם על הפרצוף של דיברתולומיאו וגם על זה של טיוס, כמו כאן.
השני, למקרה שהובן בטעות אחרת: איתי שגב היה רחוק מלשחק משחק טוב אמש, באולמה של חימקי מאזור מוסקבה. עם כל הכבוד לאיכויות ההגנתיות המסוימות מאוד של הקפטן, שגב בעיקר הפריע התקפית מחד ולא תרם כמעט דבר בקטגוריית הריבאונד מאידך. אבל שגב כן עזר למכבי להיראות רעננה, נלהבת ואגרסיבית, כאילו לא שיחקה משחק שוחק ומתיש פחות מ-48 שעות לפני כן. ולפחות במחצית הראשונה, לייצר בכך יתרון אבסולוטי על פני יריבתה העייפה והמבואסת.
מכבי תל אביב יודעת, או אמורה כבר לדעת, שהיא איננה מספיק מוכשרת כדי לנצח קבוצות במצב שבו ליריבתה ולה אותו מספר של זריקות מהשדה (גם בשקלול זריקות העונשין). בכל ניצחונותיה ביורוליג עד כה, למעט במשחק הבכורה בגרמניה, ניצחה מכבי במשחקים בהם זרקה יותר פעמים מיריבותיה. והפסידה כאשר זרקה פחות או מספר זהה לזה של יריבתה.
ההיגיון כאן פשוט למדי, גם אם פחות נעים לאוזניים של אנשים שאוהבים צהוב. כל עוד לא הוכח אחרת, מכבי לא מסוגלת לנצח משחקים בזכות כישרון התקפי טהור. למעט אותו משחק מול באמברג, במצבה דאז, לא הוכיחה מכבי תל אביב שהיא עדיפה ברמת הפרסונל על יריבותיה. ולו הייתה מגיעה למספר מצבי זריקה זהים לאלו של יריבותיה, פשוט הייתה מפסידה. גם, אבל לא רק, בגלל שהיא קבוצת הקליעה (לשלוש נקודות) החלשה במפעל.
עד כה השיגה מכבי יתרון של זריקות – וממנו ניצחונות - באמצעות דומיננטיות בקטגוריית הריבאונד בכלל וריבאונד ההתקפה בפרט.
אמש, מול חימקי, זרקה מכבי תל אביב 67 פעמים מהשדה. יריבתה זרקה רק 60 זריקות מקבילות. וזו, יותר מכל סיבה אחרת, הסיבה לניצחון החוץ החשוב כל כך. והיתרון הזה הושג בזכות 20 איבודי הכדור שנכפו על חימקי, מתוכם חטפה הסמי פינליסטית מישראל 14 כדורים. ונזכיר – עד למשחק אמש הייתה מכבי הקבוצה הכי חלשה במפעל בקטגוריית חטיפות הכדור.
14 החטיפות הללו, כמעט פי שלושה ממוצע החטיפות עד כה, אמורות להוות קו מנחה בכל המדיניות ההגנתית של מכבי מהיום והלאה. כשהיא מבוססת על שחקני התקפה ממוצעים במקרה הטוב דוגמת קיין, דיברתולומיאו, שגב וכו', מוטב לספאחיה ושות' להפנים שיעד השגת מספר ניצחונות שיספיק לסיים במקום השמיני במפעל עובר דרך הגברת קצב המשחק.
גם אם יעלה הדבר במספר איבודי כדור גבוה (16) של מכבי. גם אם יגרום הדבר לבלגון וברדוק המשחק. קבוצה שבסיס כוחה עובר דרך גארדים דומיננטיים אך שאינם יציבים או מלוטשים דיים כמו ג'קסון וקול איננה יכולה להרשות לעצמה לשחק כדורסל של חמישה על חמישה מול יריבות חזקות ולאורך כל המשחק ולקוות לטוב.
שלא יובן אחרת – כדורסל של ריצה איננו בהכרח כדורסל שאיננו ממושמע. חוקים וכללים חלים – ואולי ביתר שאת – על קבוצה ששואפת לשרוף את הפרקט. משמעת זאת, אגב, נעדרה ממשחקה של חימקי אמש, גם במהלך הכי חשוב של המשחק.
בפיגור של נקודה ועם 2 דקות לסיום המשחק, הרים לו אלכסיי שבד והחטיא שלשה חשובה כאן. שימו לב כיצד ארבעה שחקני התקפה של חימקי שועטים להם לעבר הכדור, בתקווה לאסוף ריבאונד התקפה. ושימו לב כיצד יציאה מהירה של ג'קסון את קיין וסיומת מצוינת של נוריס קול מייצרת סל ועבירה במתפרצת, ולמעשה סוגרת את הסיפור.
ריצת אמוק של ארבעה שחקני התקפה לריבאונד מהווה דוגמה מצוינת לקבוצה ששוכחת כללים מנחים חשובים ושוברת משמעת ברגע שמייצר את ההבדל בין ניצחון להפסד. וחימקי, שעד אתמול ניצחה משחקים צמודים וחטפה בראש בשני הפסדיה, איבדה אמש לא רק משחק ביתי ראשון, אלא גם את חוש הכיוון.
מכבי תל אביב הוכיחה אמש, במיוחד לעצמה, שגמישות מחשבתית, אגרסיביות הגנתית ובמיוחד חוסן מנטלי יכולים לסייע לה לחלוף על פניהן של יריבות נחושות, בטוחות וחזקות מנטלית הרבה פחות. חימקי, בגרסתה הפצועה והעייפה הפסידה את המשחק הביתי שלה בדיוק בנקודות הללו. בשבוע הבא ממתינה למכבי, שוב, יריבה מוכשרת, פיזית ועמוקה ממנה. העניין הוא שברצלונה מודל נובמבר 2017, יותר מכל קבוצה אחרת במפעל, היא קבוצה פגיעה ושבירה. ושם, בדיוק ביתרון הזה, טמון הסיכוי הריאלי של מכבי לחזור מבירת קטאלוניה עם עוד ניצחון חוץ חשוב ומרשים.
Follow @shay_hausmann