ההפסד אתמול (חמישי) של מכבי ת"א במילאנו הוא פספוס. פספוס הזדמנות. האולם במילאנו לא היה מלא, הקבוצה המילאנזית לא מרשימה, בלי הרבה שחקנים שיכולים לשמור, לזוז ולהיות אגרסיביים וראינו את זה ב-97 הנקודות שמכבי קלעה. ברור שהדבר הראשון שקופץ לראש מיד אחרי המשחק הוא ההגנה. הצהובים קיבלו המון סלים במשחק מעבר, במשחק בין שניים, אחרי ריבאונד התקפה ומשמירות כפולות שמפנות את השחקן לקו הבסיס. כל הקבוצות התכוננו ויתכוננו וינצלו את זה לקליעה חופשית.
רצתה נס, קיבלה הפוך: מכבי הפסידה במילאנו
אדלשטיין: "היורוליג בפורמט הנוכחי הוא רצח"
ביקורת במכבי ת"א: "ההגנה גובלת בהפקרות"
ראיתי את הפרומו שארז אדלשטיין דיבר בו עם השחקנים על המושג 'יחד'. ארז חייב להסביר לשחקנים ש'יחד' זה דבר שקודם כל מתחיל בהגנה. וזה אומר חיפוי הדדי, לתת עבירות אחד בשביל השני, לעזור אחד לשני, לתקשר, להיות אגרסיביים ולהקריב את הגוף בשביל הקבוצה, ולראייה לא ראינו שום סחיטת עבירת תוקף. במהלך המשחק וגם אחריו אפשר היה לראות על הפנים של ארז את התסכול. הוא מאמין בהגנה כל הקריירה שלו. הוא מחזיק בעקרונות הגנתיים ויודע שהכל מתחיל משם. שצריך לשחק הגנה קבוצתית אגריסיבית ואת זה הקבוצה שלו עדיין לא מצליחה ליישם. זה מאוד מתסכל אותו, את השחקנים ואת האוהדים, כשרואים משחק 'ליגת קיץ' שנגמר בתוצאה כל כך גבוהה.
גם הקבוצות הגדולות של מכבי, אלו שלקחו אליפויות אירופה, עד כמה שזה נשמע מפתיע, הכח שלהם היה בהגנה. שחקנים כמו ניקולה ווייצ'יץ', טייריס רייס, דייויד בלו או אפילו שאראס, שהגיע כאחד שלא אוהב לשמור, ידעו שהכל מתחיל בהגנה. בכל השושלות האלה מכבי הייתה דומיננטית בהגנה, גרמה לאיבודים, שלטה בריבאונד, הורידה את אחוזי הקליעה של היריבה. וכדי לנצל את כל הכישרון שיש אצל הצהובים העונה, ויש הרבה, הקבוצה הזאת תצטרך להתחיל לשמור. הגבוהים יצטרכו כיוון ויציבות בנושא העזרה במשחק הפיק אנד רול. כדי שתבוא עזרה ורוטציה נכונה מהשחקנים מאחור.
ראינו אתמול משחק התקפי, שכמעט לאורך כל המשחק שתי הקבוצות משחקות עם 4 גארדים וסנטר, כשגם את עמדת ה-4, הפאוור פורוורד, משחק סוג של גארד. אם זה ויקטור ראד, דווין סמית' בצד אחד. או פסקולו וג'נטילה מנגד. אולם את הבריחה של האיטלקים, עד כמה שזה ישמע מפתיע, הם עשו בסוף הרבע השלישי, כשמצ'באן היה בעמדה 4 ורדוליצה ב-5.
בזמן הזה מילאנו ברחה לעשר הפרש ומכבי רדפה אחריה עד הסוף, ועד שכמעט השיגה. אני חושב שנזכרנו בריקי היקמן, שמוכר לנו היטב בישראל, ביכולת מצויינת. הוא חזר לעצמו בצורה יפה מאוד מפציעה קשה. הקשיחות וקור הרוח שלו שיחקו תפקיד מכריע בניצחון. חשוב לציין גם את ג'מאל מקלין (בפעולות קטנות), וכמובן את הגבוהים מצ'באן ורדוליצה, שעם משחק התקפה טוב השיגו את הניצחון והביאו את האיטלקים לכמעט 100 נקודות.
נקודת האור של מכבי ת"א היא אנדרו גאודלוק. ידענו עוד לפני שהגיע במי מדובר, הוא סקורר ברמה הכי גבוהה שיש. אין זריקה שקשה לו. במשחק בנהריה הוא החזיר את מכבי והביא את הניצחון. הפעם הוא שוב היה אחראי לקאמבק, אך לא הצליח להשלים את המלאכה בסופו של דבר. השחקנים והצוות המקצועי של הצהובים ילמדו אותו ויידעו איך לנצל אותו בעתיד. למשל, יציאה על חסימות, בזה גאודלוק מתמחה. עם המהירות והכוח המתפרץ שלו.
אדלשטיין והצוות שלו יצטרכו למצוא פתרונות לגרום למאיק צירבס לשחק 25 דקות. הוא מסתבך בעבירות באופן שיטתי. במקרים רבים גם בהתקפה. אם זה בחסימות או בריבאונד התקפה. צירבס צריך להבין שהקבוצה צריכה אותו על המגרש. הוא מהווה איום מתמיד על הגנת היריבה, כל כדור שהוא מקבל בצבע הופך לסל או פאול. או שניהם. אצל המחליף שלו, קולטון אייברסון, הציפיות אחרות. הוא ייתן את כל מה שהוא יכול. הוא אקטיבי, מנסה, רוצה, אבל הוא לא טכני ואני מקווה שהרכות שאנחנו רואים ממנו כרגע תהפוך לאגרסיביות כי בסופו של יום, בתור שחקן שעולה מהספסל, כמחליף גבוה, מכבי חייבת אותו יותר פיזי, יותר אגריסיבי ובעיקר יותר 'רע', במובן החיובי של המילה.
מבחינת הבכורה של אדלשטיין במפעל, חשוב להגיד שאף אחד לא נולד ביורוליג. זה תהליך שעוברים ולכל אחד היה את המשחק הראשון. ארז עבר הרבה מאוד דברים בקריירה ובסך הכל הוא לא ראה בעיות ודברים שהוא לא הכיר. אין שום דבר שבאמת הפתיע אותו במשחק. וגם הוא יודע שעכשיו זה הזמן שלו ושל הצוות המקצועי לשפר, להחדיר ולדרוש מהשחקנים הרבה יותר. שפת הגוף שלו הייתה דרוכה, גם בראיון שאחרי המשחק. הוא מודע לבעיות ויודע שעבודה רבה עוד לפניו.
